בש"פ 9443/09 מדינת ישראל נ. מוהנד ראזם

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 9.12.09 או עד למתן פסק דין בת"פ 5179-03-09, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבת מקנה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, היזק בזדון, קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיפים 393א, 447(א)(1), 452, 449(א)(1) ו-244 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כן מואשם המשיב בעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; ובעבירה של הובלת בעלי חיים ברכב, לפי תקנה 3 לתקנות מחלות בעלי חיים (הסדרת תנועת בעלי חיים בישראל), תשמ"ב-1982 בצירוף עם סעיף 28 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה-1985. לפי עובדות כתב האישום, במרוצת חודש ינואר 2009, קשר המשיב קשר עם אחרים לגנוב עזים ייחודיות, ששווי כל אחת מהן 1000$, מחוות "עין כמונים". בלילה שבין 26-25.1.09, הגיעו המשיב והאחרים אל החווה, חתכו מספר גדרות המקיפות אותה, הובילו את 187 העזים שהיו במקום, לאחר ש-9 הצליחו לברוח, לעבר שטח העמסת טנקים שנמצא במרחק של כ-קילומטר אחד מהחווה, והעמיסו אותן על גבי מיכלים שהביאו עימם מבעוד מועד. אחר-כך, העמיס המשיב את המיכלים על המשאית שעימה הגיע למקום ועזב את המקום לאזור ירושלים. בהמשך, הובילו המשיב והאחרים חלק מהעזים לביתו של אחד מן האחרים בכפר עזריה, ואת שאר העזים, זולת 4 שמתו בדרך, הובילו למקום אחר בלתי ידוע.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, והדיון בבית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת כ' רוטפלד-האפט), התמקד בשאלת קיומה של עילה למעצרו של המשיב, ולאחר שנמצא שהתשובה לכך חיובית, בשאלת קיומה של חלופת מעצר. בהתייחס לעילת מעצר, קבע בית המשפט כי היקפה הניכר של הגניבה, שבוצעה תוך התארגנות והיערכות מוקדמת ומוקפדת, והנזק הרב שעומד בצדה, העולה כדי "פגיעה אנושה במפעל חיים" מוביל למסקנה כי מסוכנותו של המשיב הינה גבוהה. עוד פסק בית המשפט כי הראיות המצויות בתיק מלמדות כי המשיב ניסה לתאם גרסאות עם אחד המעורבים האחרים, דבר המקים חשש לשימוש מהלכי משפט. על רקע האמור, ונוכח הרשעתו הקודמת של המשיב בעבירה של הפרת הוראה חוקית, סבר בית משפט כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של חלופת מעצר ואף אין מקום להכנת תסקיר מבחן, ומשכך הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

3.

המשיב ראה לערור על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי. בהסכמת הצדדים, נערך תסקיר בעניינו של המשיב מטעם שירות המבחן, שבו צוין כי "תכנון העבירה לצד העבירה הנלווית לביצועה (...) מעלה בפנינו רמת סבירות גבוהה, להישנות התנהגויות פורצות גבולות אלו בעתיד". בתסקיר צוין עוד כי נוכח ההתרשמות מן המשיב, יש מקום לשקול אפשרות שחרורו רק לחלופת מעצר הכוללת תנאי פיקוח ודיווח נוקשים, לרבות איזוק אלקטרוני. היות שמערך של איזוק אלקטרוני אינו מופעל באזור שבו מצויה החלופה שהציע המשיב, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופה שהוצעה.

4.

לאחר עריכת התסקיר, הוחזר התיק לבית משפט השלום, אשר שב והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים לאחר שקבע שאין בתסקיר דבר שיאיין את מסוכנותו של המשיב, או יצביע על כך שניתן לאיין את המסוכנות בדרך חלופית. המשיב חזר וערר לבית המשפט המחוזי, שקבע בהחלטתו בערר (כב' השופט ז' הווארי) כי קיימת עילה למעצרו. עם זאת, סבר בית המשפט כי שירות המבחן לא בחן את מסוכנותו של המשיב הנובעת ממהות העבירה; לא ראיין את הערבים אשר אמורים לפקח על המשיב בחלופת המעצר שהוצעה; והמלצתו להימנע משחרור המשיב לחלופת מעצר נבעה בעיקר מהיותה של החלופה במזרח ירושלים, שבה לא ניתן להפעיל איזוק אלקטרוני. נוכח האמור, על רקע טיב העבירה שיוחסה למשיב, ובשל הצפי כי משפטו של המשיב עשוי להימשך זמן ניכר, מצא בית המשפט כי לא ניתן לשלול לחלוטין את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ראויה ויש לשקול את החלופה האלטרנטיבית שהציע המשיב בעיר טייבה. אשר על-כן, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים שיבחן את מסוכנותו של המשיב, תוך קביעה כי לאחר הגשת התסקיר, יובא התיק בפני בית משפט השלום לשם בחינת החלופה המוצעת.

