בש"פ 9495/09 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 3.12.09 או עד למתן פסק דין בת.פ. 1265/09 בבית משפט השלום ברמלה, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המחזיק שני אישומים, המייחס לו עבירות של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש; תקיפת זקן; תקיפה סתם; ואיומים, לפי סעיפים 368ו, 368(א), 379 ו-192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לפי עובדות האישום הראשון, בשעות הערב של יום 22.2.09, הגיע המשיב לבית אחותו שמלאו לה ששים ושש שנים, דפק בדלת והזדהה בשמו של אח אחר של השניים. המתלוננת פתחה את הדלת, והמשיב נכנס לבית, דחף את המתלוננת בחוזקה, הפילה על הארץ, נטל שתי מגבות מטבח, קשר באמצעותן בחוזקה את צווארה של המתלוננת וכיסה את פיה באמצעות ידיו. בעקבות המעשים, נגרמו למתלוננת חבלות של ממש שהתבטאו בסימנים אדומים בפניה ובדימום בשפתיה. לפי עובדות האישום השני, בשעות הבוקר של יום 12.2.09, נכנס המשיב אל בית המתלוננת שעה שהיא עמדה במטבח, נעמד מאחוריה, סטר לה, והיא בתגובה צעקה. בהמשך, נטל המשיב שתי שקיות ניילון וכיסה באמצעותן את ראשה של המתלוננת, כשהוא אוחז בצווארה וחונק אותה, בזמן שהיא נאבקת עמו. כתוצאה ממעשה זה, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש שהתבטאה בשריטה מתחת לעין ימין. לפי עובדות האישום השלישי, איים המשיב על המתלוננת כי ירצח אותה, את אחותה ואת כל משפחתה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בין הצדדים לא נפלה מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והדיון בבית משפט השלום התמקד בבחינת קיומה של חלופת מעצר. תסקיר שהוגש לבית משפט השלום בהתאם להחלטתו, העלה כי קיים סיכון שהמשיב יחזור על מעשיו בעתיד. נוכח זאת, ובשל דפוסיו האישיותיים, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר שהציע בבית גרושתו אשר, לפי עמדת שירות המבחן, "נוקטת כלפיו בגישה מגוננת ומזדהה עם עמדתו הרגשית כלפי המתלוננת".

וחתם כי הוא מתקשה להמליץ על עצם שחרורו ממעצר. על רקע התסקיר, ונוכח קביעתו כי נשקפת מן המשיב מסוכנות, בין היתר גם בשים לב לעברו הפלילי המכביד הכולל עבירות אלימות, הורה בית משפט השלום (כב' השופטת א' נחליאלי חיאט) על מעצר המשיב עד תום ההליכים. יצוין, כי בטרם מתן ההחלטה פנה בית המשפט לסנגור והודיע לו כי בכוונתו לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אלא אם יבקש הסנגור שלא ליתן החלטה באותו יום, יפנה לשירות המבחן ויציג חלופת מעצר ממשית שיכולה להיות גורם מפקח מציב סמכות. משלא עלה בידי הסנגור מלעשות כן, הורה, כאמור, בית המשפט על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

3.

המשיב ראה לערור על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי מרכז, אך עררו נדחה על-ידי בית המשפט (כב' השופטת ז' בוסתן), אשר קבע כי "תוספת" הפיקוח שהוא מציע לחלופה המקורית בבית גרושתו, המתבטאת בפיקוח של בתו של המשיב בצירוף לאיזוק אלקטרוני, אינה

"מכשירה" את החלופה המוצעת שאינה ראויה, ואינה הופכת אותה לכזו שיש בכוחה לאיין את מסוכנותו של המשיב.

9 חודשים חלפו, ומשפטו של המשיב טרם הסתיים. משכך, הגישה המדינה בקשה זו שבפניי להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים.

4.

