בש"פ 5375/12 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופט צ' קאפח ) אשר הורתה על מעצרו של העורר, יליד 1994, עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

ביום 6.6.2012 הוגש נגד העורר, שהיה קטין במועד ביצוע העבירה הנטענת, ונגד קטין נוסף (להלן: הנאשם השני ) כתב אישום המייחס להם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיפים 402(ב) ו-499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום, העורר והנאשם השני סיכמו עם אחד אילון שאלתיאל (להלן: שאלתיאל ) לבצע שוד בתחנת דלק בבני ברק. ביום 20.12.2011 לפנות בוקר הגיעו השלושה במכונית לתחנת הדלק. העורר והנאשם השני נכנסו לתחנה כשהם רעולי פנים וכשאחד מהם אוחז בידו חפץ חד, בזמן ששאלתיאל נותר להמתין ברכב. השניים התנפלו על המתדלק שנכח בתחנה, הצמידו את החפץ החד לצווארו ושדדו ממנו תיק שהכיל כ-300 ש"ח. לאחר מכן נכנסו השניים לרכב ונסעו מהמקום.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו. שירות המבחן לנוער הגיש לבית המשפט שני תסקירי מעצר בעניינו של העורר, מיום 19.6.2012 (להלן: התסקיר ) ומיום 27.6.2012 (להלן: התסקיר המשלים ). בתסקיר נסקרו ניסיונות שיקום קודמים של העורר שלא צלחו. בין היתר, ברח העורר מהוסטל שבו הושם כחלופת מעצר בגין עבירות קודמות. העורר נשפט בבית המשפט לנוער לחמישה חודשי מאסר בפועל בגין עבירות רכוש ואלימות. בנוסף צוין בתסקיר כי הוריו של העורר מתקשים להפעיל כלפיו סמכות ולהציב גבולות להתנהגותו, על אף שהם מהווים גורם תומך בהשבתו לדרך הישר. בתסקיר נמנע שירות המבחן מלהמליץ על חלופת מעצר בעניינו של העורר מאחר שעל אף שהוריו הביעו נכונות למעצר בית בתנאי איזוק אלקטרוני, עקב שעות עבודתם לא התאפשר להם לפקח באופן רציף על העורר. בתסקיר המשלים ציין שירות המבחן כי חל שינוי ביכולת לפקח על העורר באופן רציף במאמץ משותף של הוריו ואחיותיו הבגירות. על כן הומלץ על חלופה

בתנאי מעצר בית עם איזוק אלקטרוני, כאשר בכל עת ישהה בפיקוח בגיר מבני משפחתו, ובכפוף להפקדת ערבויות מתאימות.

3.

ביום 28.6.2012 החליט בית המשפט קמא להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר; וכי על אף המלצת שירות המבחן בתסקיר המשלים ורצון הוריו להשיבו לדרך הישר, אין לשחררו לחלופת מעצר נוכח מכלול הנתונים שצוינו בתסקיר הראשון.

4.

מכאן הערר שלפניי. העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא כשקבע שקיימות ראיות לכאורה בעניינו, ומכל מקום עצמת הראיות שאינה גבוהה, מצריכה שקילה של חלופת מעצר. בין היתר נטען שבשיחה שנתקיימה בין שאלתיאל לבין מדובב שבמסגרתה זוהה העורר כשותף לעבירה, ציין שאלתיאל פרטים שאינם תואמים את זהות העורר, דוגמת שם אביו ומקום מגורי המשפחה; וכן נטען כי סרט הוידיאו מיום השוד אינו מאפשר לזהות את החפץ החד שבאמצעותו לכאורה התבצע השוד, כנטען בכתב האישום המתוקן. לחלופין טוען העורר שטעה בית המשפט קמא כשנמנע מלקבל את המלצת שירות המבחן במסגרת התסקיר המשלים לשחררו לחלופת מעצר, וזאת בפרט נוכח העובדה ששני הנאשמים הנוספים בפרשה שוחררו לחלופה.

באת כוחה של המדינה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט קמא. בין היתר נטען שהעורר כשל במספר הזדמנויות קודמות שניתנו לו; ושמהתסקיר הראשון שהוגש בעניינו נלמד כי הוריו מתקשים להציב לו גבולות, בשונה משני הנאשמים הנוספים בפרשה. על כן, לשיטת המדינה, חלופת המעצר המוצעת לא תאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר.

5.

