בש"פ 8622/09 מדינת ישראל נ. פלוני

זוהי בקשה להארכת מעצר שניה על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיב, קטין יליד שנת 1992, עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירה של רצח ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. על פי כתב האישום שהוגש נגדו ונגד איליה רבינסקי (להלן: איליה ), ביום 4.10.2008 פרצה בעיר אופקים קטטה בין שתי קבוצות צעירים בה השתתפו השניים ובה נפצע קשה חברם. על רקע זה קשרו המשיב, איליה ושני קטינים אחרים לתקוף את סאבר אלטואלחה (להלן: המנוח ), ולגרום לו חבלות חמורות. המשיב ואיליה ערכו במשך מספר ימים תצפיות ומעקבים אחר המנוח, ובשיתוף עם קטין נוסף הצטיידו בשני מקלות ובמסיכות לכיסוי פניהם. בליל 15.10.2008, ולאחר שארב עם איליה והקטין הנוסף למנוח כמה ימים קודם לכן מבלי שזה הופיע, הבחין המשיב ברכבו של המנוח באופקים והודיע על כך לאיליה. בשעה 00:20 ביום 16.10.2008 שוחחו המשיב ואיליה בטלפון, ובשיחה זו ביקש המשיב את אישורו של איליה לכך שיתקוף את המנוח לבדו באותו היום. איליה נתן את הסכמתו. בסמוך לשעה 00:30 הגיע המשיב לרכבו של המנוח, שחנה באופקים ובו ישבו המנוח וחברתו, כשהוא מצויד בסכין ובמוט ברזל ופניו מכוסים בכובע גרב. המשיב ניפץ את שמשת דלת הנהג באמצעות מקל, ובעוד המנוח מנסה לצאת מן הרכב תקף אותו המשיב באבן. לאחר מכן שלף המשיב סכין ודקר את המנוח שלוש דקירות בפלג גופו העליון, שפגעו בחזהו ובזרוע שמאל. המנוח ניסה להתגונן מפני דקירות הסכין, ונחתך בכף ידו השמאלית. אז צנח המנוח לתוך כלי הרכב והמשיב בעט בו ובדלת הנהג ולא איפשר למנוח לצאת. המנוח, פצוע אנושות, יצא מן הרכב דרך דלת הנוסע הקדמי ונמלט בעודו מדמם, אך לאחר כמאה ועשרים מטרים התמוטט וצנח ארצה. חברתו הקטינה, שנפצעה אף היא ביד שמאל ובאיזור החזה כתוצאה ממעשי המשיב, נמלטה עמו. בעת שיצאו השניים מכלי הרכב המשיך המשיב לנפץ את שמשות כלי הרכב באמצעות מוט הברזל, ואז נמלט מהמקום. צוות רפואי שהוזעק למקום מצא את המנוח שרוע על הקרקע ללא דופק וללא נשימה וקבע את מותו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום מיום 23.3.2009, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בתום דיון שנערך ביום 5.4.2009 הורה בית המשפט (כב' השופט י' אלון) על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ועל מעצרו עד החלטה אחרת. בדיון נוסף, שנערך ביום 20.4.2009, הודה המשיב בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו ובהחלטתו מיום 20.5.2009 הורה בית המשפט (כב' השופט י' אלון) על מעצרו עד תום ההליכים בציינו כי חרף היותו קטין נשקפת ממנו מסוכנות מופלגת וקיים חשש שינסה להימלט מאימת הדין. בית המשפט הוסיף וציין כי שירות המבחן שלל אפשרות של חלופת מעצר בעניינו של המשיב והמשיב עצמו אף הוא לא העלה מצידו חלופה אפשרית כלשהי.

3.

בהחלטתו מיום 16.9.2009 אשר ניתנה במסגרת דיון בבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב, הורה בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר, בש"פ 7296/09) כי מעצרו של המשיב יוארך בהסכמה עד יום 13.10.2009, על מנת שבמהלך תקופה זו תפעל פרקליטות המדינה להקדמת מועדי שמיעת הראיות בתיק (שבעת ההיא טרם החלה שמיעתו). בדיון נוסף באותה בקשה שהתקיים ביום 12.10.2009 ניתנה לבא-כוחו של המשיב ארכה בת עשרה ימים על מנת לאתר ולהציג חלופת מעצר קונקרטית, ובית המשפט הורה על הארכת מעצרו של המשיב עד החלטה אחרת. בהחלטתו הבאה, מיום 20.10.2009, דחה בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר) את בקשתו של בא כח המשיב להוסיף ולדחות את מתן ההחלטה בבקשת ההארכה לצורך קבלת תשובה מהוסטל טיפולי שאליו פנה, והורה על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש. עם זאת הוסיף בית המשפט וציין בהחלטתו – מבלי לחוות דיעה בעניין – כי נוכח הודעת המבקשת לפיה עשויה היא לפנות להארכת מעצר נוספת של המשיב, שמורה למשיב הזכות להמשיך ולנסות לגבש חלופת מעצר שתיבחן במסגרת הדיון בבקשה להארכה נוספת כאמור, אם תוגש.