4.

במצוות בית המשפט, נערך תסקיר נוסף בעניינו של המשיב, אשר המליץ על שחרורו לחלופת מעצר בדירה אשר שכרה עבורו משפחתו בעיר טייבה, בפיקוח הוריו ואשתו. לפי עמדת שירות המבחן, מעצרו הממושך של המשיב, המצטרף למאמצים הרבים והמשאבים שהשקיעו הוריו למציאת חלופה מתאימה, אמורים ליצור אצלו מחויבות שתביאו לכיבוד התנאים המגבילים. עם זאת, נקבע בתסקיר כי בשל התרשמות בית המשפט מהגנת יתר מצד הורי המשיב כלפיו, שיש בה כדי לערער במידה מסוימת את רמת הדיווח, המליץ שירות המבחן להוסיף לחלופה המוצעת גם איזוק אלקטרוני. התיק הועבר, כאמור, לעיונו של בית משפט השלום, אשר ראה גם הפעם שלא לאמץ את המלצות התסקיר, בקובעו כי הוא אינו מספק כל אינדיקציה שתלמד כיצד פחתה רמת מסוכנותו הגבוהה של המשיב, וכיצד תוכל החלופה שהוצעה לאיין את המסוכנות. המשיב שב והגיש ערר על ההחלטה, אך זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' קולה), אשר עמד על ההבדל שבין שני התסקירים, ועל כך שהחשש מהתנהגות פורצת גבולות אצל המשיב, שהוזכר בתסקיר הראשון, נגוז בתסקיר השני בלא כל הסבר. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן הסבר לשינוי במיקום החלופה שהוצעה על-ידי המשיב, ולהעתקת החלופה בעיר טייבה, שעליה המליץ שירות המבחן, לחלופה בעיר טירה. אשר על-כן, ומששירות המבחן הטיל ספק ביכולתם של הורי המשיב לשמש מפקחים ראויים, ראה בית המשפט המחוזי לדחות את הערר, ולהורות על מעצרו של המשיב. המשיב שב וערר על מעצרו בפני בית משפט זה, אך גם עררו זה נדחה (בש"פ 5876/09, השופט א' גרוניס), תוך קביעה כי החלופה שהוצעה הקטינה אך במידה לא משמעותית את החשש מפני הימלטות; כי קיים חשש שהמשיב ישבש הליכי משפט; וכי הוריו של המשיב מעניקים לו הגנת יתר ולא יכולים לשמש מפקחים ראויים.

בחלוף 9 חודשים, ומשפטו של המשיב נמשך, הגישה המדינה בקשה זו להאריך את מעצרו ב-90 ימים נוספים.

5.

בבקשתה עומדת המדינה על מסוכנותו של המשיב, שהואשם בביצועה של עבירה מורכבת ומתוכננת תוך הפגנת תעוזה. עוד מציינת היא כי בשל מעשי ההדחה המיוחסים למשיב, קיים חשש של ממש לשיבוש מהלכי משפט ולהתחמקות מן הדין. לטענת המדינה, משפטו של המשיב מצוי בשלב מתקדם והוא עומד לקראת שמיעת הסיכומים. לדבריה, חלק ניכר מן העיכוב בהליכים נובע משיקולי הגנתו של אחד המעורבים בעבירות המיוחסות למשיב. על רקע האמור סבורה המדינה כי אין מנוס ממעצר המשיב עד תום ההליכים.

6.

