בש"פ 6600/10 מדינת ישראל נ. סאלם בן אברהים אבו כף

לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

כתב אישום מתוקן שהוגש נגד המשיב כולל 8 אישומים בגדרם מיוחסת לו שורה ארוכה של עבירות, וביניהן קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת רכב גנוב, גניבת רכב, התפרצות לבית מגורים ולבניין שאינו מקום מגורים, דרישת נכס באיומים, תקיפה, והחזקת נשק, כולן עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977. בתמצית ייאמר, כי על-פי הנטען בכתב האישום, החל מחודש אוגוסט 2009 ועד לחודש ספטמבר 2009 עמד המשיב בראשה של כנופיית גנבי רכב, אשר קשרה קשר לפרוץ לכלי רכב יוקרתיים שאוחסנו במגרשי היבואנים בישראל, במטרה לגנוב אותם ובהמשך למכור אותם חזרה לבעליהם או לתושבי האזור. בכתב האישום מיוחסת למשיב ולשותפיו גניבת שלושה עשר כלי רכב יוקרתיים, בשווי כולל של 4,272,600 ש"ח. בקשת המשיבה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו התקבלה ביום

29.10.09, לאחר שנקבע כי נגד המשיב קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות המיוחסות לו, למעט לעבירת הגניבה שיוחסה לו בגדרי האישום הראשון; וכי נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו ואי היכולת ליתן בו אמון, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

2.

שמיעת הראיות בתיק החלה רק בחודש מרץ 2010 ולטענת המבקשת, העיכוב נעוץ היה בעיקר בהתנהלות באי כוח הנאשמים, ובכלל זה בהתנהלותו של בא כוח המשיב, אשר שוחרר לבסוף מייצוגו; ובבקשת מחליפו לדחות את הדיונים לשם לימוד התיק. משלא הסתיימו ההליכים המתנהלים נגד המשיב ויתר הנאשמים בתום תשעה חודשים, הגישה המדינה ביום 7.6.10 לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרם לתקופה נוספת בת תשעים ימים. בית משפט זה (כבוד השופט ס' ג'ובראן ) נעתר לבקשה (בש"פ 4341/10 מדינת ישראל נ' אבו כף (לא פורסם, 11.6.2010)). בהחלטה נקבע, כי על אף שקצב התקדמות הדיונים בתיק אינו משביע רצון, הרי שנוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב, קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים נגדו, אופי ההתארגנות שלו ושל שותפיו ואופן ביצוע העבירות, האיזון נוטה לעבר הותרתו במעצר ואין מקום לשחררו לחלופה. בצד האמור הורה בית המשפט כי הצדדים ובית המשפט יעשו כל מאמץ לזרז את קצב התקדמות הדיונים בתיק.

3.

אולם, גם בחלוף תשעים יום, ההליכים בעניינו של המשיב טרם הגיעו אל סיומם, ומכאן הבקשה שלפניי, בגדרה עותרת המבקשת להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. בבקשתה, פורשת המדינה את אופן התנהלות התיק העיקרי בעניין המשיב עד כה. לדבריה, לאחר החלטתו הקודמת של בית משפט זה, הוגשה מטעמה בקשה לקביעת מועדים נוספים לשמיעת הוכחות. בית משפט השלום קבע ארבעה מועדים נוספים לסוף חודש יולי 2010. במהלך ארבע ישיבות אלה העידו 14 עדי תביעה ופרשת התביעה הגיעה לסיומה. כמו כן, הגיעו המדינה ושני הנאשמים הנוספים שנאשמו עם המשיב בכתב האישום להסדר טיעון ונאשמים אלה הורשעו, על פי הודאתם, בכתבי אישום שתוקנו לגביהם בלבד. דינו של אחד מהם נגזר לעשרים ושבעה חודשי מאסר. ביום 5.8.10, לאחר דחייה לבקשת בא כוח המשיב, נחקר המשיב בחקירה ראשית. החקירה הנגדית נדחתה לבקשת המדינה והתקיימה ביום 2.9.10. באותה ישיבה נחקרו שני עדי הגנה נוספים ונגזר דינו של הנאשם הנוסף, אשר הורשע קודם לכן במסגרת הסדר הטיעון, לעשרים חודשי מאסר לריצוי בפועל. לדברי המדינה נותרו שני עדי הגנה נוספים. הישיבה הבאה נקבעה ליום 16.9.10, ובה תסתיים, ככל הנראה, פרשת ההגנה. בגדרי הבקשה נטען, כי מאז הוארך מעצרו של המשיב על ידי בית משפט זה, מתקדם התיק בקצב משביע רצון והוא עומד בפני סיום. עוד מדגישה המדינה כי מן המשיב נשקפת מסוכנות גבוהה שלא קהתה עם חלוף הזמן, הנובעת הן מן העבירות החמורות המיוחסות למשיב; הן מעברו הפלילי המכביד. על כך מוסיפה המדינה, כי המשיב ריצה מספר עונשי מאסר בפועל וביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו שעה שמאסרים מותנים בגין הרשעות קודמות עודם תלויים ועומדים נגדו.

