בש"פ 9424/09 מדינת ישראל נ. רן דוד

לפניי בקשה להורות על הארכת מעצר שנייה של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 5.12.09 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 3576-12-08 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב ואחר (להלן: אביחי ) הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים, המייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח והחזקת נשק לפי סעיפים 499(א)(1) 305(1) בצירוף עם סעיף 29, ו-144(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בכתב האישום נפרש סיפורם של העורר ושל טל יוסף (להלן: המתלונן ), שלאחר שנים של חברות, נפרדו דרכיהם. בשעות אחר הצהרים של יום 10.11.08, נכנס המתלונן לחנות ירקות (להלן: החנות ) ביהוד. באותה שעה ישב אביחי מחוץ לחנות. אביחי פנה למתלונן והציג עצמו כחבר של המשיב, בתגובה, השיב לו המתלונן: "אם אתה חבר של [המשיב] אין לך מה לפנות אלי ואין לך מה לדבר איתי". במהלך חילופי הדברים, עמד המשיב במרחק של כ- 20 מטר מן החנות וצפה במתרחש, ולאחריהם, גמר אומר בלבו להמית את המתלונן. ביום המחרת, התקשר המשיב לאיתן אביבי (להלן: אביבי ) וביקש כי "יבוא איתו לסיבוב". אביבי נענה, והמשיב יצא מביתו כשהוא נושא עימו אקדח ואמר לאביבי שהוא "עם משהו לא בריא עליו". השניים נסעו לאזור התעשייה ביהוד והחביאו את האקדח בסמוך למוסך. מאוחר יותר, אסף אביבי את המשיב ואביחי ברכבו והשלושה קשרו קשר להמית את המתלונן. בהתאם לתכניתם, נסעו השלושה לאזור התעשייה ביהוד והמשיב הוציא את האקדח ממקום מחבואו, ובהמשך טען אותו. השלושה הגיעו לביתו של המתלונן, שירד, לבקשתו של אביחי, לשביל הכניסה לבניין ונעמד במרכזו, כשבאותה עת עמדו בסמוך שלושה אנשים. כאשר ראה אביחי את המתלונן, קרא לו לבוא לכיוונו. מיד לאחר מכן, דרך המשיב את הנשק, כיוון אותו לעבר המתלונן, אמר לו " אתה חושב שאתה גבר" וירה בו ממרחק 6 מטרים , מתוך כוונה לגרום למותו, ופגע בזרועו השמאלית. המתלונן הסתובב והמשיב ירה בו שוב בגבו. כשניסה המתלונן להימלט, רדף אחריו המשיב וירה 2 יריות נוספות לכיוונו, אך החטיא. מיד לאחר הירי נסעו המשיב, אביבי ואביחי לפתח-תקווה ואביבי החביא את האקדח. לאחר מעצרם של המשיב ואביחי, הוציא אביבי את האקדח ממקום המסתור והחביאו במושב בני עטרות. כתוצאה מהירי, נאלץ המתלונן לעבור טיפולים רפואיים מורכבים, והוא צפוי להישאר עם הפרעה קבועה בתפקודי הנשימה ובתפקוד זרועו השמאלית.

לצד זה, נטען במסגרת האישום השני הכלול כתב האישום, כי במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2008 החזיק המשיב במחבוא המצוי בשטח פתוח 2 רימוני הלם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר, וכן של אביבי ואביחי עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בעוד אביבי ואביחי לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה בעניינם, ואף מסרו הודעות מפורטות בחקירה וביצעו דו"ח הובלה, שמר המשיב על זכות השתיקה, וחלק על קיומן של ראיות לכאורה, במיוחד בהתייחס לזהותו של היורה במתלונן. בשאלה זו נמסרו גרסאות סותרות על-ידי כל אחד מן המעורבים, כשהמתלונן טוען כי המשיב הוא שירה בו ואילו אביבי ואביחי טוענים בתחילה כי היה זה העורר, ובהמשך משנים גרסתם, ואביבי מוסר כי המשיב ירה במתלונן, בעוד אביחי טוען כי לא ראה. יצוין, כי במהלך הדיון התפרץ המשיב על אביבי ואיים עליו. בהחלטתו, ציין בית המשפט המחוזי כי בין שהיה זה המשיב שירה במתלונן ובין שהיה זה אביבי, קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך שכל השלושה היו מעורבים במעגל הפנימי של עבירת הניסיון לרצח. בית המשפט ראה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לאחר שקבע כי מעשיו מלמדים לכאורה על זלזול מצדו בערך של קדושת חיי אדם, ובשים לב גם להתנהגותו באולם בית המשפט ולעברו הפלילי. כל אלה, כך נקבע, מצביעים על מסוכנותו. במקביל, הורה בית המשפט על מעצרו של אביבי עד תום ההליכים, כשלגבי אביחי הוחלט על עריכת תסקיר של שירות המבחן שלאחריו נעצר אף הוא עד תום ההליכים. המשיב ערר על ההחלטה בפני בית משפט זה, אך עררו, שהתמקד ביחס שבינו חלקו במעשים לבין זה של אביחי, נדחה (בש"פ 1843/09, השופטת א' חיות). בהחלטה בערר נקבע כי המשיב הוא "אשר סביבו סובב לכאורה אירוע הירי כולו" וכי קיימות ראיות לכאורה המצביעות עליו כמי שירה במתלונן. בחלוף 9 חודשים ממעצרו, והמשפט עודנו מתנהל, הגישה המדינה לבית משפט זה בקשה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על המעצר כשם שהתבקש (בש"פ 6511/09, השופטת ע' ארבל). בהחלטתו קבע בית המשפט כי נוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב, לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר. בחלוף 3 חודשים נוספים הגישה המדינה בקשה זו להארכת מעצרו של המשיב בפעם השנייה.

