בש"פ 1843/09 רן דוד נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז' בוסתן) מיום 19.1.2009 בה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

נגד העורר ואחר, אביחי סמילה (להלן: אביחי ) הוגש כתב אישום ביום 7.12.2008 המייחס להם באישום הראשון עבירות של קשר לפשע וניסיון לרצח. אישום נוסף הכלול באותו כתב אישום מייחס לעורר בלבד עבירה של החזקת נשק. על-פי המתואר באישום הראשון, היו העורר וטל יוסף (להלן: המתלונן ) חברים במשך כ- 15 שנים ובשלב מסוים ניתק הקשר ביניהם. עוד עולה מכתב האישום כי ביום 10.11.2008 נכנס המתלונן לחנות ירקות ביהוד (להלן: החנות ) ובאותה עת ישב אביחי מחוץ לחנות. אביחי פנה אל המתלונן, הציג עצמו כחברו של העורר ובתגובה אמר לו המתלונן "אם אתה חבר של רן [העורר] אין לך מה לפנות אלי ואין לך מה לדבר איתי". מן האמור בכתב האישום עולה כי אביחי ניסה להמשיך בשיחה עם המתלונן אך זה האחרון התעלם ממנו, והעורר שעמד אותה עת במרחק של כ- 20 מטר מן החנות וצפה במתלונן, החליט לאחר חילופי הדברים בין המתלונן ואביחי להמית את המתלונן. ביום המחרת קשרו העורר, אביחי ואיתן אביבי (להלן: איתן ), ביוזמת העורר קשר להמית את המתלונן וכשהם מצוידים באקדח 9 מ"מ מסוג יריחו יצאו השלושה בשעות הלילה ברכב שכור שהחזיק איתן אל עבר ביתו של המתלונן ביהוד. אביחי קרא למתלונן לרדת ולגשת אליהם וכשהתקרב המתלונן לעברם ירה בו העורר ממרחק קצר ופגע בידו ובגבו. לאחר הירי נסעו השלושה לפתח-תקווה ואיתן החביא את האקדח בין העצים סמוך לקניון סירקין, אך לאחר מעצרם של העורר ואביחי הוציאו משם והסתירו במושב בני עטרות. כתוצאה מן הירי נפצע המתלונן קשה בזרועו ובריאתו השמאלית ונזקק לשני ניתוחים אשר בעקבותיהם אושפז במחלקה לטיפול נמרץ.

האישום השני הכלול בכתב האישום מופנה כאמור נגד בעורר בלבד ובו נטען כי במהלך חודשים אוקטובר-נובמבר 2008, במושב גבעת כוח במחבוא בשטח פתוח במרחק של כ- 300 מ' מבית העם, החזיק העורר שני רימוני הלם.

למען שלמות התמונה יצוין כי איתן עומד אף הוא לדין בכתב אישום נפרד בגין האירוע נשוא האישום הראשון שהוגש נגד העורר ואביחי, כמתואר לעיל.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה לעצור את השלושה עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. איתן ואביחי מסרו הודעות מפורטות בחקירה ואף ביצעו דו"ח הובלה והצבעה ולא חלקו על דבר קיומן של ראיות לכאורה נגדם לצורך שלב המעצר, אם כי העלו טענות לעניין חלופת מעצר. העורר מצדו שמר על זכות השתיקה במהלך החקירה וחלק על קיומן של ראיות לכאורה לעניין בקשת המעצר. בהחלטתו מיום 19.1.2009 סקר בית משפט קמא בהרחבה את חומר הראיות המצוי בתיק בציינו כי אין חולק לכאורה על דבר קיומו של המפגש בין אביחי למתלונן מיום 11.11.2008 בחנות הירקות, במהלכו עלב המתלונן בעורר בעוד העורר שוהה בקרבת מקום וצופה בכך. כמו כן אין חולק לכאורה על כך שביום 12.11.2008 לפנות בוקר הגיעו העורר, אביחי ואיתן ברכבו של איתן אל הבניין בו מתגורר המתלונן ביהוד וכי שלושתם נכחו בזירה בעת ביצוע הירי ממנו נפגע המתלונן. בית המשפט עמד על הגרסאות הסותרות העולות מחומר הראיות לכאורה באשר לזהותו של היורה: המתלונן מסר כי העורר הוא זה שירה בו; אימו ואחיו של המתלונן מסרו כי כך אכן סיפר להם המתלונן סמוך לאחר שהכרתו שבה אליו; לעומת זאת מסר איתן תחילה בחקירתו כי הוא זה שירה ורק מאוחר יותר שינה את גרסתו ומסר כי היה זה העורר שירה במתלונן; ואילו אביחי מסר בחקירתו כי איתן הוא זה שירה במתלונן אך בעימות שנערך בינו ובין איתן חזר בו מגרסה זו וציין כי לא ראה מי ביצע את הירי. למרות גרסאות סותרות אלה באשר לזהותו של היורה, סבר בית משפט קמא כי הראיות לכאורה הקיימות בתיק ממקמות את כל שלושת המעורבים במעגל הפנימי כמבצעים עיקריים של עבירת ניסיון הרצח וזאת בין אם היה זה העורר שירה בפועל ובין אם היה זה איתן. יחד עם זאת סבר בית המשפט כי בעוד שלגבי איתן והעורר אין מקום לבחון חלופת מעצר יש מקום לכך בעניינו של אביחי, ומשכך הורה על עריכת תסקיר של שירות המבחן בעניינו (בסופו של יום נעצר גם אביחי עד תום ההליכים נוכח התסקיר השלילי שהתקבל לגביו). בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי המניע למעשה נבע מרצונו של העורר לנקום במתלונן לאחר האירוע בחנות הירקות וכי העובדה שהירי בוצע בשל עניין של מה בכך מלמדת על זלזול לכאורה מצד העורר בערך קדושת חיי אדם ומכאן מסוכנותו. כמו כן עמד בית המשפט לעניין המסוכנות על איומים שהשמיע העורר כלפי איתן במהלך הדיונים בבקשות המעצר וגם מכך הסיק בית המשפט על מסוכנותו של העורר.

