בש"פ 7691/12 מדינת ישראל נ. תאופיק דלו

בקשה להארכת מעצרו של המשיב 3 (להלן: המשיב ) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ). מעצרם של המשיבים 2-1 הוארך בהסכמתם בהחלטתי מיום 23.10.2012.

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיוחסות למשיב עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירה של סיוע לאחר מעשה. פרטי כתב האישום הובאו בהרחבה בהחלטתי בבש"פ 1907/12 אבו מנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.3.2012), ואחזור עליהם בתמצית. המשיב קשר יחד עם אחיינו ואדם נוסף (להלן: פואד ו תופיק , וביחד: הנאשמים ) לרצוח את גבריאל קדיס (להלן: המנוח ), על רקע סכסוך משפטי שהתנהל ביניהם. פואד ותופיק עקבו אחר המנוח במהלך תהלוכת חג המולד הנוצרי-אורתודוכסי שנערכה בעיר יפו, ופואד דקר אותו בגבו. מייד לאחר מכן, נמלט פואד מהמקום והגיע לביתו של המשיב, החליף חולצה והצטלם עם המשיב ואחרים כדי לבסס לו אליבי שקרי. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשת המדינה למעצר הנאשמים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים. עררו של המשיב על החלטה זו נדחה בהחלטתי בבש"פ 1907/12 לעיל. הקראת כתב האישום התקיימה ביום 12.2.2012. המענה המפורט לכתב האישום נדחה לבקשת באי כוח הנאשמים, בשל עניינים הנוגעים להסדרת ייצוגם. עד לנקודת הזמן הנוכחית, התקיימו ארבעה מועדי הוכחות (14.10.2012, 17.10.2012, 24.10.2012, 1.11.2012), שבמהלכן נשמעו חמישה עדי תביעה.

2.

משחלפו תשעה חודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה הבקשה שלפניי להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. המדינה טוענת כי אין מנוס אלא להאריך את מעצרו של המשיב. לדבריה, נשקפת מהמשיב מסוכנות, על רקע המעשים המיוחסים לו. בנוסף, קיים יסוד סביר לחשש משיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, והמשפט מתנהל תחת אבטחה כבדה. לשיטת המדינה, ההליך העיקרי התעכב בעיקר בשל דחיות שניתנו לבקשת ההגנה לצורך הסדרת הייצוג, אך בחודש האחרון התקיימו ארבע ישיבות הוכחות, ונקבעו שבעה מועדים נוספים לחודשים הקרובים. במהלך הדיון שלפניי, צוין כי המדינה מתכוונת לבקש לקבוע מועדים נוספים ככל שיומנו של המותב הדן בתיק יאפשר.

3.

בדיון שהתקיים לפניי, התנגד בא כוח המשיב לבקשה וטען כי בנקודת הזמן הנוכחית נוטה הכף לטובת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. לדבריו, בניגוד לנאשמים האחרים, לא נשקפת מהמשיב מסוכנות , ועברו הפלילי כולל הרשעה אחת בעבירת תכנון ובנייה. עוד נטען כי אין חשש להשפעה על עדים, מה גם שמרבית העדים שנותרו הם שוטרים ולא אזרחים. לשיטת בא-כוח המשיב, המשפט עתיד להימשך עוד זמן רב, שכן נשמעו רק חמישה עדי תביעה מתוך שבעים. עוד נטען כי אין כל סכנה להימלטות מפני הדין, שכן משפחתו של המשיב ורכושו נמצאים בישראל, וכן משום שהעונש הצפוי לו – ככל שיורשע- אינו גבוה במיוחד. בא-כוח המשיב מציע לשחרר את שולחו לחלופת מעצר מרוחקת בתוספת פיקוח אלקטרוני.

4.

לאחר שבחנתי את הבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי להיעתר לה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש.

כידוע, בבואו של בית משפט זה לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לאזן בין זכותו של הנאשם – אשר טרם הורשע בדין – לחירות, לבין האינטרס בשמירת ביטחון הכלל ובניהול הליך פלילי תקין. איזון זה מושפע, בין היתר, מחלוף הזמן ומקצב התמשכות ההליך העיקרי; ממידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; ומזהות הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (בש"פ 6808/10 מדינת ישראל נ' נפאע , פסקה 11 (לא פורסם, 5.10.2010)). ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם השוהה במעצר, כך נעה המטוטלת באיזון שבין חירותו של הנאשם לבין האינטרס בדבר שלום הציבור וביטחונו, לעבר זה הראשון, וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה נהנה הנאשם בטרם הורשע (בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי , פסקה 7 (לא פורסם, 20.9.2010)).

5.

כפי שנפסק לא אחת, תפקיד מרכזי של בית משפט זה בחינת בקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים הוא פיקוח על קצב התקדמות ההליך העיקרי (בש"פ 5433/12

מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 7 (לא פורסם, 16.7.2012)). בשלב הראשון משפטם של הנאשמים לא התנהל בקצב הרצוי, אך האחריות לכך אינה לפתחה של התביעה, והעיכוב בהליך נבע – במידה רבה – מבקשות דחייה של ההגנה לשם הסדרת ייצוג. עם זאת, נדמה כי בנקודת הזמן הנוכחית עלה ההליך העיקרי על מסלול התקדמות. ארבע ישיבות הוכחות התקיימו בשבועות האחרונים, ושבע ישיבות נוספות קבועות למועדים קרובים. בצד האמור, אין חולק כי רשימת עדי התביעה ארוכה, וברי כי המשפט לא יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת.

6.

חלוף הזמן והצפי להתמשכות ההליך אף מעבר לתקופת הארכת המעצר המבוקשת מחייבים בחינה מחודשת של שאלת המעצר והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בחלופה שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה. עם זאת, גם אם אניח לטובת המשיב כי יש בחלוף הזמן כדי להשפיע על נקודת האיזון, ואתן משקל לטענתו כי חומרת העבירות המיוחסות לו פחותה באופן משמעותי מחומרת עבירת הרצח המיוחסת לנאשמים האחרים, הרי שהחשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים נותר בשלב זה בעינו, ומחייב את המשך מעצרו בנקודת הזמן הנוכחית. כפי שציינה המדינה, עם עדי התביעה שטרם העידו נמנים גם אזרחים חברי הקהילה הנוצרית-אורתודוכסית ביפו, שהביעו את חששם מפני המשיב ומקורביו (ראו פסקה 15 להחלטתי בבש"פ 1907/12 לעיל). בנסיבות אלה, באיזון הכולל בין השיקולים עליהם עמדתי, אין מנוס אלא להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש ולא ניתן להיעתר לבקשתו לבחון בשלב הנוכחי שחרור לחלופת מעצר מרוחקת בפיקוח אלקטרוני. בצד האמור אוסיף כי ככל שתסתיים שמיעת עדויותיהם של עדי התביעה שאינם שוטרים קודם לחלוף תקופת המעצר המוארכת, רשאי המשיב להגיש בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו לבית המשפט המחוזי, ובית המשפט יפעל כחכמתו. למותר להדגיש כי אין באמור משום נקיטת עמדה לגופה של בקשה מעין זו, אם תוגש. בנוסף הנחתי היא כי הצדדים יפעלו לקידומו המהיר של ההליך, ולקביעת מועדי הוכחות נוספים (ככל שיומנו של בית המשפט יאפשר זאת).

נוכח האמור, החלטתי להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 2.11.2012, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 2953-02-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.