בש"פ 7842/10 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מעצר חמישית של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) ב- 45 ימים נוספים החל מיום 5.11.2010.

רקע והליכים קודמים

1.

המשיבים, קטינים בעת ביצוע העבירות המיוחסות להם ובעת הגשת כתב האישום כנגדם, מואשמים במסגרת פרשה חמורה ברצח, לפי סעיף 300(א)(2) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); בניסיון רצח, לפי סעיף 305(1) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; ובקשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. פרטי הפרשה ועובדות כתבי האישום שהוגשו כנגד המשיבים מפורטים בארבעת הבקשות הקודמות שהוגשו לבית משפט זה להארכת מעצרם לפי סעיף 62 לחוק המעצרים [ראו בהתאמה: החלטתה של השופטת ע' ארבל בבש"פ 3376/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 11.5.2010); החלטתו של השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 4498/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 24.6.2010); החלטתו של השופט א' גרוניס בבש"פ 5735/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 2.8.2010); החלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 6615/10 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 15.9.2010)].

2.

בתמצית יאמר כי מכתב האישום עולה שהמשיבים קשרו קשר לרצוח תלמידי בית ספר תושבי כפר קאסם, ובפרט את סולימאן עאמר על רקע סכסוך שהתגלע ביום 5.10.2009 בין קבוצת תלמידים תושבי ג'לג'וליה וביניהם (המשיבים 1, 4-3) לבין קבוצת תלמידים תשובי כפר קאסם, ובהם המנוח אמג'ד שהוואנה ז"ל וסולימאן. תחילתו של הסכסוך באוטובוס המסיע את התלמידים לבתיהם בסיום יום הלימודים. למחרת הסכסוך התפתחה באוטובוס קטטה בין הקבוצות המסוכסכות. במהלך קטטה איים המשיב 1 על סולימאן בכך שאמר לו "אני אגרום לאמא שלך לבכות עליך" והמשיב 4 טפח על לחיו של סולימאן באופן מאיים ואמר: "תשמור על עצמך". ביום 8.10.2009 בשעות הצהריים יצאו המשיבים מג'לג'וליה, ברכב שבבעלות אמו של המשיב 2 והנהוג על ידו, כשברשותם נשק אוטומטי מסוג קלצ'ניקוב ותחמושת. המשיבים עצרו את הרכב בשביל המצוי במסלול נסיעתו של אוטובוס ההסעות. המשיב 2 הוציא את הנשק מתא המטען, והמשיב 1 נטלוֹ לידיו ופנה להסתתר במטע זיתים סמוך, בעוד יתר המשיבים שהו בסמוך לרכב. כאשר האוטובוס חלף במקום, ירה המשיב 1 מהנשק כ-10 יריות לעבר החלק האחורי-שמאלי העליון ולעבר הדופן האחורית-שמאלית של האוטובוס. כתוצאה מהירי נגרם מותו של המנוח וסולימאן נפגע באורח קשה.

3.

בהחלטות הנ"ל של שופטי בית משפט זה פורטו הליכי המעצר ואופן התקדמות ההליכים בתיק העיקרי. משכך, איני רואה מקום לשוב ולפרט בעניינים אלו. יצויין כי השופטת ארבל דחתה בהחלטתה את טענת המשיבים לפיה תמונת הראיות אינה מצדיקה את המשך מעצרם. השופטת ארבל קבעה כי שלב בחינת הראיות לכאורה כבר חלף לו ועתה הדיון מתמקד במסגרת הדיונית של סעיף 62 לחוק המעצרים. השופטת ארבל האריכה את מעצרם של המשיבים ב-45 ימים מיום 9.5.2010 בשל מסוכנותם ובשל העובדה כי תסקירי שירות המבחן בעניינם היו שליליים פרט לעניינו של המשיב 4. השופטת ארבל הדגישה כי על הצדדים לפנות לבית המשפט המחוזי מרכז לשם קביעת מועדי הוכחות נוספים על מנת לקדם את שמיעת התיק העיקרי והורתה כי העתק מהחלטתה יועבר לנשיאת בית המשפט המחוזי. כמו כן, הביעה השופטת ארבל מורת רוחה מהעובדה כי חומרי החקירה מועברים "טיפין טיפין" למשיבים ובכל פעם מתגלה חומר ראייתי חדש שלא הועבר אליהם, התנהלות הפוגעת בקצב התקדמות התיק וכן בזכויותיהם של המשיבים.

4.

