בש"פ 1737/09 פלוני נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נ' סולברג) מיום 22.2.2009 בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר, קטין כבן 17.5 שנים, הוגש ביום 19.1.2009 כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס וניסיון אינוס. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 8.1.2009, בשעות הלילה, חגגה נ' את יום הולדתה ה-20 בחברתה של ד' (להלן ביחד: המתלוננות ). בתום הבילוי, סמוך לשעה 06:30 בבוקר, יצאו השתיים מהפאב בו חגגו ופגשו בדרכן את העורר ואדם נוסף שצעדו ברחוב כשהם שרים ומתופפים על תופים. הארבעה שוחחו והעורר וחברו אף שרו ל-נ' שירי יום הולדת בליווי תופים. לאחר מכן, ולבקשתו של אדם נוסף אשר ביקש מהעורר וחברו להשלים מניין בבית כנסת סמוך, הלכו הארבעה להתפלל. בתום התפילה ניגש העורר אל המתלוננות והציע להן לבוא עימו למקום בו יוכלו להמשיך לשיר ולתופף מבלי להפריע לאחרים. העורר והמתלוננות עלו לגג בניין והעורר שר למתלוננות, תופף וסיפר להן על עצמו. בשלב מסוים ניסה העורר לחבק את המתלוננות אשר נרתעו, הרחיקו את ידיו ואמרו לו שהן צריכות ללכת. העורר ביקש מהן שלא ללכת ואמר להם שהוא אוהב אותן. ד' המשיכה להתקדם לכיוון דלת היציאה, ואז תפס אותה העורר בכוח מאחור והתחנן שלא תלך. ד' נאבקה עם העורר, אך זה החזיקה בכוח, הרים את חצאיתה, דחף את ידיו מתחת לגרביונים אותם גרבה, נגע בה בסמוך לאיבר מינה וניסה להחדיר את אצבעותיו אל איבר מינה. המתלוננות נאבקו בעורר וביקשו ממנו להפסיק. בשלב מסוים הצליחה נ' לתפוס את ידיו של העורר וצעקה ל-ד' לברוח ולהזעיק עזרה. מיד לאחר ש-ד' ברחה, שיחרר העורר את ידיו מאחיזתה של נ', תפס אותה ולמרות שנאבקה הכניס ידיו מתחת לגרביונים ולתחתונים שלבשה והחדיר את אצבעותיו עמוק בתוך איבר מינה. במהלך המאבק היכתה נ' את העורר, נשכה את עורפו, חנקה את גרונו, אחזה במבושיו והתחננה שירחיק את ידיו, אך העורר המשיך להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה ואף הציע לה להתנשק איתו ולשתף פעולה כדי "לגמור את זה יפה". בינתיים הצליחה ד' להזעיק עוברי אורח ומיהרה עימם לגג הבניין. העורר הרפה מ-נ', ולאחר שאחד מעוברי האורח צעק עליו ודחף אותו הוא נמלט מן המקום.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 20.1.2009 הורה בית המשפט, לבקשת העורר ובהסכמת המשיבה, על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן לנוער חרף העובדה שטרם הוגש כתב אישום בעניינו של העורר משום שמצא, לאחר עיון בחומר הראיות שהוגש לו, כי קיימת תשתית ראייתית מספקת למעצרו של העורר עד תום ההליכים וכן במטרה להחיש את ההליך ככל הניתן. בדיון שהתקיים ביום 26.1.2009 הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה נגדו וכן לקיומה של עילת מעצר אך משהובהר כי טרם התקבל תסקיר מטעם שירות המבחן, ציין בית המשפט כי נוכח המסוכנות הנשקפת לכאורה מן העורר יש לבחון חלופת מעצר באמצעות שירות המבחן ועל כן הורה על הגשת תסקיר כאמור בתוך חמישה ימים לכל המאוחר. לאחר שהתקבל התסקיר מטעם שירות המבחן ובו המלצה לשחרור העורר לחלופת מעצר בהוסטל "חברותא" במסגרת טיפולית חוץ ביתית, הורה בית המשפט על הגשתו של תסקיר משלים במסגרתו יבהיר שירות המבחן את אפשרויות הפיקוח בהוסטל "חברותא" כחלופת מעצר וכן את התאמתו של העורר למוסד, לאחר שיעבור ראיון קבלה. ביום 17.2.2009 התקבל תסקיר משלים בו ציין שירות המבחן כי צוות ההוסטל החליט לקבל את העורר לתקופת ניסיון בת שלושה חודשים.

