בש"פ 9403/09 מדינת ישראל נ. איתן אביבי

בפניי בקשה להורות על הארכת מעצר שנייה של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 5.12.09 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 3552-12-08 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לרצח לפי סעיפים 499(א)(1) ו-305(1) בצירוף עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כתב האישום מגולל את סיפורם של רן דוד (להלן: רן ) וטל יוסף (להלן: המתלונן ), שלאחר שנים של חברות, נפרדו דרכיהם. בשעות אחר הצהרים של יום 10.11.08, נכנס המתלונן לחנות ירקות (להלן: החנות ) ביהוד. באותה שעה ישב אביחי סמילה (להלן: אביחי ) מחוץ לחנות. אביחי פנה למתלונן והציג עצמו כחבר של רן, בתגובה, השיב לו המתלונן: "אם אתה חבר של רן אין לך מה לפנות אלי ואין לך מה לדבר איתי". במהלך חילופי הדברים, עמד רן במרחק של כ- 20 מטר מן החנות וצפה במתרחש, ולאחריהם, גמר אומר בלבו להמית את המתלונן. ביום המחרת, התקשר רן למשיב וביקש כי "יבוא איתו לסיבוב". המשיב נענה, ורן יצא מביתו כשהוא נושא אקדח ואמר למשיב שהוא "עם משהו לא בריא עליו". השניים נסעו לאזור התעשייה ביהוד והחביאו את האקדח בסמוך למוסך. מאוחר יותר, אסף המשיב את רן ואביחי ברכבו והשלושה קשרו קשר להמית את המתלונן. בהתאם לתכניתם, נסעו השלושה לאזור התעשייה ביהוד ורן הוציא את האקדח ממקום מחבואו, ובהמשך טען אותו. השלושה הגיעו לביתו של המתלונן, שירד, לבקשתו של אביחי, לשביל הכניסה לבניין ונעמד בסמוך לשני נערים ואדם נוסף שהיו במקום. כאשר ראה אביחי את המתלונן קרא לו לבוא לכיוונו. מיד לאחר מכן, כיוון רן את הנשק לעבר המתלונן וירה בו ממרחק 6 מטרים , מתוך כוונה לגרום למותו, ופגע בזרועו השמאלית. המתלונן הסתובב ורן ירה בו שוב בגבו. כשניסה המתלונן להימלט, רדף אחריו רן וירה 2 יריות נוספות לכיוונו, אך החטיא. מיד לאחר הירי נסעו המשיב, רן ואביחי לפתח-תקווה והמשיב החביא את האקדח. לאחר מעצרם של אביחי ורן, הוציא המשיב את האקדח ממקום המסתור והחביאו במושב בני עטרות. כתוצאה מהירי, נאלץ המתלונן לעבור טיפולים רפואיים מורכבים, והוא צפוי להישאר עם הפרעה קבועה בתפקודי הנשימה ובתפקוד זרועו השמאלית.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב וכן למעצרם של רן ואביחי, שכתבי האישום נגדם הופרדו מזה של המשיב, עד תום ההליכים. בית המשפט נעתר לבקשת המדינה ככל שזו נגעה למשיב ולרן, בקובעו כי בשל התנהגותם אשר ביטאה זלזול בקדושת חיי אדם, לא ניתן לאיין את מסוכנותם בדרך של חלופת מעצר. באשר לאביחי, נקבע כי נוכח חלקו באירוע, שהיה קטן יחסית ונפל מזה של האחרים, ועל רקע היכרותו הקצרה עם יתר המעורבים, יש מקום לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בסופו של יום, עם זאת, נעצר אף הוא עד תום ההליכים.

3.

בחלוף 9 חודשים ממעצרו של המשיב עד תום ההליכים, שבמהלכם נדחו הדיונים בתיק מטעמים שונים, ובכלל זה בשל בקשת המדינה לקבל ארכה לצורך הוצאת תעודת חיסיון, הגישה המדינה בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב. בית משפט זה (בש"פ 9403/09, כב' השופטת ארבל) נעתר לבקשה והאריך את המעצר כמבוקש. בהחלטתו עמד בית המשפט על חומרתן הרבה של העבירות המיוחסות למשיב, המלמדת על מסוכנותו, וקבע כי נוכח ההנחה כי לא תידרשנה עוד ישיבות רבות כדי להשלים את שמיעתו של התיק, אין לומר כי בחלוף הזמן מאז תחילת המעצר יש כדי להסיט את נקודת האיזון ולהטות את הכף לעבר שחרורו.

חלפו עברו שלושה חודשים נוספים והדיונים בתיק טרם הסתיימו. על רקע זה הגישה המדינה את הבקשה שבפניי, להאריך את מעצרו של המשיב בפעם השנייה, ב-90 ימים נוספים.