בהחלטתו של השופט ג'ובראן

הוארך מעצרם של המשיבים ב-45 ימים נוספים מיום 23.6.2010 בשל מסוכנותם וטיב העבירות בהן הם מואשמים. השופט ג'ובראן הפנה לעובדת היותם של המשיבים קטינים וכי לפי סעיף 10יב-יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ), משעה שמדובר במעצרו של קטין הרי שיש לשחררו באם לא נסתיים משפטו בתוך שישה חודשים כאשר תקופה זו ניתנת להארכה בארבעים וחמישה ימים, אלא שהכלל הוא שחרור בחלוף חצי שנה ואילו הארכת המעצר היא החריג. השופט ג'ובראן קבע כי בשלב זה נקודת האיזון המתחייבת למרות קצב התקדמות ההליך בתיק העיקרי היא המשך מעצרם של המשיבים חרף קטינותם.

5.

בהחלטתו של השופט גרוניס הוארך מעצרם של המשיבים ב-45 ימים נוספים מיום 7.8.2010 בשל "מסוכנותם המופלגת". השופט גרוניס התרשם כי קצב התקדמות ההליכים בתיק העיקרי משביע רצון נוכח "העומס המוטל על בתי המשפט" וכי הוא מניח ששני המותבים הדנים בהליכים בעניינם של המשיבים יקבעו בקרוב מועדים נוספים לשמיעת ההוכחות.

6.

בהחלטתו של השופט פוגלמן הודגש הכלל לפיו כשנדונה בקשה למעצרו של מי שהיה קטין בעת הגשת כתב האישום יש לבחון בקפידה יתרה אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר. כך ציין השופט פוגלמן כי כשעסקינן בקטינים קיימת רגישות מיוחדת למשך הזמן שבו הם שוהים במעצר, שכן הנזק הכרוך בכל יום שבו מוחזק קטין במעצר עולה על זה הנגרם לנאשם בגיר, ומסיט את נקודת האיזון אל עבר העדפה של חלופת מעצר ככל שיש כזו כדי להפיג את מסוכנותו של הנאשם. השופט פוגלמן הדגיש כי על בית המשפט בו מתקיים הדיון בעניינו של הקטין להיות מודע לעובדת קטינותו ולקיים את הדיונים בתדירות גבוהה אשר תפחית ככל הניתן את פרק הזמן שבו הוא מצוי מאחורי סורג ובריח בטרם הורשע. ואולם, השופט פוגלמן הדגיש כי גם כשעסקינן בקטינים יש חובה לתת את הדעת לאינטרס בדבר שלום הציבור וביטחונו. בעניינם של המשיבים נקבע על ידי השופט פוגלמן כי מסוכנותם רבה ולכן חרף העובדה כי עסקינן בתיק מורכב שעלול להימשך עוד פרק זמן משמעותי, וחרף גילם של המשיבים, יש להאריך את מעצרם ב-45 ימים נוספים מיום 21.9.2010. עוד הורה השופט פוגלמן כי ייקבעו בעניינם של המשיבים 2-1, ובעניינם של המשיבים 4-3 ככל שניתן, דיונים נוספים, בכפוף לשיקולי יומנו של בית המשפט המחוזי, שיהיה בהם כדי להביא לקידום בירורו של התיק.

התקדמות ההליכים בתיק העיקרי

7.

בעניינם של המשיבים 2-1 : כפי שעולה מהבקשה שלפניי עד ליום 30.8.2010

נשמעה פרשת התביעה ונשמעו 16 עדים על פני 11 ישיבות. ביום 15.9.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותו של עד תביעה. ביום 19.9.2010 התקיים דיון במהלכו הושלמה שמיעת עדותו של עד התביעה אשר החל להעיד בישיבה הקודמת וכן העיד עד תביעה נוסף. ביום 4.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותם של שני עדי תביעה. התיק נקבע להמשך שמיעת הראיות ליום 6.10.2010 ולסיום פרשת התביעה ליום 10.10.2010. ביום 6.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותם של 5 עדי תביעה. ביום 10.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותם של 3 עדי תביעה ובכך הסתיימה פרשת התביעה. מטעם ההגנה העידו 6 עדים, בהם המשיב 1. התיק נקבע לסיום פרשת ההגנה ליום 18.10.2010. ביום 18.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותם של 7 עדי הגנה, בהם המשיב 2. משלא הושלמה שמיעת הראיות נקבע התיק לסיום פרשת ההגנה ליום 31.10.2010. בדיון שנערך לפניי עדכנה המבקשת כי ביום 31.10.2010 הסתיימה שמיעת הראיות בעניינם של המשיבים 2-1 ובית המשפט המחוזי הורה למאשימה להגיש סיכומיה עד יום 21.11.2010 וכעבור שלושה שבועות ידרש המשיב 1 להגיש סיכומיו ובחלוף שלושה שבועות נוספים יגיש המשיב 2 את סיכומיו.

8.