3.

בהחלטתו מיום 22.2.2009 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט נ' סולברג) על מעצרו של העורר עד תום הליכים בציינו כי מן התסקיר שהוגש עולות נסיבותיו האישיות המורכבות של העורר: היותו בן למשפחה בת 8 נפשות המקיימת אורח חיים חרדי, בעיותיו ההתנהגותיות, השעייתו מלימודים על רקע חשד לשימוש בסמים, היותו נע ונד בארץ במשך תקופה מסויימת כשהוא נעזר למחייתו בתמיכתם של זרים, עבודתו כרועה צאן, חזרתו בתשובה, שובו לבית הוריו ועיסוקו בעבודות שיפוץ ובמוזיקה. בית המשפט הוסיף וציין כי על פי האמור בתסקיר המעצר קשה לעורר ושירות המבחן המליץ על השמתו בהוסטל "חברותא" משום שהתרשם שאין במסגרת המשפחתית כדי להעמיד לו גבולות ולספק לו את החינוך והטיפול להם הוא זקוק. עוד ציין בית המשפט כי העורר נעדר עבר פלילי, כי המעשה אינו אופייני לו וכי הוא מתחרט על ביצועו. יחד עם זאת, ואף שלדבריו הוא נוטה לבכר את ההיבט השיקומי, סבר בית המשפט כי המסגרת שהוצעה על-ידי שירות המבחן מעוררת קושי משום שאיננה מסגרת סגורה ובסופי שבוע ובחגים יוצאים הנערים לחופשה. בהקשר זה הוסיף בית המשפט וציין כי שירות המבחן הבהיר שלאחר תקופת ניסיון בהוסטל "חשוב שההגבלות של מעצר הבית יוסרו וההחלטה לגבי הגבלות תגובש על-ידי צוות ההוסטל ותשתנה בהתאם לקצב ההתקדמות של הנער בטיפול". בית המשפט קבע כי אף שהמשיב תמים מראה, עולה מעובדות כתב האישום כי מסוכנותו רבה וכי עם כל הרצון לקדם את שיקומו, חובת בית המשפט היא להבטיח רמה מניחה את הדעת של ביטחון לצעירים דוגמת המתלוננות ועל כן, בהתחשב במסוכנותו ובעובדה שהמסגרת הטיפולית שהוצעה איננה מסגרת סגורה, לא ניתן לאיין את החשש לביטחון הציבור מפניו אם יישלח למסגרת זו. מטעמים אלה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, אך ציין כי אילו הוצג מעון נעול כחלופת מעצר היה הדבר מניח את דעתו. לבסוף ציין בית המשפט כי את עיקר המאמץ יש להשקיע כעת במשפט עצמו כדי להביאו לסיומו בהקדם ועוד הוסיף וציין כי בהתחשב בעונש שיושת על העורר אם יורשע בדינו ממילא צפוי תהליך השיקום עליו המליץ שירות המבחן להיקטע באיבו ודבר זה יכול שיזיק בהמשך הניסיונות לשיקומו של העורר. על כן סבר בית המשפט כי עדיף יהיה לסיים את שמיעת המשפט תחילה ולפנות להליך שיקום מאומץ ומסודר לאחר מכן.

4.

מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי רק חלופת מעצר של מעון נעול תיסכון בעניינו והוא מוסיף ומדגיש כי במדינת ישראל קיימים שני מעונות נעולים לנוער בלבד (אשר כל אחד מהם יכול לטפל בכ-40 נערים). העורר מוסיף וטוען כי כאשר בקטינים עסקינן עיקר מטרתו של ההליך הפלילי הוא שיקומם וכן הוא מציין שהוא נעדר עבר פלילי וזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק וכי ביצע את העבירה בהיותו בגילופין. עוד טוען העורר כי הוסטל "חברותא" הינו הוסטל ייעודי לנערים מן המגזר הדתי (עימו הוא נמנה) שעברו עבירות מין וכי יש ליתן משקל לעובדה שהוא הודה בביצוע העבירה ומתחרט על ביצועה. לפיכך מבקש העורר שנורה על שחרורו לחלופת מעצר על פי המלצת שירות המבחן.

5.

המשיבה מצידה טוענת כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר שקל את מסוכנותו של העורר הנלמדת מנסיבות ביצוע המעשה ומן האלימות שהופעלה במהלכו. המשיבה מוסיפה ומציינת כי בנסיבות אלה רק חלופת מעצר של מעון נעול תוכל לאיין את מסוכנותו של העורר וכי יש ליתן משקל לעובדה שסיומו של התיק העיקרי קרוב(התיק קבוע להקראה ביום 4.3.2009), משום שהעורר מודה במיוחס לו. עוד טוענת המשיבה כי הפתרון השיקומי המוצע על-ידי שירות המבחן צריך שיישקל על-ידי בית המשפט במסגרת גזר הדין ולא בערר על שאלת המעצר.

6.

דין הערר להידחות. השאלה היחידה העומדת לדיון בערר זה היא האם יש מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את המלצת שירות המבחן להורות בשלב זה על שילובו של העורר לתקופת אבחון והסתכלות בת שלושה חודשים בהוסטל "חברותא" כחלופת מעצר. ההתלבטות במקרה דנן אינה פשוטה ועמד על כך בית המשפט המחוזי בהחלטתו. בפנינו קטין כבן 17.5 שנים, נעדר עבר פלילי אשר הסתבך על פי הראיות לכאורה ובהן הודאתו שלו, בביצוע עבירות חמורות ביותר - אינוסה של מתלוננת אחת וניסיון לאינוסה של מתלוננת שנייה. ההלכה והדין מורים אותנו כי בעניינם של קטינים יש ליתן מקום נכבד לשיקול השיקומי בעת גזירת הדין (ראו: חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971; ע"פ 346/08 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה י"ג (טרם פורסם, 11.1.2009); ע"פ 7113/08 וע"פ 7115/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.12.2008)). שיקול מרכזי זה נושא משקל לא מבוטל גם בשלב הבקשה למעצר עד תום ההליכים ככל שהיא נוגעת לקטינים ויש בו כדי להשפיע על נכונותו של בית המשפט להורות כבר באותו שלב על חלופת מעצר הכוללת היבט שיקומי. עם זאת יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו ואין מקרה אחד דומה למשנהו (ראו: בש"פ 9279/08 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 6 (טרם פורסם, 12.11.2008)).