בבקשתה, עומדת המדינה על עברו הפלילי המכביד של המשיב, אשר הורשע בשנת 2004 בעבירות של ניסיון פריצה בנסיבות מחמירות, ניסיון להיזק בזדון והיזק בזדון, לאחר שניסה להצית שתיים מאחיותיו, ובהן המתלוננות. עוד מזכירה היא כי לצד הרשעתו בעבירות אלה, הורשע המשיב בעבירות רבות נוספות לאורך השנים. עוד מציינת המדינה כי חלופת המעצר שהוצעה על-ידי המשיב נשללה על-ידי שירות המבחן וכן על-ידי בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי שדנו בה. המדינה מסכימה כי עניינו של המשיב לא התנהל במהירות הרצויה, אך סבורה כי הדבר נעוץ ביומנו של בית משפט השלום ברמלה, ומוסיפה כי לאחרונה מתנהל התיק ביעילות רבה והוא מצוי בישורת האחרונה שלו, וצפוי להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת. בשלב זה עדת ההגנה האחרונה תישמע בישיבת יום 10.12.09 ובמועד זה אף יישמעו סיכומי הצדדים.

5.

המשיב טוען מנגד כי מסוכנותו נקודתית, ונוגעת רק לאחיותיו, על רקע טענתו כי הן נישלו אותו מן הירושה וסילקו אותו מביתו. לדידו, מסוכנות זו אוינה לאחרונה עם מעברן של האחיות לבתי אבות סיעודיים, ומכאן שבחלוף 9 חודשים מתחילת מעצרו, אין עוד הצדקה להחזקתו במעצר, בפרט נוכח התקדמותו האטית של ההליך, ויש לשחררו לחלופת מעצר על דרך של מעצר בית מלא.

6.

דין הבקשה להתקבל. בבוחנו את בקשת המדינה להארכת מעצר בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, ישקול בית המשפט, בין היתר, את מידת מסוכנותו של המשיב לציבור מן הצד האחד, ואת קצב התקדמות הדיונים בתיק מן הצד השני, כמו גם את הגורם שבעטיו חל העיכוב (ראו למשל בש"פ 9443/09 מדינת ישראל נ' ראזם (לא פורסם, 1.12.09)). מסוכנותו של המשיב בענייננו, הינה ברורה, והיא נלמדת מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום המצביעים על דפוס התנהגות אלים ותוקפני כלפי אחותו הקשישה, כמו גם מן המעשים החמורים שבהם הורשע בעבר, שבוצעו, בין היתר, כלפי המתלוננת. מעשיו החוזרים ונשנים מלמדים על נחישותו של המשיב ועל כך שמורא החוק אינו מרתיעו ממימוש כוונותיו לפגוע בבני משפחתו. תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המשיב מצביע על מסקנה דומה ומתריע אף הוא מפני קיומו של סיכון לחזרה של המשיב על מעשיו. אמנם, אין בהמלצת שירות המבחן כדי לכבול את ידי בית משפט, ואולם לא בנקל יסטה בית המשפט מהמלצה שלילית של שירות המבחן, ונדרשים לשם כך נימוקים מבוססים וכבדי משקל (ראו למשל בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (לא פורסם, 1.12.09); בש"פ 6437/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (לא פורסם, 7.8.07)). נימוקים מעין אלה אינם בנמצא במקרה דנן. אכן, הדיונים בתיק זה לא התנהלו בתכיפות הראויה, כפי שאף הסכימה המדינה, ועל כך אין אלא להצטער. עם זאת, בתקופה האחרונה, מאז חודש אוקטובר, מתקיימים הדיונים בתיק וסיכומי הצדדים אמורים להישמע – כאמור – ביום 10.12.09. על רקע נתון זה וסיומו הקרוב של המשפט, ומשהתמשכות הדיונים בתיק אינה רובצת לפתחה של התביעה, והיא תוצאה של העומס האובייקטיבי המוטל על בית המשפט, מסקנתי היא כי על אף התמשכות ההליכים עד כה, לא חלה הסטה של נקודת האיזון שיש בה כדי להצדיק את שחרורו המשיב לחלופת מעצר, וזאת נוכח מסוכנותו הלכאורית הרבה, שאותה לא ניתן לאיין בדרך של חלופת המעצר שהוצעה. דין בקשה המדינה להתקבל. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 3.12.09 או עד למתן פסק דין בת.פ. 1265/09 בבית משפט השלום ברמלה, לפי המוקדם.