לאחר שבחנתי את הערר וצרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דינו להתקבל. לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה למיוחס לעורר בכתב האישום. כפי שקבע בית המשפט, שאלתיאל סיפר על השותף לשוד בשיחה עם מדובב שהוקלטה. שאלתיאל נקב בשמו ובשם משפחתו של העורר; וכן נקב בשם השונה במקצת משמו המדויק של אביו של העורר – וציין כי האב נשא בעונש מאסר בעבר. אין חולק כי אביו של העורר נשא בעונש מאסר. לבסוף, מהשיחה בין השניים עולה כי השותף גר במקום שקרוב לאזור מגורי העורר. בית המשפט קמא קבע כי פרטים אלו עולים כדי זיהוי של העורר כשותף לשוד, כאשר אי הדיוקים שבהם שוליים בלבד; ושחיזוק לראיה זו נמצא בשקריו של העורר, אשר טען תחילה שאינו מכיר את שני הנאשמים האחרים, עד אשר עומת עם פלטי שיחות טלפון ודוחות משטרה שמהם עולה כי נעצר בעבר עם הנאשם השני. טענת בא כוח העורר שלפיה אין אפשרות לזהות בסרט הוידיאו שימוש בחפץ חד אינה מעלה ואינה מורידה משאין מחלוקת כי השוד אכן אירע, ובהינתן הודעת המתלונן שדיווח על שימוש בחפץ חד במסגרת השוד.

6.

בצד האמור, מצאתי לקבל את הערר ולהורות על שחרור העורר לחלופת מעצר בביתו, בתנאים שעליהם המליץ שירות המבחן לנוער בתסקיר המשלים. כידוע, גם קטין – בוודאי קטין שהיה על סף הבגירות בעת שלכאורה ביצע את העבירות המיוחסות לו – אינו חסין ממעצר עד תום ההליכים (בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 5 (לא פורסם, 13.9.2010)). עם זאת, בעניינם של קטינים יש לבחון בקפידה אם אפשר להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה. סעיף 10א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 מורה בהקשר זה כי אין להורות על מעצרו של קטין אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שתוביל לפגיעה פחותה בחירותו. זאת נוכח ההנחה שהשפעות המעצר על קטין עלולות להיות הרסניות, ובמקרים מסוימים לעמוד בניגוד לאינטרס החברתי ארוך הטווח (בש"פ 3094/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 14 (לא פורסם, 26.4.2010)). כמו כן, בעניינם של קטינים ניתן, במקרה המתאים, משקל לשיקולי שיקום עוד בשלב המעצר (בש"פ 7842/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 21 וההפניות שם (לא פורסם, 3.11.2010); בש"פ 1243/04 אחמידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.2.2004); בש"פ 9279/08 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (לא פורסם, 12.11.2008); בש"פ 1737/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (לא פורסם, 25.2.2009)). ראוי לחתור אפוא למציאת חלופת מעצר אשר יש בה כדי לאיין את מסוכנותו של הנאשם (ראו, למשל, בש"פ 6615/10 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 5 (לא פורסם, 15.9.2010); בש"פ 6666/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (לא פורסם, 20.9.2010) ; בש"פ 7842/10 הנ"ל , פסקה 20). בענייננו המליץ שירות המבחן לנוער לשחרר את העורר לחלופה בביתו, בתנאי איזוק אלקטרוני ופיקוח רציף של בגיר מבני משפחתו. כידוע, המלצת שירות המבחן אינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט, אך יש לה משקל ניכר. המקרה שלפנינו הוא מקרה גבולי. עברו של העורר וסירובו לקבל סמכות הורית, כמו גם נתונים אחרים המופיעים בתסקיר המעצר, מעוררים קושי בבואנו לשקול את מידת האמון בעורר. בצד האמור, נוכח התרשמות שירות המבחן כי הוריו של העורר נכונים למאמץ כן לשקמו; ולאחר שמשפחתו התחייבה לפקח עליו פיקוח רציף; וכן נוכח תהליך השיקום שעבר אביו שמועסק כיום במשרד הביטחון והרתמות אחיותיו הבגירות למאמץ המשפחתי, הגעתי למסקנה כי יש בחלופת המעצר שעליה המליץ שירות המבחן כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מהעורר במידה שמטה את הכף להימנע מלעצור אותו עד תום ההליכים.

הערר מתקבל אפוא. העורר ישוחרר לחלופת מעצר בבית הוריו, בפיקוח אלקטרוני בנוסף לפיקוח רציף במשך 24 שעות ביממה בידי בגיר ממשפחתו, ובכפוף להפקדת ערבויות כפי המלצת שירות המבחן לנוער בתסקיר המשלים. בית המשפט המחוזי יקבע את תנאי השחרור לחלופה זו, לרבות הפקדת ערבויות לפי שיקול דעתו.