בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ. מוסא אלטורי

1.

בקשה חמישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:"חוק המעצרים"). כתב-אישום שהוגש נגד המשיב לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 9.10.05 מייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח בצוותא חדא, נשיאת נשק, התפרצות לבית מגורים בצוותא חדא ותקיפה, לפי סעיפים 499(א)(1), 305(1), 29(א), 144(ב), 405(א) ו-379 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. כל זאת, על רקע סכסוך משפחתי , שנולד על רקע סירוב אחיה של רעיית המתלונן לשאת את אחות המשיב.

בכתב-האישום נטען, בין היתר, כי לצורך הוצאת תוכניתו להביא למותו של המתלונן, פרץ המשיב בצוותא עם אחיו לביתו של המתלונן כשהשניים חמושים ורעולי פנים. השניים, כך נטען, הכו את המתלונן ואת אשתו, והאח שנתלווה למשיב אף ירה במתלונן מספר פעמים לעיני אשתו.

2.

עם הגשת כתב-האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בבקשה נטען, כי נגד המשיב קיימת תשתית ראייתית לכאורית טובה; וכי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, וכן נוכח עברו הפלילי– הכולל הרשעה בעבירות סחר בסמים, שימוש בכוח והחזקת סכין – קמה נגדו עילת מעצר. עוד צוין בבקשה, כי נגד המשיב תלוי ועומד עונש מאסר מותנה בן שנתיים שיהיה בר הפעלה ככל שהמשיב יורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום.

3.

בקשת המבקשת נתקבלה, וביום 29.11.05 הורה בית-המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ערר שהגיש המשיב נגד החלטה זו נדחה (בש"פ 10987/05, כב' השופט רובינשטיין ). מאז, ניתנו ארבע החלטות נוספות אשר הורו, כל אחת בתורה, על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים (בש"פ 5102/06, 8.8.06, כב' השופטת פרוקצ'יה ; בש"פ 7892/06, 5.10.06, כב' השופטת ארבל ; בש"פ 58/07, 4.1.07, כב' השופט לוי ; בש"פ 641/07, 18.2.07, כב' השופטת פרוקצ'יה ). כל זאת מבלי ששמיעת הראיות החלה עד עצם היום הזה.

4.

ראוי להתייחס ביתר פירוט לרקע ולטעמים שהובילו להחלטתה האחרונה של השופטת פרוקצ'יה. כעולה מן הבקשה ומהחלטות קודמות בעניינו של המשיב, ישיבת ההקראה שנקבעה בתיק נדחתה פעמיים לבקשת בא-כוח המשיב; ביום 15.12.06 כפר המשיב במיוחס לו ונקבעו שלושה מועדי הוכחות לתחילת חודש יולי 2006. בהמשך, לאחר שנעצר אחיו של המשיב, תוקן כתב-האישום והאח צורף אליו. בהמשך, הוגשה מטעם המשיב בקשה לעיון בחומר חקירה וגילוי ראיה. מועדי ההוכחות שנקבעו בתיק בוטלו בנימוק שהתיק אינו בשל לדיון ומשיקולי יומנו של בית-המשפט. מועדי דיון נוספים שנקבעו בתיק בוטלו מטעמי בית-המשפט. עיכובים נוספים נגרמו בגין הצורך לדון בשאלת ייצוגו של המשיב. בשל כל אלה, בעת שניתנה ההחלטה האחרונה בעניינו של המשיב, בוטלו מועדי ההוכחות שנקבעו בתיק; המותב שיועד לדון בתיק – הוחלף, ולא היה ברור מתי יגובש הרכב חדש לצורך הדיון בתיק.

5.

נוכח הימשכות ההליכים מחד, והמסוכנות הנשקפת מן המשיב מאידך, הורתה השופטת א' פרוקצ'יה לשירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של המשיב בו יחווה שירות המבחן דעתו האם ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר שתיתן מענה למסוכנותו. כן הורה בית-משפט זה באותה החלטה לכב' נשיא בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו להודיע מה הצפי הקיים באשר לגיבוש הרכב שידון בתיק וקביעת מועדי הוכחות.

6.

