בש"פ 5876/09 מוהנד ראזם נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בנצרת. הוא מואשם בעבירות של גניבת מקנה, השגת גבול כדי לעבור עבירה, היזק בזדון, קשירת קשר לביצוע פשע, הסתייעות ברכב לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והובלה אסורה של בעלי חיים ברכב. עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר עד תום ההליכים. בית משפט השלום נעתר לבקשה. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת נדחה. מכאן הערר שבפניי.

2.

העורר היה מעורב בגניבה של כמאתיים עיזים. מדובר בעיזים מזן מיוחד, שיובאו מחו"ל. שוויה של כל עז כ-1,000 דולר. הן נמצאו בדיר בחוות עין כרמונים בצפון הארץ. על פי כתב האישום, קשר העורר קשר עם אחרים לגנוב את העיזים מן החווה. בלילה שבין 25.1.09 ל-26.1.09 הגיע העורר לקרבת הדיר במשאית שמחובר לה נגרר, ועליו ארגזים. הארגזים הורדו במרחק של כקילומטר מהדיר. שותפיו של העורר, כך לפי כתב האישום, הוציאו את העיזים מן הדיר, הובילו אותן אל המשאית והעמיסו את העיזים על הארגזים שעל הנגרר. יצוין, כי כל עז הייתה מסומנת לשם זיהוי, וכן הוצמד לכל עז שבב אלקטרוני שתפקידו לאסוף נתונים שונים לגבי העז. הקושרים הורידו את סימוני הזיהוי מהעיזים, וכן את השבבים האלקטרוניים. העורר נעצר בתחילת חודש מרץ 2009 והודה במעורבותו בגניבת העיזים.

3.

עניינו של העורר, בהקשר לבקשה למעצר עד תום ההליכים, נדון על ידי בית משפט השלום מספר פעמים. בפני בית המשפט הונחו שני תסקירים, וזאת לאחר החלטות של בית המשפט המחוזי בשני עררים קודמים שהוגשו לו. בתסקיר הראשון, זה מיום 17.4.09, העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סבירות גבוהה להישנות של התנהגויות פורצות גבולות. באותו תסקיר לא הומלץ על שחרור לחלופת מעצר. בתסקיר נוסף, מיום 15.6.09, המליץ שירות המבחן על שחרור לחלופת מעצר. יצוין, כי העורר הינו תושב אבו-דיס שליד ירושלים. החלופה שהוצעה הייתה, כי הוא ישהה בעיר טייבה בדירה שכורה וכי הוריו הם שישמשו כמפקחים. בתסקיר השני נאמר, בין היתר, כי ההתרשמות היא שהוריו של העורר נותנים לו הגנת יתר.

4.

הנני מסכים עם הערכאות הקודמות, כי לא היה מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר במקרה הנוכחי. אשר לראיות לכאורה, הרי הסניגור המלומד לא חלק על כך שקיימות ראיות לכאורה. גם בנושא עילת המעצר, חובה לומר שהיא אכן מתקיימת. אמנם העבירה העיקרית הינה עבירת רכוש, אך אין מדובר בעבירת רכוש שגרתית. עסקינן בגניבה מתוחכמת, בה היו מעורבים לכאורה מספר קושרים. כפי שצוין, שווייה של כל עז הוא 1,000 דולר, כלומר היקף הרכוש הנגנב מתקרב ל-200,000 דולר. זאת ועוד, הקושרים הגיעו לצפון הארץ מירושלים, הביאו עימם משאית מיוחדת לצורך הגניבה ובהמשך הסירו מן העיזים את אמצעי הזיהוי והשבבים האלקטרוניים. המסקנה היא כי קיימת עילת מעצר. אשר לנושא החלופה: העורר מתגורר, כאמור, באבו-דיס, שנמצאת תחת שליטה פלשתינית. ההצעה כי מעצר הבית יהא בעיר טייבה מקטינה במידה לא משמעותית את החשש של הימלטות. זאת ועוד, בעת שהעורר שהה בכלא הוקלטה שיחה בינו לבין אחד משותפיו, בה נעשה תיאום גירסאות. הדבר מצביע על חשש לשיבוש הליכי משפט. אם נוסיף על כך את שצוין בתסקיר השני, כי הוריו של העורר נותנים לו הגנת יתר, המסקנה המתבקשת היא שחלופת מעצר, בוודאי זו שהוצעה, אינה מתאימה ואינה ראויה.

5.

אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הערר.