בעניינם של המשיבים 4-3 : עד ליום 6.9.2010 נשמעו שמונה עדים על פני עשר ישיבות. ביום 13.9.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותו של עד תביעה, בחקירה ראשית בלבד. ביום 20.9.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותו של עד תביעה, אך לא הושלמה. התיק נקבע להמשך שמיעת הראיות בנוסף למועדים הקבועים ליום 11.10.2010. ביום 3.10.2010 התקיים דיון במהלכו נשמעה עדותו של עד תביעה, בחקירה ראשית בלבד, שכן בשל תקלה באי כוח המשיבים לא היו ערוכים לקיום חקירה נגדית. התיק נקבע להמשך שמיעת הראיות בנוסף למועדים הקבועים, לימים 13.10.2010, 18.10.2010, 27.10.2010. ביום 5.10.2010 התקיים דיון במהלכו נמשכה, אך לא הושלמה, שמיעת עדותו של עד תביעה אשר החל להעיד ביום 20.9.2010. ביום 11.10.2010 התקיים דיון במהלכו הושלמה שמיעת עדותו של אותו עד תביעה. ביום 13.10.2010 התקיים דיון במהלכו העיד עד התביעה אשר החל בעדותו ביום 13.9.2010. ביום 18.10.2010 התקיים דיון במהלכו נמשכה שמיעת עדותו של אותו עד תביעה אך טרם הושלמה. בית המשפט המחוזי קבע את המשך שמיעת הראיות ליום 24.10.2010, נוסף על המועד הקבוע, בציינו כי מועדים נוספים יתווספו בהתאם לצורך לאחר שחלק מהמועדים שהוצעו על ידי בית המשפט לא תאמו את יומניהם של באי כוח המשיבים. בדיון שנערך לפניי עדכנה המבקשת כי בדיונים שהתקיימו ביום 24.10.2010 וביום 27.10.2010 נמשכה פרשת התביעה והסתיימה העדתו של עד תביעה. להערכת המבקשת נותרו עוד כעשרה עדים מטעמה. עוד עדכנה המבקשת כי בשלב זה נקבעו שבע ישיבות הוכחות נוספות: שתיים לחודש דצמבר 2010, שלוש לחודש ינואר 2011 ושתיים נוספות לחודש פברואר 2011. המבקשת מציינת כי עסקינן בתיק מורכב ומכאן נובעת התמשכות ההליכים.

נימוקי הבקשה

9.

עתה עותרת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד רחל זוארץ-לוי – להארכת מעצר נוספת של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ל-45 ימים נוספים החל מיום 5.11.2010. המבקשת מנמקת בקשתה בכך שמסוכנותם של המשיבים לא קהתה בחלוף הזמן מאז מעצרם ומסוכנות זו מחייבת המשך מעצרם. כמו כן טוענת המבקשת כי העונש החמור לו צפויים המשיבים אם יורשעו מקים חשש מובנה להימלטות מפני אימת הדין. עוד מוסיפה המבקשת כי מאז מעצרם עשו המשיבים כל שלאל ידם כדי לשבש הליכי חקירה ואף עובדה זו מחזקת את הצורך בהותרתם במעצר. המבקשת ערה לכך שמשפטם של המשיבים התארך, אך בשים לב למורכבות התיק ומספר הנאשמים סבורה היא כי קצב התקדמות ההליכים משביע רצון. עוד טוענת המבקשת כי בעניינם של המשיבים 2-1 שמיעת הראיות הסתיימה. בעניינם של המשיבים 4-3 טרם נסתיימה פרשת התביעה אולם חלה התקדמות בשמיעתה ובית המשפט המחוזי ציין כי יקבעו מועדים נוספים כך שיש לקוות כי התיק יתקדם משמעותית במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. המבקשת סבורה כי האיזון בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין ובמיוחד נוכח מסוכנותם הרבה של המשיבים מצדיק את המשך מעצרם בשל הצורך להגן על שלום הציבור וביטחונו.

תגובת המשיב 1

10.