4.

בבקשה עומדת המדינה על מהלך הדיונים בתיק מאז הארכת המעצר הראשונה. לדברי המדינה, בדיון שהתקיים ביום 18.10.09, הוגש תיק מוצגים ונשמעה עדותם של שלושה עדי תביעה וכן עדותו של אביחי שהוכרז "עד עוין". בתום הדיון הכריזה המדינה על סיום פרשת התביעה, ונקבעו מועדים להמשך שמיעת הראיות ליום 4.11.09, לאחר שהדיונים שנועדו לימים 21-20.10.09 נדחו. בדיון שנקבע ליום 4.11.09 לא נשמעו הוכחות בשל הימשכות הדיון בתיק אחר, ובית המשפט דחה את הדיון ליום 10.11.09. במועד זה נשמעה עדותו של המשיב, שחתמה את שמיעת הראיות בתיק. בית המשפט קבע כי המבקשת תגיש סיכומיה עד ליום 19.12.09, ואילו המשיב יגיש סיכומיו עד ליום 17.1.09. לטענת המדינה, סקירה זו מעלה כי משפטו של המשיב עומד לפני סיום, ומוסיפה כי למעט מספר דחיות בתחילתו, שחלקן נתבקשו על-ידי ההגנה, התנהל המשפט ביעילות. לגופו של עניין, טוענת המדינה כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מעובדות כתב האישום, המדברות בעד עצמן. במצב דברים זה, גורסת המדינה, ובשים לב לעברו הפלילי, אין בנמצא תחליף ראוי למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

5.

המשיב טוען בתגובה כי הראיות לכאורה שהצטברו בתיק מלמדות כי חלקו בתיק היה מינורי וכי הוא היה למעשה אך שותף פאסיבי במסכת המעשים המיוחסים לצדדים. עוד מצביע הוא על דברי השוטרים שחקרוהו שעמדו על שיתוף הפעולה שלו בחקירותיו. לטענתו, חרף עברו הפלילי וחומרת העבירה, נוכח התמשכות ההליכים וכיבוד מצוותו של המחוקק בס' 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו -1996, אין מקום להארכה נוספת של המעצר ויש לשחררו לחלופת מעצר.

6.

דין הבקשה להתקבל. אכן, ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם השוהה במעצר, כך נעה המטוטלת באיזון שבין חירותו של הנאשם לבין אינטרס שלום הציבור וביטחונו, לעבר האינטרס הראשון, וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה נהנה הנאשם בטרם הורשע (ראו למשל בש"פ 9216/09 מדינת ישראל נ' טאהה (לא פורסם, 24.11.09)). עם זאת, כדי להכריע בשאלה לאיזה מן האינטרסים תוענק הבכורה, יש לבחון בכל נקודת זמן, בין היתר, את מסוכנותו של הנאשם שעל הפרק, הנובעת ממעשיו ומעברו הפלילי; את משך הזמן אשר צפוי להידרש להשלמת ההליך המשפטי העיקרי; ואת זהות הגורם שאליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (ראו למשל בש"פ 3784/07

מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסמה, 20.5.2007)). מסוכנותו של המשיב בענייננו בולטת. במעשים המיוחסים להם ביקשו המשיב ושותפיו להביא למותו של אדם תוך תכנון מדוקדק, בנחישות ובקור רוח, כשבעניינו של המשיב, מדובר במעשה שנעשה בלא כל מניע נראה לעין. התארגנות המשיב ושותפיו בחבורה לשם ביצוע משימתם הופכת את מעשיהם לחמורים ומסוכנים עוד יותר, ולבעלי פוטנציאל ניכר יותר לגרום לנזק (ראו יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין 459 (2008)). מעובדות כתב האישום עולה כי בעת שנורה, עמדו לצדו של המתלונן אנשים נוספים, שביניהם לבין המשיב וחבריו לא היה כל קשר. בעובדה זו לא היה כדי להרתיע את המשיב וחבריו מביצוע ירי שהעמיד גם אנשים אלה בפני סיכון, ואף בכך יש אינדיקציה, להיותם נטולי עכבות. יתרה מכך, מדברי המדינה עולה כי תם שלב הראיות במשפטו של המשיב, וכי נקבע מועד להגשת סיכומים בכתב.הוא עתיד להסתיים בעתיד הנראה לעין. מצב דברים זה מוסיף נדבך נוסף לכף המאזניים התומכת בהישארות המשיב במעצר, ואף בו יש כדי להצדיק כי כך נורה.

דין הבקשה להתקבל, איפוא. מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים, החל מיום 5.12.09 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 3552-12-08 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.