בתסקיר שהגיש

שירות המבחן ביום 18.3.07, העריך השירות כי אין בשחרורו של המשיב כדי להקטין מרמת הסיכון להסתבכויות נוספות עם החוק. בהמשך לכך ניתנה ביום 25.3.07 החלטה משלימה בה צוין לאמור:

"לאור הנתונים הנוספים שנתקבלו, ולאחר שיקלול מכלול השיקולים הפועלים בעניין זה, באתי לכלל מסקנה כי יש להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את מעצר המשיב כמבוקש. מסוכנותו של המשיב, כעולה מאופי העבירות הקשות המיוחסות לו, הינה מסוכנות מופלגת. מסוכנות זו מקבלת מימד נוסף לחומרה נוכח העבר הפלילי הכבד הפועל לחובתו חרף גילו הצעיר. מבין העבירות בהן הורשע עבירות מסוג הפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר. לכל אלה, מתווסף חשש לא מבוטל של הימלטות המשיב מן הדין באם ישוחרר. האינטרס להגן על בטחון הציבור מפני המשיב, ולהבטיח את תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש גובר במקרה זה על הקושי המתלווה להתמשכות ההליך השיפוטי, התמשכות החורגת מן המקובל אף המערכת עמוסה לעייפה. החשש מפני מסוכנות המשיב הוא כה כבד במקרה זה, עד כי הוא מצדיק הארכת מעצרו חרף הפגיעה בחירותו האישית נוכח התמשכותם של ההליכים. יש לקוות כי בית המשפט המחוזי יעשה כל שלאל ידו על מנת להאיץ את הדיונים בהליך זה לאור משך הזמן הארוך שחלף, כאשר המשפט למעשה, טרם החל"

7.

בשלב זה מונחת לפני בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. הבקשה מבוססת על הטעמים עליהם הסתמכה המבקשת בבקשותיה הקודמות. לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב נלמדת מן העבירות החמורות המיוחסות לו, כמו גם מעברו הפלילי המכביד. עוד מציינת המבקשת, כי מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית-משפט זה עולה, כי מסוכנות זו לא קהתה במשך הזמן שחלף מאז מעצרו של המשיב. בנוסף על אלה, סבורה המשיבה כי קיים חשש להימלטות מן הדין ולשיבוש הליכים.

בא-כוח המשיב מתנגד להארכת מעצר שולחו ואת עיקר טענותיו מיקד בהתמשכות ההליכים אשר מטה את הכף, כך להשקפתו, לטובת חירותו של המשיב ומחייבת את שחרורו לחלופת מעצר.

8.

בהחלטתי מיום 2.5.07 ציינתי, כי בשלב בו אנו מצויים כעת, עומדים על הפרק שני שיקולים מנוגדים. האחד, המסוכנות הנשקפת מן המשיב. האחר, העובדה שהמשיב עצור כבר מיום 29.11.05 ומשפטו טרם החל. באותה החלטה הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינו של המשיב על מנת לבחון, בין היתר, את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר באזור רהט.

9.

מתסקיר שירות המבחן מיום 16.5.07 עולה כי המשיב ממשיך ושולל כל בעייתיות בהתנהגותו ובאורח חייו. שירות המבחן התרשם עוד, כי המשיב מתקשה להתייחס לאחריותו ולחלקו בעבירות. עוד צוין, כי בין המשיב למשפחתם של הנפגעים נחתמה "סולחה", אליה התייחס שירות המבחן בזו הלשון: "אנו מבינים שהסכם הסולחה מחייב ויש בחתימה עליו בכדי להפחית מרמת הסיכון להסלמת הסכסוך", הגם שהשירות מתקשה להעריך רמת מחויבותו של המשיב להסכם זה. באשר לחלופת המעצר המוצעת אצל אחותו של המשיב ברהט צוין, כי האחות ובעלה מבינים את האחריות שהם נוטלים על עצמם; וכי מדובר בבני זוג צעירים המגלים איכפתיות ודאגה למשיב. יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם כי ספק אם בני הזוג מהווים גורם סמכותי עבור המשיב.

10.