4.

בדיון שנערך בפניי לא חלק בא-כוח המשיב על כך שפרשת ההגנה צפויה להסתיים ביום 16.9.10 אך בצד האמור הוא ציין, כי שלב הסיכומים צפוי להמשך עד לחודש דצמבר 2010 ועל רקע זה הוא העריך כי פסק הדין יינתן רק בחודש פברואר 2011. לטענתו, עד תום ההליכים נגד המשיב יהיה צורך, ככל הנראה, בהארכת מעצר נוספת מלבד ההארכה נשוא בקשה זו ובאיזון שבין זכות המשיב לחירות וחזקת החפות העומדת לו לבין חומרת העבירות המיוחסות לו והמסוכנות הנשקפת ממנו, תוך התחשבות בחלוף הזמן, אין להמשיך ולהחזיק את המשיב במעצר עד תום ההליכים. עוד טען בא כוח המשיב כי העבירות המיוחסות לעורר כלל לא מקימות עילת מעצר וממילא, אין מדובר בעבירות שבוצעו בתחכום מיוחד המעיד על מסוכנות ברף גבוה. בנוסף, השיג בא-כוח העורר על קיומן של ראיות לכאורה נגד שולחו.

5.

בפתח הדיון בבקשה יצוין, כי במסגרת ההליך הנוכחי אין בכוונתי להדרש לטענותיו של בא כוח המשיב בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד שולחו ובדבר עצם קיומה של עילת המעצר. שאלות אלה כבר נידונו והוכרעו בידי בית המשפט אשר הורה על מעצרו של המשיב. ככל שבא-כוחו סבור כי חל שינוי נסיבות שיש בו כדי לשנות מקביעות אלה, הדרך הנכונה להעלות טענות בעניין זה היא באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר על ההחלטה שניתנה בעניינו של המשיב, ולא באמצעות פתיחתן מחדש של סוגיות שכבר הוכרעו במסגרת של בקשה להארכת מעצר. משאמרנו דברים אלה נזכיר, כי בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין זכותו של נאשם - שלא הורשע בדינו ועומדת לו חזקת החפות - לחירות לבין אינטרס הציבור בשמירה על בטחונו וניהולו התקין של ההליך הפלילי. עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך העיקרי עשוי לחול שינוי באיזון כך שיתחזק משקלה של זכות הנאשם לחירות ויפחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם והחשש מפני שיבוש מהלכי משפט (ראו, למשל: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.5.2010); בש"פ 3421/07

מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסם, 25.4.2007); בש"פ 8529/09 מדינת ישראל נ' וסלייב (לא פורסם, 29.10.2009)); בש"פ 9587/09 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, 17.12.2009)). בבואו לאזן בין שיקולים אלה, בוחן בית המשפט, בין היתר , את מידת מסוכנות הנאשם העולה מאופי העבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי; את קצב התמשכות ההליך העיקרי והזמן הצפוי להידרש לשם סיומו; וכן את הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007); בש"פ 8703/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 7.11.2007)).

6.

מבחינת ההליכים שהתנהלו בעניינו של המשיב מאז החלטתו הקודמת של בית משפט זה להאריך את מעצרו בתשעים ימים, עולה כי קצב התקדמות התיק מניח את הדעת וכי ההליך העיקרי הגיע לשלביו האחרונים. לכך מצטרפת העובדה שחלק ניכר מן העיכוב שחל בדיון בתיק נובע מן המשיב עצמו. לשיקולים אלה מצטרפת המסוכנות הנשקפת מן המשיב, הן נוכח אופיים של המעשים המיוחסים לו הן נוכח תפקידו המרכזי במסכת העבריינית עליה נסב כתב האישום. בנוסף, למשיב עבר פלילי מכביד, הכולל, בין היתר, הרשעה בעבירות רכוש רבות, תקיפת שוטרים, בריחה ממשמורת חוקית וניסיון רצח. המשיב ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל, ואת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי הוא ביצע, לכאורה, שעה שמאסרים מותנים בשל הרשעות קודמות תלויים ועומדים נגדו. באיזון בין שיקולים אלה לבין משך הזמן בו נתון המשיב במעצר, נוטה להשקפתי הכף, לעת הזו, להארכת המעצר.

הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 14.9.2010 או עד למתן פסק דין בבית משפט השלום בראשון לציון, לפי המוקדם.