בש"פ 2996/10 מדינת ישראל נ. אלישע חייבטוב

לפניי בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בפעם השמינית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המחזיק שלושה אישומים, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, רצח, שוד, הפרת הוראה חוקית, הדחת עד בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. לפי עובדות האישום הראשון, בחודש יוני 2002 קשרו המשיב ואדם נוסף קשר לביצוע שוד במועדון סנוקר בעיר שדרות. בשעת לילה מאוחרת, אור ליום 19.6.2002, נכנסו המשיב ושותפו למועדון הסנוקר, כשהם חמושים באקדח ובסכין ועוטים על פניהם מסיכות שחורות לשם מימוש זממם. תוך כדי ביצוע השוד, ירה המשיב בשי אדרי ז"ל (להלן: המנוח ), וגרם למותו. לאחר מכן, לקחו השותפים סכום כסף מהדלפק תוך שאחד מהם צועק לעבר אחד הנוכחים במועדון "אל תזוז", והסתלקו מן המקום. לפי עובדות האישום השני, הפר המשיב, בעת ביצוע השוד האמור, הוראה של בית המשפט שלפיה אסור היה לו להיכנס לתחומי העיר שדרות. לפי הנטען באישום השלישי, ביום 8.2.2006, בהיות המשיב עצור במסגרת החקירה הקשורה לאישום הראשון, הוא התקשר לחבריו ובני משפחתו וביקש לתאם עדויות ולהניע אותם למסור עדות שקר באשר למקום הימצאו בעת ביצוע העבירות המתוארות באישום הראשון.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ובהסכמת בא כוח המשיב דאז, הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' ברקאי ) על המעצר כמבוקש. בחלוף 9 חודשים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים וזו נתקבלה על-ידי בית משפט זה (כב' השופט

א' גרוניס ). מאז ועד היום הוארך מעצרו של המשיב עוד 6 פעמים נוספות על-ידי בית משפט זה ומשהמשפט טרם נסתיים, מוגשת עתה לפנינו בקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם השמינית.

4.

במסגרת הבקשה טוענת המדינה כי העבירות החמורות המיוחסות למשיב כמו גם עברו הפלילי המכביד מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. עוד מציינת היא כי מעשיו של המשיב, שהדיח עדים למסור עדות שקר על מנת לתאם אליבי ולתאם גרסאות, כל זאת ממקום מעצרו, כמו גם העונש הצפוי לו אם יורשע, מקימים חשש מפני שיבוש מהלכי משפט ומפני הימלטות מן הדין. המדינה מוסיפה וטוענת כי התמשכות ההליכים במשפטו של המשיב נבעה מבקשות רבות של ההגנה לקבלת חומר חקירה, אשר רובן נדחו, כמו גם מתקלות שונות של המאשימה בנוגע למסירת חומר החקירה. לדידה, חרף תקלות אלה, נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב והחשש להימלטותו מן הדין, אין לשחררו ממעצר גם עתה. המדינה מציינת כי בנקודת הזמן הנוכחית, נידונה בבית המשפט טענת "אין להשיב לאשמה" שהעלה המשיב, ואם זו תידחה, קבועים שלושה דיונים נוספים לחודשים מאי-יוני לשמיעת פרשת ההגנה.

5.

המשיב מצדו מעלה שורה של טענות הנוגעות לתוקף ההודאות שנגבו מפיו על-ידי מדובב. לדידו, אין כיום מחלוקת כי חקירתו התבצעה תוך הפרה שיטתית וממושכת של זכויותיו, ויש בכך כדי להביא לפסילת חומר הראיות שנאסף תוך כדי הפגיעה, שבסיסו רעוע, ולזיכויו מאשמה. עוד גורס המשיב כי רק בחלוף זמן ממושך ממועד הגשת כתב האישום ולאחר הגשת בקשות בעניין, הועבר לידיו חומר החקירה בעניינו, וכי מחדלה של התביעה בהעברת החומר גרם לעיכובים בהתקדמות הדיונים בתיק. לטענת המשיב, הוא מצדו פעל לקדם את ההליכים באופן יעיל ולחסוך בזמן ככל הניתן. לדידו, בנקודת הזמן הנוכחית, השתנה מערך האיזונים בתיק כך שגובר משקלה של חזקת החפות וזכותו של המשיב לחירות על פני שיקולים אחרים, כך במיוחד משעדי התביעה כבר העידו ולא קיים חשש עוד לשיבוש מהלכי משפט; ומשההליכים בתיק אינם קרובים לסיום.