כידוע, סעיף 61 לחוק המעצרים קובע כי ככלל, יש לסיים את משפטו של נאשם הנתון במעצר בתוך תשעה חודשים. מתוך השלמה עם מציאות מורכבת בה משפטים אינם באים תמיד אל סיומם בתוך תקופה זו קבע המחוקק בסעיף 62 לחוק המעצרים חריג לכלל זה. מכוחו של החריג האמור מקום שמתברר כי חרף המאמצים שנעשו, לא ניתן היה להביא את ההליך הפלילי לסיומו, אם מחמת מורכבותו, אם מחמת ריבוי הנאשמים או העדים ואם מחמת תקלות שלא ניתן היה לצפותן מראש (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' זאנו , (טרם פורסם)), נתונה לשופט של בית-המשפט העליון הסמכות להאריך את מעצרו של נאשם בתשעים ימים נוספים. השיקולים שהצדיקו את מעצרו של הנאשם מלכתחילה לא תמיד די בהם כדי להצדיק את המשך המעצר לאחר שנקפו תשעה חודשים והמשפט טרם הסתיים. ככל שתקופת המעצר מתארכת מועתק מרכז הכובד אל עבר האינטרס של הנאשם שחירותו לא תיפגע בלא שאשמתו הוכרעה (ראו: בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' שורפי

(לא פורסם); בש"פ 3270/00 מדינת ישראל נ' הר שפי (לא פורסם); בש"פ 7707/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 10295/05 מדינת ישראל נ' סקא (לא פורסם). אך זהו שיקול אחד בלבד, אותו יש לאזן מול שיקולים נוספים, וביניהם, העילות שהובילו למעצרו של הנאשם לכתחילה;

משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים; גורמי התארכות ההליכים ואופייה; עברו הפלילי של הנאשם; והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה (בש"פ 4593/06 הנ"ל;

בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ'

נאצר (לא פורסם)).

11.

שיקולים אלה נשקלו על ידי, בהתייחס לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. גם בהינתן העומס הכבד לו נתונים בתי המשפט – ממנו לא ניתן להתעלם –

הרי שהתמשכות ההליכים במקרה זה הינה חריגה על פי כל אמת מידה. זוהי בקשה להארכת מעצר חמישית של המשיב מעבר לתשעה חודשים. המשיב מוחזק במעצר למעלה משנה וחצי ומשפטו טרם החל. נקבעו חמישה תאריכי הוכחות (בין 26.6.07 ליום

10.9.07), מבלי שניתן יהיה לחזות, בשלב זה, מתי יסתיים המשפט. לא התעלמתי מחומרת העבירה, שאין להקל בה ראש גם אם נעשתה על רקע סכסוך משפחתי. נחה דעתי גם לעברו הפלילי של המשיב, אשר כעולה מן הרישום הפלילי שהוגש מטעם המבקשת לא ריצה עד כה תקופת מאסר בפועל. מסקנתי היא כי, בנסיבות האמורות, השתנתה נקודת האיזון בין אינטרס הציבור וזכות הנאשם לחירות, וזו האחרונה קיבלה מעמד בכורה. לפיכך מצאתי, כי אין מנוס משקילתה של חלופת מעצר, שתאפשר – במידת האפשר לנטרל את מסוכנותו של המשיב, כמו גם את ההימלטות מאימת הדין.

12.

לאחר ששקלתי את הפירוט שבתסקיר האחרון, ונתתי דעתי להפחתה ברמת הסיכון שהיא פועל יוצא מהסכם הסולחה,לריחוקה הגיאוגרפי של חלופת המעצר ממקום מגורי המתלונן, ולהתרשמות שירות המבחן מאחותו של המשיב ומבעלה, החלטתי להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בתנאים הבאים:

א.

המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בבית אחותו ובעלה ברהט, וישהה שם ב"מעצר בית" מלא.

ב.

המשיב ימנע מליצור קשר כלשהו עם מי מן המעורבים בפרשה.

ג.

כתנאי לשחרורו בערובה, יופקד בקופת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, סכום במזומן, או בערבות בנקאית, בסך 75,000 ש"ח, כן יופקדו ערבויות אישיות של אבי המשיב, וכן אחותו, ובעלה שיפקחו על המשיב. כל אחת מן הערבויות תועמד על סך 100,000 ש"ח.

ד.

שחרורו בערובה של המשיב מותנה בהתקנת איזוק אלקטרוני.