בש"פ 6808/10 מדינת ישראל נ. אמיר נפאע

לפניי בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –

מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) של המשיבים 2, 3, 4 ו-6 (להלן:

המשיבים ). מעצרם של המשיבים 1 ו-5 הוארך בהסכמתם, בהחלטת השופטת א' חיות מיום 17.9.10 ובהחלטתה מיום 21.9.10.

1.

בתחילת חודש ינואר 2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום שבו מיוחסת למשיבים וכן לשלושה נאשמים נוספים, מעורבות בשני מעשי שוד שבוצעו בעיר שפרעם בשנים 2009-2008. למשיב 2 (להלן: ג'מאל ) מיוחסת עבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות. למשיבים 3, 4 ו-6 מיוחסות עבירות של שוד בנסיבות מחמירות בצוותא חדא וקשירת קשר לפשע. בנוסף, מיוחסת למשיב 6 עבירה של נשיאה, הובלה וסחר בנשק.

2.

לפי הנטען באישום הראשון, קשרו חלק מהנאשמים וכן אדם ששמו ענאן, קשר לשדוד את בעליה של חנות תכשיטים בשפרעם בביתו שבעיר. לג'מאל מיוחסת מעורבות בשלב התכנון המקדים וכן בהסתרת הראיות (שביניהן אקדחים ששימשו את מבצעי המעשה) לאחר ביצוע השוד וחלוקת השלל. יובהר, כי לא מיוחסת לג'מאל מעורבות בביצוע מעשה השוד עצמו. בין היתר, נטען כי ביום ביצוע השוד נפגשו מבצעי השוד בביתו של ג'מאל, ומשם יצאו לביצוע המעשה; וכן כי לאחר מכן, נמלטו באמצעות רכב גנוב לביתו של ג'מאל ושם החביאו את אקדחיהם ואת הציוד שסייע להם בביצוע השוד, וחילקו את השלל.

3.

לפי הנטען באישום השני, קשרו שישה מהנאשמים – ובהם המשיב 3 (להלן: אסעד ), המשיב 4 (להלן: ראמי ) והמשיב 6 (להלן: ויסאם ) – יחד עם ענאן, קשר לבצע שוד נגד שניים מעובדי מפעל "קפה נח'לה" בשפרעם, כשאלה עושים את דרכם לבנק בעיר על-מנת להפקיד את הפדיון היומי. כחלק מן ההכנות לביצוע המעשה, עקבו ויסאם וענאן אחר עובדי המפעל בדרכם מהמפעל אל הבנק במשך כשלושה שבועות. ביתו של ויסאם, כך נטען, שימש כמקום מפגש שבו תכננו הקושרים את פרטי השוד, ומשם הם יצאו לבצעו. ביום ביצוע השוד, יצאו ארבעה מהקושרים – אסעד, ראמי, ענאן והמשיב 5 (להלן: החבורה ) – ברכבו של ויסאם שבו נהג ראמי, לכיוון המפעל. באותה עת, התמקם נאשם נוסף בעמדת תצפית סמוכה למפעל על מנת לדווח על יציאת עובדי הבנק לביצוע ההפקדה. משדיווח זה בטלפון לחבורה על יציאת כלי רכב שבו נסעו עובדי המפעל (להלן: רכב העובדים ), חסמו אנשי החבורה את רכב העובדים כשהם עוטים כיסויי פנים ולובשים כפפות. בשלב זה ירדו אסעד, ענאן והמשיב 5 מרכבם והתקרבו אל רכב העובדים, תוך שענאן ירה ירייה לעברו. או אז, ניפץ אסעד את החלון הקדמי-ימני של הרכב באמצעות פטיש ברזל, ודרש מן המתלוננים את הכסף, בעוד ענאן מכוון לעברם את האקדח. בהמשך, נטל אסעד מרצפת רכב העובדים שקיות ובהן כ-75,000 ש"ח, והחבורה נמלטה מן המקום ברכב, אל ביתו של ויסאם. עם הגיעם אל הבית שרפו ראמי והמשיב 5 את כיסויי הפנים והכפפות (וכן שיקים שהגיעו לידיהם), והחבורה, ויסאם ונאשם נוסף חילקו ביניהם את השלל. בהמשך היום, בהתאם לסיכום מראש, נפגשו ענאן והמשיב 5 בכפר איבטין, כשויסאם מתלווה לענאן. שם, מכר ענאן את אקדחו למשיב 5, זאת ללא רשות על-פי דין.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של המשיבים והנאשמים האחרים עד לתום ההליכים. בהחלטה מיום 22.2.10, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, והורה על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים, בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהם ביצעו את המעשים המיוחסים להם, שביניהן הודעותיו המפורטות של ענאן, אשר הודה בחלקו המרכזי באישומים והפליל את המשיבים ואת הנאשמים האחרים. עוד נקבע כי קיימת עילת מעצר בעניינם של המשיבים, הן בשל המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים להם, הן בשל החשש שינסו לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהליכי משפט. לבסוף צוין, כי לכל המשיבים יש עבר פלילי ואין בנמצא חלופת מעצר שתוכל לאיין את המסוכנות הנשקפת מהם. יצוין כי שלושה נאשמים נוספים – נעדרי עבר פלילי – שוחררו למעצר בית מלא בפיקוח אלקטרוני ותנאים מגבילים נוספים, לאחר שהוגש תסקיר מעצר בעניינם.