6.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ובחנתי את חומר החקירה לרבות את ההחלטות שניתנו על-ידי בית משפט זה בהארכות המעצר הקודמות, מצאתי כי גם בנקודת הזמן הנוכחית יש להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. באת כוחו המלומדת של המשיב, אשר לא הותירה אבן על אבן, פרסה לפניי, בכתב ובעל פה, שורה ארוכה של טענות הנוגעות לאמינותו של המדובב ולפגמים נוספים שנפלו, לטענתה, בחקירתו של המשיב, ומצדיקים את שחרורו ממעצר ואת זיכויו מאשם. כפי שנקבע מימים ימימה, ואף בהחלטה בבקשה הקודמת להארכת מעצר בעניינו של המשיב, הדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אינו המסגרת המתאימה לבחינת טענה בדבר כרסום בעוצמת הראיות העומדות נגד נאשם (ראו בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' אברמוב (לא פורסם, 31.12.03); בש"פ 8189/99 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסם, 17.2.00)). ככל שיחפוץ בכך, פתוחה בפני המשיב האפשרות לבקש עיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים ולהעלות את טענותיו בשאלת עוצמת הראיות לפני ערכאה זו.

7.

השאלה הצריכה לענייננו בהליך שלפניי, הינה האם חלוף 90 ימים נוספים מהארכת המעצר הקודמת (כאשר בפועל ניתנה ההחלטה בעניין זה ביום 16.3.10) הביא לשינוי בנקודת האיזון שבין חזקת החפות של המשיב וזכותו לחירות, לבין הדאגה לשלום הציבור הנובעת מן המסוכנות הגלומה במעשיו, והשאיפה לקיים הליך הוגן בלא חשש לשיבוש הליכי משפט או להימלטות המשיב מאימת הדין. יצוין כי לחלוף הזמן יינתן משקל בעת בחינת האיזון בין השיקולים השונים והוא לבדו עשוי לשנות את מאזן השיקולים, על רקע הפגיעה המתמשכת בנאשם הכרוכה במעצרו (ראו בש"פ 9443/09 ראזם נ' מדינת ישראל , סעיף 7 (לא פורסם, 1.12.09)). עם זאת, חלוף הזמן כשלעצמו אינו יכול להאפיל על ולאיין את משקלם של האינטרסים האחרים שעל בית המשפט לשקול בכל מקרה נתון (ראו בש"פ 2081/10 מדינת ישראל נ' פלוני, סעיף 6 (לא פורסם, 29.3.10) (להלן: עניין פלוני ); בש"פ 8622/09 מדינת ישראל נ' פלוני , סעיף 6 (לא פורסם, 25.11.2009)).

8.

מאז הארכת המעצר הקודמת התקיימו חמישה דיונים שבהם נשמעו המשך עדותו של המדובב ועדותו של עד תביעה נוסף. ביום 25.3.10, העידו עד התביעה האחרון ושני עדים שזומנו להעיד בשנית ובכך נסתיימה פרשת התביעה. ביום 13.4.10 הוגשו טיעוני המשיב במסגרת הטענה כי "אין להשיב לאשמה" ונקבע כי המאשימה תגיש את תגובתה לבקשה עד ליום 27.4.10. בית המשפט קבע מועד להשלמת טיעונים בנושא האחרון ביום 2.5.10 וכן שלושה מועדים לשמיעת פרשת ההגנה ככל שתידחה טענת ההגנה שאין להשיב לאשמה, שניים מהם בחודש מאי והאחרון ביום 3.6.10.

9.

הנה כי-כן, הגם שאין חולק כי בהתנהלות התביעה נפלו פגמים וליקויים שונים בכל הנוגע להעברת חומר החקירה לידי הסנגוריה, ואלה הביאו להתארכות הדיון, כל זאת כשהמשיב, שטרם הורשע, נתון במעצר, נראה כי עתה עלה הדיון בתיק העיקרי על מסלול רציף, ושמיעת הראיות, למצער מאז הארכת המעצר האחרונה, מתקדמת בקצב סביר ובלא השתהות חריגה. בצד האמור יש לשוב ולהזכיר כי המשיב שלפנינו מואשם בעבירה המקימה חזקת מסוכנות סטאטוטורית, לפי סעיף 21(ג) לחוק המעצרים, שלא נסתרה, וכי הלכה היא שכשמדובר במי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר, אלא במקרים יוצאי דופן (ראו למשל עניין פלוני , סעיף 6 ). עוד יש לציין כי לחובת המשיב עומד עבר פלילי מכביד הכולל עבירות של הצתה, איומים ותקיפה וכי החשש כי ישבש מהלכי חקירה אינו חשש בעלמא, והוא נסמך על ראיות ומהווה חלק מכתב האישום נגד המשיב. נוכח האמור, סבור אני כי הגם שהתנהלות התביעה בפרשה אינה משביעת רצון, וחרף העובדה שהמשיב יושב במעצר מזה זמן רב, לא שונתה בשלב זה נקודת האיזון בין השיקולים השונים, ולא ניתן, בעת הנוכחית, לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. התקדמות הדיון בתיק בעת האחרונה מצביעה על כך שמועד סיומם של הדיונים בו הולך וקרב, והנחתי היא כי על רקע הקשיים שליוו את התנהלותו ייעשה על-ידי כל הצדדים מאמץ להשלים את ההליכים בתיק במהרה.

הבקשה מתקבלת איפוא. אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 5.5.10 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1171/10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10029960_M03.doc

יל

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il