העורר אינו משלים עם החלטת בית משפט קמא ומכאן הערר שבפניי.

3.

העורר טוען כי שגה בית משפט קמא

משלא ייחס משקל לכך שלא ניתן בשלב זה ועל-פי הראיות לכאורה לעמוד על זהותו של היורה. לטעמו של העורר היה על בית המשפט להשוות את מעמדו בנסיבות אלה לזה של אביחי ולהורות גם בעניינו על עריכת תסקיר לצורך בחינת חלופת מעצר. בהתייחסו לגרסאות השונות שנמסרו בקשר עם זהות היורה וכן להודעות נוספות שנגבו, בין היתר, מיוסי ללוש אשר לביתו הגיעו השלושה לאחר האירוע, טוען העורר כי קיימת חולשה בראיות לכאורה ככל שהדבר נוגע לזיהויו כמי שירה וכי בניגוד לקביעתו של בית המשפט אין למצוא חומרה יתרה במעשיו לעומת מעשי אביחי. אשר על כן עותר העורר למתן צו המורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו.

4.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית משפט קמא וטוענת כי קיים שוני מהותי בין העורר ובין אביחי וכי חלקו לכאורה של העורר בניסיון הרצח גדול מזה של אביחי, בציינה כי הסכסוך בין העורר למתלונן היה לכאורה המניע לביצוע העבירות נשוא האישום הראשון; כי העורר בניגוד לאביחי שתק בחקירתו; כי לעורר עבר פלילי מכביד הכולל עבירות אלימות בגינו ריצה מאסר בפועל, מה שאין כן לגבי אביחי שעברו הפלילי מכביד פחות. עוד טוענת המשיבה כי העורר מטיל חיתתו על אביחי שחשש לקיים עימו עימות וכן על איתן, עליו איים במהלך הדיונים בבקשות המעצר.

5.

דין הערר להידחות. אין בעייני מקום להשוואה בין עניינו של העורר ובין עניינו של אביחי ככל שהדבר נוגע לשלב המעצר. ראשית , העורר הוא הציר המרכזי אשר סביבו סובב לכאורה אירוע הירי כולו. עלבונו של העורר בשל דברים שאמר המתלונן לאביחי בחנות הירקות הוא אשר הצית לכאורה את הבערה והוא אשר הניע את העורר לרקום לכאורה תוכנית נקם ולגייס את אביחי ואיתן לצורך הוצאתה לפועל. שנית , המתלונן מכיר את העורר ועל-פי גרסתו ששימשה בסיס לכתב האישום, היה זה לכאורה העורר שירה בו מטווח קצר לאחר שאמר לו "אתה חושב שאתה גבר". איתן אכן מסר גרסאות סותרות באשר לזהות היורה אך הוא הסביר את הסתירות באומרו "לאחר שהסברתם לי והבנתי שבהתחלה רציתי לקחת את התיק עלי ולא להלשין על החברים שלי ומשהבנתי שהם העלילו עלי את הסיפור הזה אני לא מוכן לשבת בבית הסוהר על משהו שלא עשיתי ולכן אני מספר את האמת ומביע חרטה מלאה ...", ואביחי אשר מסר תחילה כי איתן הוא היורה חזר בו אף הוא מגרסתו זו במהלך העימות שנערך בינו ובין איתן. כידוע אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות בשלב המעצר וההכרעה בין הגרסאות הסותרות שנמסרו בחקירה לעניין זהות היורה מקומה, אפוא, בדיון בהליך העיקרי. יחד עם זאת עולה מן הראיות לכאורה כי אביחי אינו מוזכר באף לא אחת מן הגרסאות כמי שירה, בעוד אשר לגבי העורר קיימת תשתית ראייתית לכאורית המזהה אותו כיורה, תהא עוצמתה בשלב זה אשר תהא. שלישית , לעורר, בניגוד לאביחי, עבר פלילי לא מבוטל בעבירות של תקיפה, הדחת קטין לשימוש בסם, איומים ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, ועבירות האלימות שבהן הורשע כמו גם התפרצותו ואיומיו כלפי איתן באולם בית המשפט, מלמדים על מסוכנותו.

בשל כל הטעמים הללו צדק בית משפט קמא בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו ובקובעו עוד כי אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו של העורר.

אשר על כן הערר נדחה.