בש"פ 4195/07 מדינת ישראל נ. אברהים אלטורי

1.

המשיב ואחיו עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעבירות של ניסיון רצח בצוותא, התפרצות לבית מגורים, נשיאת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע. הכל בהתייחס לקשר שקשרו להביא למותו של המתלונן, והוציאוהו לפועל בצוותא כשפרצו לבית המתלונן באישון ליל 27.9.05, חמושים באקדחים. השניים הפליאו מכותיהם במתלונן, שניסה לנוס על נפשו בין חדרי הבית, המשיב ירה בו שוב ושוב באקדחו, ומשניסה המתלונן להסתתר מפניהם בחדר האמבטיה ירו בו שניהם מבעד לדלת.

היריות שירו במתלונן פגעו באברי גופו השונים, ולאחר אישפוז וניתוחים חייו ניצלו, תוך שהיריות הותירו בו חבלות קשות. אחיו של המשיב, מוסא, נעצר על ידי המשטרה שעות ספורות לאחר האירוע האלים, ואילו המשיב פתח במסע הימלטות ממושך מפני המשטרה, עד שנעצר לאחר חמישה חודשים ב-25.2.06 כשהוא מתחזה לאחר בתעודה מזויפת ומסביר לשוטרים כי עשה זאת מאחר ו"אתם מחפשים אותי".

2.

כתב האישום הוגש מלכתחילה ביום 9.10.05 כנגד אחיו של המתלונן (להלן: מוסא) בלבד, שכן אותה שעה נמלט המשיב מהמשטרה וטרם אותר. לאחר שנעצר (בסוף פברואר 2006) תוקן כתב האישום ביום 1.3.06 על דרך הוספת המשיב כנאשם נוסף, והמדינה ביקשה לעוצרו עד תום ההליכים.

ביום 29.3.06 נעצר המשיב עד תום ההליכים. ביום 21.12.06 הוארך מעצרו בבית משפט זה (השופטת ד' ברלינר) בתשעים ימים, וביום 27.3.07 (השופט ס' ג'ובראן) בתשעים ימים נוספים. שתי הארכות המעצר האמורות היו בהסכמת בא כוח המשיב.

עתה מונחת בפני הבקשה השלישית להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים.

נציין כבר בשלב זה, כי מעצרו של מוסא (שהחל כאמור חמישה חודשים בטרם נתפס המשיב) הוארך גם הוא בבית משפט זה בארבע תקופות של תשעים ימים. המדינה שבה וביקשה את הארכת מעצרו בחמישית, וביום 20.5.07 החליט בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) שלא להעתר לבקשה, והורה על שחרורו של מוסא בתנאי השחרור בערובה שפורטו באותה ההחלטה (בש"פ 3784/07).

עוד נוסיף ונציין, כי עד כה טרם החלו להישמע הראיות במשפטם של המשיב ואחיו, אולם ביום 26.2.07 נקבעו חמישה מועדי הוכחות. האחד ביוני, שלושה ביולי ואחד בספטמבר 2007.

3.

מסוכנותו הקשה ופורצת הגבולות של המשיב מתבקשת מאליה אל מול המעשים והאישומים המיוחסים לו בכתב האישום, ועומדת היא במלוא תוקפה גם לעת הזו. כך מתווספת עילת המעצר של החשש המוחשי להימלטותו מאימת הדין נוכח העבירות החמורות המיוחסות לו. חשש זה להימלטות המשיב, אם ישוחרר ממעצרו, מתעצם לאור הימלטותו בת חמשת החודשים מפני המשטרה, מליל האירוע ועד שנעצר לבסוף כשהוא מתחזה לאחר.

על אף זאת, מתנגד סניגורו של המשיב, עורך דין קליין, להארכה נוספת של מעצרו, וזאת לאור העובדה שמאז צורף לכתב האישום כנאשם נוסף (1.3.06) טרם הוחל בשמיעת הראיות. לטענתו, לעת הזו של בחינת הדברים, יש לתת הדגש לזכותו של המשיב – שעודנו בחזקת חפותו – לחרותו, תוך העדפת שיקול זה על פני האינטרס הציבורי שבהשארותו במעצר.

חיזוק לטענתו מבקש הסנגור למצוא בהחלטה שניתנה בעניינו של מוסא ביום 20.5.07, ובה נדחתה כאמור בקשת המדינה להאריך (בפעם החמישית) את מעצרו, והוא שוחרר בתנאי הערובה שנקבעו בשולי אותה החלטה.

4.