4.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בתוך תקופת ההארכה הראשונה, עתרה המבקשת בשנית להארכת מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים. המבקשת שבה וטוענת כי מסוכנותו של המשיב גלויה וברורה נוכח המעשים האכזריים המיוחסים לו, וכן היא טוענת כי נוכח העונש הצפוי למשיב אם יורשע קיים חשש מובהק להימלטותו מן הדין. המבקשת עדכנה בדבר הדיונים שהתקיימו עד כה בהליך העיקרי וציינה כי קבועים חמישה מועדי דיון נוספים, בהם צפויה להסתיים פרשת התביעה. המבקשת הוסיפה וטענה כי לא עלה בידי המשיב להציע חלופת מעצר קונקרטית, וכי שירות המבחן אף הוא נמנע מלהציע חלופת מעצר הולמת.

המשיב טוען מצדו כי אין מקום להארכה נוספת של מעצרו, וזאת נוכח התמשכות ההליכים בעניינו, הנובעת לדבריו מהתנהלותה של המבקשת. המשיב מדגיש כי יש ליתן משקל מכריע בשלב זה לעובדת היותו קטין, יתום מהוריו וללא משפחה תומכת הסובל מקשיים נפשיים מהותיים ואין לו הרשעות קודמות. המשיב מוסיף ומציין, כי מוסד העונה לשם "חוות ארץ האיילים" והממוקם באיזור גוש עציון עשוי לקלוט אותו לחלופת מעצר. בהחלטתי מיום 5.11.2009 הוריתי כי שירות המבחן יבדוק את החלופה הנזכרת ובעקבות כך נתקבל התסקיר מיום 12.11.2009 בו תוארה חוות ארץ האיילים כחווה תיירותית פרטית המשלבת בין היתר אטרקציות שונות וספורט אתגרי ומשמשת לדברי מנהלה חלופת מעצר מזה כשש שנים. הנערים הנקלטים במקום מממנים את שהותם באמצעות עבודה במקום, לעתים בסיוע תקציבי מצד משפחותיהם, והם מועסקים בחווה בעבודות שונות ובהן טיפול בבעלי חיים, גינון וחקלאות. מהתסקיר עולה עוד, כי מנהל החווה הביע נכונות לקיים למשיב ראיון קבלה, אך שירות המבחן ראה לציין כי החווה אינה מפוקחת על ידי רשות חסות הנוער, ומשום כך מנוע שירות המבחן לנוער מלחוות את דעתו לגבי התאמתה של החווה לשמש כחלופת מעצר.

בתגובתו מיום 16.11.2009 הדגיש בא-כוחו של המשיב שעל אף הסתייגותו האמורה של שירות המבחן וכפי שצוין בתסקיר מקיימת חוות ארץ האיילים קשרי עבודה עם שירות המבחן ו"הם מבינים את משמעות היותם חלופת מעצר". אי לכך טען בא-כוח המשיב כי אף אם מחמת הזהירות אין שירות המבחן מוכן להביע את עמדתו באופן מפורש, ברור כי מדובר בחלופה מוכרת המקובלת עליו. בא-כוחו של המשיב הוסיף כי משיחה עם אפוטרופסו של המשיב עלה כי נראה שלא תהיה בעיה לממן את שהותו של המשיב בחלופת מעצר זו והוא שב והדגיש את נסיבותיו האישיות הקשות והייחודיות של המשיב ואת התמשכות ההליכים בעניינו, וכן את תכליתו השיקומית של התיקון האחרון ב חוק הנוער ( שפיטה, ענישה ודרכי טיפול ), תשל"א-1971 לעניין מעצר קטינים. על כן, עתר בא-כוח המשיב לצו המורה לשירות בתי הסוהר להביא את המשיב לראיון קבלה בחוות ארץ האיילים.

בהודעתה מיום 19.11.2009 ציינה המבקשת מנגד כי הסתייגותו של שירות המבחן מן החלופה המוצעת שוללת אפשרות זו והיא הוסיפה וציינה כי כבר בתסקיר הראשון בעניינו של המשיב עמד שירות המבחן על מסוכנותו הרבה של המשיב ולגישתה אין בחלופה המוצעת כדי לאיינה. אשר על כן, מתנגדת המבקשת למתן צו שיאפשר למשיב להתייצב לראיון קבלה בחוות ארץ האיילים.

6.

לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי יש לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב. בצדק ציינה המדינה כי העבירות המיוחסות למשיב מלמדות על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו ואליה נלווה החשש שיימלט מן הדין בשל העונש הצפוי לו אם יורשע. אכן, הצורך לקדם את יעד השיקום נושא משקל לא מבוטל בהליכי המעצר הנוגעים לקטין ויש בו כדי להשפיע על נכונותו של בית המשפט להורות על חלופת מעצר הכוללת היבט שיקומי (ראו: בש"פ 9279/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.11.2008), בש"פ 1737/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.2.2009)). אולם, חשיבותו של ההיבט השיקומי אינה יכולה להאפיל על יתר השיקולים הצריכים לעניין שאף אותם יש לבחון ולשקול כנדרש. במקרה דנן מיוחס למשיב מעשה רצח אשר בוצע לאחר תכנון ומעקב ובמסגרת קשר שקשר המשיב עם אחרים לביצועו. נסיבות אלה והנחישות שהפגין המשיב, לכאורה, בהוצאת תוכנית הרצח אל הפועל, מלמדים על מסוכנותו הרבה. זאת ועוד, חלופת המעצר אותה מבקש המשיב לבדוק לעת הזו לא זכתה לתמיכת שירות המבחן ומשכך, אין מקום להורות על קיום ראיון קבלה. אשר על כן, אני סבורה כי יש להורות על הארכת המעצר כמבוקש.

מעצרו של המשיב מוארך אפוא בארבעים וחמישה ימים מיום 7.11.2009, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1047/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.