5.

ערר בעניינם של ג'מאל ואסעד נדחה בהחלטת השופט א' רובינשטיין מיום 18.3.10 (בש"פ 1607/10). עררו של ראמי נדחה בהחלטת השופטת א' חיות מיום 28.3.10 (בש"פ 1875/10). בהחלטות אלה נקבע, בין היתר, כי אין מקום לבחון חלופות מעצר בעניינם של השלושה נוכח חלקם המשמעותי באירועים נושא כתב האישום ועברם הפלילי.

6.

כתב האישום הוקרא ביום 20.1.10 ונדחה למתן תשובה מפורטת ליום 25.2.10. בדיון שנערך ביום 25.2.10, טענו באי כוח המשיבים כי לא הומצא להם מלוא חומר החקירה וכן כי לא הוצגה בפניהם תעודת החיסיון בתיק, ולכן לא ניתן מענה המשיבים לכתב האישום. בית המשפט הורה למבקשת להודיע תוך כשבוע ימים מתי יומצאו לסנגורים חומר החקירה ותעודת החיסיון בתיק. בדיון שנערך כחודש לאחר מכן, ביקשו באי כוח המשיבים לדחות את מתן המענה המפורט לכתב האישום עד אשר תידון בקשה שהגישו בנוגע לחומר חקירה חסר. המדינה טענה מצדה, כי אין מקום לדחות את המענה לכתב האישום עד להשלמת הדיון בנוגע להעברת חומר החקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ ). בית המשפט (כב' השופט א' אליקים ) נעתר לבקשת באי כוח המשיבים וקבע מועד נוסף להקראה ביום 21.4.10. בדיון זה, לא מסרו באי-כוח המשיבים את תשובתם לכתב האישום והדיון נדחה ליום 17.5.10. בנוסף, נקבעו מועדי הוכחות לימים 15.6.10 ו-17.6.10. בדיון שנערך ביום 17.5.10, הלינו באי כוח המשיבים על כך שלא נמסר להם מלוא חומר החקירה. בית המשפט קבע דיון נוסף ליום 3.6.10, שבמהלכו שבו והעלו באי כוח המשיבים את טרונייתם בנוגע לקבלת חומר החקירה וביקשו לדחות את שמיעת הראיות בשל כך. בית המשפט הביע את חוסר שביעות רצונו מקצב התקדמות ההליכים, והורה לצדדים לשתף פעולה לשם קידומם. ביום 15.6.10 התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה ונשמעו שניים מעדי התביעה. ביום 17.6.10 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת שבמהלכה נשמעו חמישה עדי תביעה נוספים. כמו-כן, נקבעו חמישה מועדי הוכחות נוספים בחודשים אוקטובר-דצמבר 2010.

7.