אמנם כן, העובדה שהמשיב נמצא במעצר מזה חמישה עשר חודשים מבלי שבית המשפט החל בשמיעת הראיות, מטרידה וקשה. הדבר נובע מהעומס הקשה מנשוא שנתונות בו הערכאות הדיוניות בכלל, ובית המשפט המחוזי בתל אביב בפרט. מצוקה מערכתית זו מובילה לעינוי דין קשה בעניינם של נאשמים רבים הנתונים במעצר, וכך גם המשיב. ככל שמתארכת תקופת מעצרו של נאשם מבלי שמשפטו הסתיים, ובמקרה דנן אף מבלי שמשפטו החל, יגבר משקלו של עינוי הדין הנגרם אגב כך במאזן הכולל של השיקולים בדבר המשך מעצר.

על אף זאת, גם בהינתן בעית המסגרת המערכתית האמורה ועינוי הדין הנגרם בעקבותיה, אין באלה לבטל מניה וביה את בחינת אינטרס הציבור והפגיעה שתוודע לו כתוצאה משחרור נאשמים שמסוכנותם קשה ובוטה. הדברים ייבחנו בהתייחס לנסיבות הקונקרטיות של כל נאשם. עוצמת מסוכנותו והחשש להימלטותו מחד גיסא, והתמשכות ההליכים בעניינו מאידך גיסא.

5.

מוסא, אחיו של המשיב הנאשם עמו בכתב האישום, שוחרר כאמור בתנאי ערובה בהחלטת בית משפט זה מיום 20.5.07. ברם, על פני הדברים, קיימות מספר הבחנות משמעותיות בנסיבות הדברים של השניים:

ראשית, אורך תקופת מעצרם. מוסא נעצר מיד לאחר ביצוע המעשים המיוחסים לו ולאחיו (27.9.05), כתב האישום נגדו הוגש ב-9.10.06 וסמוך לאחר מכן נעצר עד תום ההליכים. המשיב, לעומתו, נמלט משך חמישה חודשים תמימים מפני המשטרה, ולא נעצר אלא ב-25.2.06;

שנית, עילת המעצר בשל החשש להימלטות. עילה זו מתקיימת ביסודה לגבי המשיב ואחיו כאחד, נוכח חומרת העבירות המיוחסות להם וחשש ההימלטות הטבוע ביחס לנאשמים בעבירות שכאלה. ברם, בעניינו של המשיב, חשש זה הינו קונקרטי ומוחשי ביותר, נוכח הימלטותו בפועל מזרועות החוק משך חמישה חודשים תמימים;

שלישית, עוצמת המסוכנות. המעשים והעבירות המיוחסים לשני המשיבים מקימה מאליה, סטאטוטורית וקונקרטית, את מסוכנותם הקשה לשלום הציבור. אולם מתוך עובדות כתב האישום, המוכחות לכאורה, עולה כי המשיב הוא זה שירה שוב ושוב באקדחו במתלונן הנמלט מפניו בין חדרי הבית.

וגם זאת, החלטת השחרור בערובה של מוסא ניתנה בגידרה של הבקשה החמישית להארכת מעצרו, מעבר לתקופת תשעת החודשים. בקשה זו בעניין המשיב הינה הבקשה השלישית.

6.

בית המשפט המחוזי קבע כאמור חמישה מועדים לשמיעת הראיות במשפטם של המשיב ואחיו, וזאת ביוני, יולי וספטמבר השתא. לאחר שנקבעו חמשת המועדים, בחר המשיב שלא להיות מיוצג יותר על ידי סנגורו הנוכחי, וביקש להמשיך את ייצוגו על ידי הסניגוריה הציבורית.

הסניגוריה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל שניים ממועדי ההוכחות, שנקבעו בדי עמל, וזאת "כתנאי" להסכמתה לקבל עליה ייצוגו של המשיב. על אף התנגדות המדינה, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה וביטל שניים מחמשת מועדי ההוכחות. קיצוץ זה במועדים נובע כאמור מבקשת הסניגוריה, וכך יש להתייחס אליה בבחינת הקצב הצפוי להתקדמות ההליכים.

7.

באיזון הכולל שבין עניינו של המשיב לעניין אחיו מוסא, ובין המסוכנות המופלגת הנודעת מהמשיב דנן וחשש הימלטותו מהמשך ההליכים לבין התארכות מעצרו – מוצא אני כי לעת הזו אין מקום לשחרורו ממעצרו.

עם זאת, משביטל בית המשפט המחוזי (לבקשת הסניגוריה) שניים ממועדי ההוכחות שנקבעו על ידו מלכתחילה, מן הראוי כי יבחן מחדש הוספת מועדים לשמיעת הראיות חלף התאריכים שנתבטלו.

סוף דבר, אני נעתר לבקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 30.5.07 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1163/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.