יצוין עוד כי ביום 27.11.09 נעניתי לבקשת המדינה והוריתי להאריך את מעצרו של אביבי בפעם השנייה ב-90 ימים (בש"פ 9403/09). עוד יוזכר כי ביום 8.9.09 הורשע אביחי, על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וחבלה בכוונה מחמירה, ובין היתר הושת עליו עונש של 45 חודשי מאסר בפועל.

3.

במסגרת הבקשה שלפניי, טוענת המדינה כי המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, כמו גם התנהגותו הבוטה במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי, מלמדים על מסוכנותו הרבה לציבור. לדידה, המשיב מבקש לפגוע במתלונן לאחר שירה בו מספר כדורים מטווח קצר, ועל רקע זה, כמו גם על רקע עברו הפלילי, שכולל עבירות אלימות, לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. המדינה מוסיפה וטוענת כי זולת מספר דחיות שאירעו במהלך הדיונים בתיק, מטעמים שאינם תלויים בה, מתנהל משפטו של המשיב באופן יעיל: מועדי הוכחות נוספים נקבעו זה מכבר לתקופה הקרובה ולדעת המדינה צפויה שמיעת הראיות בתיק להסתיים בקרוב.

4.

המשיב טוען בתגובה כי יש לשחררו ממעצר נוכח קצב התקדמות הדיונים בתיק, לדבריו, כשהמשפט אינו מתנהל כיאות, אין מנוס משחרור. ב"כ המלומד של המשיב עומד על כך שנוכח העומס הרב המוטל על המותב היושב בדין, שמיעת הראיות מתמשכת באופן לא סביר. מוסיף הוא, בהקשר זה, כי אין זה מתקבל על הדעת שלאורך שנה תמימה שבה יושב המשיב במעצר התקיימו בפועל אך ארבעה דיונים בתיק, והתנהלות זו, מצדיקה לבדה את שחרורו לחלופת מעצר.

5.

דין הבקשה להתקבל. בדין טוען ב"כ המשיב כי הפגיעה בחירותו של נאשם המוחזק במעצר לאורך תקופת משפטו, גוברת ככל שההליכים בעניינו מתארכים. פגיעה זו עשויה בבוא הזמן להצדיק שחרורו של נאשם ממעצר על אף שעילת המעצר המקורית נותרה כשהייתה ולא נתאיינה. סעיפים 62-61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 מבטאים עיקרון זה, בהגבילם את תקופת המעצר לפרק זמן של תשעה חודשים, תוך קביעת מנגנון פיקוח הבוחן בכל שלושה חודשים, האם חלוף הזמן העלה את משקלה של כף המאזניים שעל גביה ניצב הערך בדבר חירות הנאשם עד כי זו ניצבת עתה מעל לכף האחרת, שעליה ניצב האינטרס בדבר ביטחון הצבור, באופן המצדיק את שחרור הנאשם ממעצר. שאלה זו תיבחן, בין היתר, על רקע מסוכנותו של הנאשם, הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי; משך הזמן הצפוי לסיומו של ההליך הפלילי; הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים וכיוצא באלה שיקולים (ראו למשל בש"פ 9216/09 מדינת

ישראל נ' טאהא (לא פורסמה, 24.11.09)). בחינת האיזון בין השיקולים האמורים מלמדת כי בנקודת הזמן הנוכחית, אין מנוס מהארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים. אכן, יש להצטער על התמשכות ההליכים, מטעמים שעליהם עמדה המבקשת בפירוט, שאינם רובצים בהכרח לפתחה. בצד האמור, העבירות המיוחסות למשיב נושאות, לכאורה, חומרה ניכרת, שעליה עמד בית משפט זה בשתי החלטות קודמות. אם נצרף לכך את עברו הפלילי של המשיב נלמד, לכאורה, כי אין מדובר באפיזודה חולפת או במסוכנות נקודתית וממוקדת, כי אם בנאשם שהתנהגותו אלימה ומסוכנותו רוחבית. בשקלול כולל מצאתי כי לאינטרס בדבר ביטחון הציבור, וביטחונו של המתלונן בפרט, יש ליתן משקל מכריע גם בנקודת הזמן הנוכחית. משנקודת האיזון לא השתנתה, אין מנוס מלקבל את בקשת המדינה.

אני מורה, איפוא, על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 5.12.09 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 3576-12-08 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.