בתוך כך, התנהל הדיון בבית המשפט המחוזי בבקשת המשיבים 1, 3 ו-4 לפי סעיף 74(ב) לחסד"פ, שבגדרה הם עתרו כי יועמד לרשותם חומר שיש בו, לטענתם, כדי להשליך על מהימנותו של ענאן, הוא העד המרכזי בתיק אשר הפליל אותם ואת הנאשמים האחרים. נטען, כי עד זה מסר בעבר הודעות שווא למשטרה על אירועים דומים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא ) קבע כי ככל שישנם תיקים שנפתחו על בסיס הודעותיו של ענאן, שלאחר מכן נסגרו מחוסר ראיות או שהוחלט שאין ממש בהודעותיו, יימסרו אלה למשיבים; כן יובהרו להם תוצאות בדיקת גרסתו של העד ביחס לאירועים שעליהם העיד. עם זאת, נקבע כי אין מקום להעביר את התיקים הסגורים לעיון ההגנה. בעקבות ערר שהוגש לבית משפט זה (בש"פ 5766/10,השופט א' רובינשטיין ), הוחלט להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, שיעיין בחמשת התיקים הסגורים ויבחן האם יש בהם כדי לסייע להגנת המשיבים.

בין לבין, הגיעו לקיצם תשעת חודשי מעצרם של המשיבים, ומכאן הבקשה שלפניי.

8.

המבקשת טוענת כי אין מנוס מהארכת מעצרם של המשיבים בשל המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים להם, וכן בשל החשש שמא ינסו להימלט מאימת הדין אם ישוחררו. לטענת המבקשת, עברם הפלילי של המשיבים נותן משנה תוקף למסוכנותם, ואינו מאפשר בחינת שחרורם

לחלופת מעצר. המבקשת טוענת כי שמיעת ההוכחות בתיק התעכבה, בין היתר, בשל בקשות דחייה של הסנגורים בתיק וכן בשל עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון. עם זאת, משהחלה שמיעת ההוכחות ונקבעו חמש ישיבות נוספות לשלושת החודשים הקרובים, סבורה המבקשת כי הצפי להתקדמות ההליך העיקרי משביע רצון. לדבריה, שבעה מבין עדי התביעה כבר נשמעו, ובישיבות שנקבעו אמורים להעיד עדי תביעה נוספים – וביניהם העד המרכזי בפרשות, ענאן.

9.

בדיון שנערך בפניי הביעו באי-כוחם של המשיבים את התנגדותם להארכת המעצר. לטענתם, העיכובים שנפלו בהליכים, שבעטים טרם החל שלב ההוכחות בתיק נבעו ממחדליה של המבקשת, שלא העבירה את מלוא חומר החקירה כפי שנדרשה. בין היתר, נטען כי רשימת חומר החקירה הועברה לרשות הסנגורים רק כארבעה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. להשקפת המשיבים, קצב ההתקדמות בהליך העיקרי אינו משביע רצון כפי שטוענת המבקשת, ונוכח מספר העדים והנאשמים בתיק – שכולל שתי פרשיות שאוחדו– צפוי ההליך להתנהל עוד זמן רב. לטענתם, אין זה סביר שהעד המרכזי (ענאן) ימסור את עדותו בחודשים הקרובים, משום שטרם נערך הדיון בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, מה גם שצפוי עיכוב בהליך אחרון זה בשל היעדרות המותב הדן בו. בתשובתה, טענה באת-כוח המבקשת כי ההליך אמנם התעכב בתחילה בשל השגות המשיבים בעניין חומר החקירה, אך משנקבעו מועדי ההוכחות, לא נדחו מועדים בשל העיכובים בהעברת חומר החקירה.

10.

בהמשך, טען כל אחד מבאי-כוחם של המשיבים השונים בעניינו הפרטני של מרשו.

בא-כוחו של ג'מאל טען כי חלקו של זה באישום הראשון הוא מזערי, ובין היתר, לא מיוחסת לו נוכחות בזירת השוד. עוד נטען כי עברו הפלילי של ג'מאל אינו כולל הרשעות מהעת האחרונה, וכי מדובר באדם נורמטיבי, בן 46 ואב לארבעה. בא-כוחו של ג'מאל הוסיף כי חלקם של נאשמים אחרים, ששוחררו לחלופת מעצר, הינו חמור יותר מחלקו של מרשו.