במקרה דנן המליץ שירות המבחן בפני בית המשפט המחוזי (והוא שב וממליץ כך גם בתסקיר המשלים שהוגש בפניי לקראת הדיון בערר), על שילובו של העורר בהוסטל "חברותא" שהינו, כאמור, מעון הממומן ומפוקח על-ידי רשות חסות הנוער במשרד הרווחה ומקיים מסגרת דתית ייחודית הנותנת מענה לנערים פוגעים מינית מהמגזר הדתי. ההוסטל הסכים לקלוט את העורר לאחר ראיון קבלה שערך לו ולדברי קצינת שירות המבחן מדובר בשלב הראשון בשלושה חודשי ניסיון לצורך אבחון והסתכלות. בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי פורטו יתרונותיה המובהקים של מסגרת טיפולית אינטנסיבית זו, הכוללת אוכלוסיה של עד 15 נערים בטווח הגילאים 18-13, והמתאימה לכל נער תוכנית אישית תוך שמירת קשר עם משפחתו ושילובה בתהליך הטיפולי. שרות המבחן מוסיף ומדגיש כי מדובר במסגרת שיש בה השגחה מסיבית והצבת גבולות ברורים תוך הטלת סנקציות על התנהגות החורגת מן הכללים, בצד חיזוקים חיוביים על התנהגות רצויה. ככל שהדבר נוגע לעורר סבור שירות המבחן כי השמתו בהוסטל "חברותא" היא הזדמנות שלא תחזור על עצמה לשלבו ב"תהליך שיקום משמעותי אשר יאפשר לו להימנע מעבירות מין בעתיד ולתפקד כאזרח מן השורה".

למרות כל אלה בחר בית המשפט המחוזי שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן בציינו, בין היתר, כי אין מענה במסגרת זו לימי סוף השבוע ולימי החגים אשר בהם יהיה על העורר לשהות בביתו בהשגחת הוריו שספק בעיניו אם יתאימו לשמש לו כמפקחים ולהציב לו גבולות. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי אילו נמצא לעורר מקום במעון נעול היה נכון להורות על מסגרת זו כחלופת מעצר. בהקשר זה ציינה קצינת שירות המבחן במענה לשאלתי (ולאחר בירור טלפוני שערכה) כי במעון "גיל עם" שהוא אחד משני המעונות הנעולים המתנהלים כיום לנערים יהודיים, עומד להתפנות מקום בעוד כשלושה שבועות וליתר דיוק ביום 18.3.2009 וכי אם בית המשפט יורה על כך ניתן יהיה לקלוט את העורר במעון זה באותו מועד. מסגרת זו אינה רלבנטית, אפוא, כחלופת מעצר בשלב זה. קצינת שירות המבחן הדגישה כי גם במעון "גיל עם" יהיה על העורר לעבור שלושה חודשי ניסיון של אבחון והסתכלות והיא שבה וציינה כי המסגרת הטיפולית המומלצת על-ידי שירות המבחן עבור העורר בהתחשב במכלול הנסיבות הנוגעות לעניין היא בהוסטל "חברותא", כמפורט בתסקירים שהוגשו. הסנגור המבקש לקבל את הערר ולאמץ את עמדת שירות המבחן בעניין זה,

ציין כי הדיון בתיק העיקרי קבוע ליום 4.3.2009, דהיינו בעוד כשבוע ימים, וכי לא צפוי להתקיים הליך הוכחות נוכח הודאתו של העורר במעשים שיוחסו לו. עם זאת, מדגיש הסנגור כי עד אשר יגזר דינו של העורר עלולה להישמט תחת ידו ההזדמנות הקיימת עתה להשתלב בהוסטל "חברותא" וכי נוכח העובדה שמדובר במעידה חד פעמית של קטין ללא עבר פלילי יש לאפשר לו להשתלב במסגרת זו כבר כחלופת מעצר.

בהתחשב בפרק הזמן הקצר יחסית אשר בו מדובר עד אשר יידרש בית המשפט המחוזי לגזור את עונשו של העורר, אני סבורה כי אין מקום להתערב לעת הזו בהחלטתו השקולה והמאוזנת של בית המשפט המחוזי בעניין חלופת המעצר ויש להותיר בידי בית המשפט אשר ידון בהליך העיקרי להכריע מהי הענישה ההולמת את נסיבותיו של המקרה דנן. ניתן להניח כי בתוך פרק זמן זה יוכל שירות המבחן לשמר לעורר את האפשרות להשתלב בהוסטל "חברותא", למקרה שבו יסבור בית המשפט העומד לגזור את דינו של העורר כי זוהי המסגרת השיקומית המתאימה לו.

אשר על כן, הערר נדחה.