המשיב טוען מנגד כי העבירות המיוחסות לו הן עבירות רכוש המצויות ברף התחתון של המסוכנות. לדבריו, בחלוף 9 חודשים שבהם הוא שוהה במעצר, פחת משקלה של מסוכנות זו ואין היא עוד אלא זניחה. לטענת המשיב, היה מקום ליתן משקל להמלצת שירות המבחן לשחררו ולהיותו נעדר עבר פלילי רלוונטי. עוד טוען הוא כי חלקו במעשים היה מוגבל ומצומצם, והתמצה בהובלת העיזים במשאיתו. בהתייחס להתמשכות הדיונים בתיק, טוען המשיב כי זה נגרם בשל בקשת המדינה לאחד את עניינו עם זה של האחרים, כמו גם בשל אי הגעתו לשני דיונים שנגרמה בשל כך שלא נמסרו לו הזמנות. את דבריו חותם המשיב בטענה כי משהראיות בתיק כבר נשמעו, אין עוד חשש מפני שיבוש הליכי משפט.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הרבות שניתנו בעניינו של המשיב, וכן בשני התסקירים מטעם שירות המבחן, מסקנתי הינה כי דין בקשת המדינה להתקבל. נקודת האיזון הבסיסית לעניין זה נקבעה על-ידי המחוקק בסעיף

61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), הקובע כי בחלוף 9 חודשים מתחילת מעצרו של נאשם, ומשפטו עודנו מתמשך, גובר ערך החירות על האינטרס בדבר שלום הציבור ומצדיק את שחרורו של הנאשם ממעצר. חרף כך, נקבע בסעיף 62 לחוק המעצרים, כי לבית משפט זה סמכות להאריך את מעצרו של נאשם ב-90 ימים נוספים ולשוב ולעשות כן בתום התקופה. בדונו בהארכת המעצר, יבחן בית המשפט בכל נקודת זמן את מידת מסוכנותו של הנאשם, ולצדה את פרק הזמן שצפוי להידרש עד לסיום התיק בהכרעת דין, את הגורם שבעטיו התמשכו ההליכים באופן המצריך הארכת מעצר, וכן את טיב חלופת המעצר המוצעת בעניינו (ראו למשל בש"פ 9403/09 מדינת ישראל נ' אביבי (לא פורסמה, 27.11.09)). ברי כי לחלוף הזמן קיים משקל לעניין זה והוא לבדו עשוי לשנות את מאזן השיקולים, על רקע הפגיעה המתמשכת בנאשם הכרוכה במעצרו.

8.

מהם השיקולים העומדים על הכף בענייננו? מן הצד האחד, טיב העבירות שבהן מואשם המשיב ואופי ביצוען מצביע על כך שמסוכנותו גבוהה. אמנם, העבירות שבנדון, עבירות רכוש הן, ואולם, נקבע כי עבירות רכוש המבוצעת באופן שיטתי או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות מספר מעורבים או תוך שימוש באמצעים מתוחכמים, עלולות לבסס עילת מעצר בגין מסוכנות (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (1998)).

מאפיינים אלה מתקיימים בעניינו אחד לאחד. המשיב נטל חלק במיזם רב משתתפים ומתוחכם,תוך גרימת נזק רכוש ניכר לבעליהם של העזים הייחודיות, כחלק מהתארגנות עבריינית מדוקדקת. אם נוסיף לכך את עברו הפלילי של המשיב, אשר לו הרשעה קודמת בביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, ואת האמור בתסקיר שירות המבחן הראשון, שהעריך כי קיים סיכוי סביר להישנות התנהגות פורצת גבולות אצל המשיב בעתיד, נגיע למסקנה כי קיימת בעניינו מסוכנות המספקת עילת מעצר. כפי שנפסק על ידי בית משפט זה בהליך המעצר עד תום ההליכים. עוד נמצא באותו הליך כי המסוכנות לא ניתנת לנטרול בהסתייע בחלופות המעצר שהוצעו. השאלה הניצבת לפנינו כאמור, הינה האם – בנקודת הזמן הנוכחית – שונתה נקודת האיזון בין אינטרס הנאשם לאינטרס הציבור.

אציין, כי הכרעתי בענין זה נשענת בעיקרה על סיום שמיעת הראיות ועל כך שנקבע מועד הן לסיכומים, הן לשימוע הכרעת דין בחודש הבא- 18.1.10. כשמוסיפים אנו לנתון האמור את המסוכנות שנקבעה על ידי בית משפט זה ואת היעדרה של חלופה מתאימה, הפועל היוצא, להשקפתי, הוא שאין שינוי בנקודת האיזון האמורה.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 9.12.09 או עד למתן פסק דין בת"פ 5179-03-09, לפי המוקדם.