בא- כוחו של אסעד טען אף הוא כי החלק המיוחס למרשו במעשה השוד הינו משני לזה שיוחס לנאשמים אחרים אשר שוחררו זה מכבר לחלופת מעצר. אשר לעברו הפלילי, הודגש כי חלפו מעל לחמש שנים מאז הרשעתו האחרונה בעבירת סמים, וכן כי מדובר באדם נורמטיבי, אשר מאז האירועים המיוחסים הספיק להקים משפחה ולעבוד בעבודה מסודרת. בא-כוחו של אסעד טוען כי מעצר בית מלא בתוספת איזוק אלקטרוני יוכל להפיג את המסוכנות המיוחסת למרשו, ועתר לכך שבית המשפט יורה על הכנת תסקיר בעניינו.

גם בא-כוחו של ראמי מדגיש כי החלק המיוחס לו באירוע נושא האישום השני – כנהג המילוט של החבורה – משני לזה של נאשם אחר אשר שוחרר לחלופה. אשר לעברו הפלילי של ראמי, מדגיש בא-כוחו כי מרשו לא ריצה בעבר עונש מאסר בפועל, אלא בדרך של עבודות שירות בלבד, וכי הרשעתו האחרונה היא משנת 2004.

באת-כוחו המלומדת של ויסאם מצביעה על כך שהמעשים המיוחסים למרשה בכתב האישום הינם בגדר "מעגל חיצוני" בלבד לאירוע השוד נושא האישום השני, כמו גם ביחס לאירוע מכירת הנשק. אשר לעברו הפלילי, נטען כי זה אינו מכביד ברמה המצדיקה את השארתו במעצר. עוד צוין, כי במסגרת תיק אחר המתנהל בבית משפט השלום בנצרת שבו נעצר ויסאם עד תום ההליכים, הסכים האחרון להארכת מעצרו מעבר לתשעה חודשים, הואיל והדיון באותו תיק עתיד להסתיים בתקופה הקרובה (החלטת השופט א' רובינשטיין מיום 8.8.10, בבש"פ 5879/10).

11.

לאחר שבחנתי את הבקשה והאזנתי לטיעוני הצדדים, החלטתי להיעתר לה בכל הקשור למשיבים 3, 4 ו-6, ולקבל אותה באופן חלקי ביחס למשיב 2 כפי שיפורט להלן.

כידוע, בבואו של בית משפט זה לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, עליו לאזן בין זכותו של הנאשם – אשר טרם הורשע בדין – לחירות, לבין האינטרס הציבורי בשמירת ביטחונו של הכלל, ובניהול הליך פלילי תקין. איזון זה מושפע, בין היתר, מחלוף הזמן וקצב התמשכות ההליך העיקרי; מידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים ועוד (ראו למשל: בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 21.9.10) בש"פ 6600/10

מדינת ישראל נ' אבו כף (לא פורסם, 15.9.10)).

12.

המסוכנות הנשקפת מן המעשים המיוחסים למשיבים 3, 4 ו-6 היא ברורה, כפי שעולה גם מהחלטות בית המשפט המחוזי ובית משפט זה בעניינם. המעשים המיוחסים להם בכתב האישום כוללים קשירת קשר וביצוע בצוותא של מעשה שוד מזוין, תוך תכנון מקדים והעלמת ראיות מפלילות לאחר מכן. ממעשים אלה עולה אף חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט, דבר המקים עילת מעצר עצמאית נוספת. ההבחנה בין המשיבים כאן לנאשמים אחרים בפרשה, אשר שוחררו לחלופת מעצר, נעשתה על רקע עברם הפלילי של המשיבים. מדובר בקריטריון רלוונטי לבחינת המסוכנות הנשקפת מנאשם פלוני, ולאפשרות לתת בו אמון ולבחון חלופת מעצר בעניינו. עברם הפלילי של המשיבים 3, 4 ו-6 הינו ממשי: המשיב 3 ריצה עונש מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות סמים; המשיב 4 ביצע עבודות שירות בגין הרשעתו בעבירות אלימות; המשיב 6 הורשע אף הוא בעבירות אלימות וריצה עונש מאסר בפועל, ובנוסף – הוא עצור עד תום ההליכים גם בתיק אחר המתנהל נגדו בבית משפט השלום בנצרת. חומרת המעשים המיוחסים למשיבים 3, 4 ו-6 במסגרת כתב האישום (ויוער כי למשיב 6 מיוחסת גם עבירה של סחר בנשק) בצירוף עברם הפלילי, מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהם. בהתחשב במסוכנות זו, ובהינתן הערותיי בהתייחס להמשך ההליך כמפורט להלן, לא מצאתי כי לעת הזו חל שינוי בנקודת האיזון במידה המצדיקה שחרורם לחלופת מעצר.

13.

אשר לקצב התקדמות ההליך העיקרי – התמונה בהקשר זה אינה מניחה את הדעת. בחלוף תשעה חודשים מהקראת כתב האישום, נשמעו רק שבעה עדי תביעה. ככל שעלה מהדיון שנערך לפניי, אכן חלו עיכובים בהעברת חומר החקירה, אך להתרשמותי, בהתחשב במספר המועדים המוגבל שנקבע לא בכך נעוץ הטעם לאי קידומו של ההליך העיקרי. בהתחשב בהיקף התיק – תשעה נאשמים ועשרות רבות של עדים – ונוכח העובדה ששישה מבין הנאשמים נתונים במעצר, המספר המוגבל של ישיבות ההוכחות שנקבע בתקופת מעצר זו, אינו מעניק משקל מספיק לשיקול בדבר חירותם של הנאשמים ולקושי הכרוך בהחזקתם במעצר, המתגבר עם חלוף הזמן, בתיק מורכב זה. אשר על-כן, אני מורה כי בכפוף לשיקולי יומן בית המשפט, ייקבעו בעניינם של המשיבים דיונים נוספים בהקדם ככל שניתן, על מנת שניתן יהיה לקדם את שמיעת ההליך העיקרי.

14.

דין הבקשה בעניינו של המשיב 2 – שונה. אמנם, לפי הנטען באישום הראשון, סייע המשיב 2 לחבריו לבצע שוד מזוין, כאשר ביתו שימש כנקודת המוצא לביצוע המעשה, ושם גם התכנסו המשתתפים עם תום האירוע על מנת להחביא ראיות מפלילות ולהתחלק בשלל. מבלי להקל ראש במעשים המיוחסים לו, ניתן לדעתי להבחין בין עניינו לבין עניינם של נאשמים אחרים בפרשה. כך, בעוד שלשאר הנאשמים מיוחסת עבירה של ביצוע שוד בצוותא, המשיב 2 מואשם בעבירת סיוע בלבד. לכך יש להוסיף כי הגם שגיליון הרשעותיו הקודמות של המשיב 2 אינו נקי, הרשעתו האחרונה הינה משנת 2004 בעבירה של העלבת עובד ציבור בגינה נגזר עליו שבוע אחד של מאסר על-תנאי, וזו שקדמה לה היא משנת 1994. במצב דברים זה, מצאתי להורות כי בית המשפט המחוזי יבחן בתוך 30 ימים את האפשרות לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר, על בסיס תסקיר מעצר שיוגש עובר לדיון שייקבע. לשם כך, יוארך מעצרו של המשיב 2 ב-45 ימים החל מיום 5.10.10 או עד להחלטה אחרת בעניינו בבית המשפט המחוזי בחיפה.

סיכומם של דברים:

מעצרם של המשיבים 3, 4 ו-6 יוארך בתשעים ימים החל מיום 5.10.10, או עד למתן פסק-דין בעניינם בתפ"ח 4596-01-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

בית המשפט המחוזי יבחן בתוך שלושים ימים את האפשרות לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר על בסיס תסקיר מעצר שיוגש עובר למועד הדיון שייקבע. מעצרו של המשיב 2 יוארך בארבעים וחמישה ימים החל מיום 5.10.10 או עד להחלטה אחרת בעניינו בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.