לטענת המשיב 1 – באמצעות בא כוחו, עו"ד הישאם אבו שחאדה – נכון להיום הוא מצוי במעצר ממושך מזה כשנה בעוד שסעיף 10יב שהתווסף לחוק הנוער במסגרת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14), התשס"ח-2008 , ס"ח התשס"ח 2171 (להלן: תיקון 14 לחוק הנוער ) קובע כי קטין לא ישהה במעצר יותר משישה חודשים עובר לבירור אשמתו וסעיף 10יג מאפשר להאריך את המעצר ב-45 ימים נוספים במקרים חריגים. לפיכך, טוען המשיב 1 כי הוא נמצא במעצר תקופה כפולה מזו הקבועה בחוק הנוער, לאחר שכבר ניתנו ארבע הארכות מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים לתקופות של 45 ימים בכל פעם. לטענתו, אם תאושר הארכת מעצר זו הרי שהוא ימצֵא במעצר למעלה משנה באופן שסותר את תיקון 14 לחוק הנוער. עוד טוען המשיב כי גם אם הסתיימו דיוני ההוכחות במשפטו הרי שנוכח לוחות הזמנים שנקבעו להגשת הסיכומים בתיק, כמו גם נוכח מורכבות חומר הראיות בתיק זה, הרי שכתיבת הכרעת הדין תארך זמן רב ולא צפויה להסתיים במסגרת ההארכה המבוקשת וגם לא בזו שאחריה. לטענתו, כל מטרתה של המבקשת היא ליצור "גשר" להארכת המעצר הבאה. לטענת המשיב לאחר ארבע הארכות מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ובשים לב לעובדת קטינותו הרי שיש לצקת תוכן ממשי לתיקון 14 לחוק הנוער באופן שיביא לשחרורו לחלופת מעצר, שכן נקודת האיזון השתנתה. בנסיבות אלה מבקש המשיב כי בית משפט זה יורה על עריכת תסקיר משלים בעניינו. המשיב מדגיש את העובדה כי אין לו עבר פלילי ואת העובדה כי הוא בן למשפחה נורמטיבית. כמו כן הוסיף המשיב כי תסקיר המעצר שנערך בעניינו בשלבים מוקדמים יותר היה חיובי והמליץ לשחררו לחלופת מעצר.

תגובת המשיב 2

11.

לטענת המשיב 2 – באמצעות בא כוחו, עו"ד ישראל קליין – הוא מצטרף לטיעוניו של המשיב 1. המשיב מדגיש כי תמוהה בעיניו טענתה של המבקשת לפיה קיים חשש מובנה להימלטות מפני אימת הדין בשל העונש הכבד שצפוי למשיבים עם הרשעתם בעבירות המיוחסות להם. לטענתו, המבקשת אינה מציינת לפני בית המשפט כי הצדדים הופנו לגישור אצל כבוד השופט ז' כספי

אשר לאחר בחינת מצב הדברים הציע לצדדים עונש של מספר שנות מאסר ספורות בלבד באופן שמעיד על הערכתו את סיכויי ההרשעה וטיבה. בתגובה אישרה המבקשת כי התקיים הליך גישור בין הצדדים שלא עלה יפה, אך סירבה להתייחס לתוכנו בציינה כי אין זה מקובל להתייחס למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים. המבקשת הצהירה כי תגיש הודעה לבית המשפט אודות נסיבותיו של הגישור. עוד הוסיף המשיב 2 כי בשל חלוף הזמן ובמיוחד בשל קטינותו אין אנו נמצאים בנקודת האיזון שהייתה תקפה בעת מתן החלטתו של השופט פוגלמן

והאיזון הנוכחי מחייב בחינת חלופת מעצר בעניינו ובמיוחד נוכח העובדה כי הכרעת הדין לא תינתן בתקופת ההארכה המבוקשת. כמו כן טוען המשיב 2 כי ממילא הסתיים שלב ההוכחות בעניינו וכן בעניינו של המשיב 1, ומשכך אין עוד חשש כי השניים ישבשו מהלכי משפט. המשיב ציין כי יהיה מוכן לעריכת תסקיר משלים בעניינו.

תגובת המשיב 3

12.

לטענת המשיב 3 – באמצעות בא כוחו, עו"ד ערן צלניקר – המבקשת אינה מדייקת בנתונים העובדתיים שהיא מציגה לפני בית המשפט אודות קצב התקדמות ההליכים בעניינם של המשיבים 4-3. לטענתו, עד התביעה שהעיד ביום 31.10.2010 כלל לא סיים את עדותו וזאת לאחר שעדותו נמשכה על פני מספר דיוני הוכחות; לא התקיימו תשעה דיוני הוכחות ואלו שהתקיימו לא נמשכו מבוקר עד ערב בשל עומס התיקים המוטל על בית המשפט המחוזי; המבקשת לא הניחה כל תשתית עובדתית לחשש הנטען בדבר הימלטות המשיבים 4-3 מאימת הדין והחשש כי ישבשו מהלכי משפט. עוד מציין המשיב כי המשפט לא צפוי להתקדם כלל ועיקר בתקופת ההארכה המבוקשת שכן דיון ההוכחות הבא נקבע לאמצע חודש דצמבר 2010 בשל השתלמות מקצועית של המותב הדן בתיק. דהיינו, גם אם תינתן ההארכה המבוקשת היא תהיה גשר להארכה נוספת באופן לא תקין ושאינו עולה בקנה אחד עם תיקון 14 לחוק הנוער. מעבר לכך, טוען המשיב כי קצב התקדמות ההליכים אינו משביע רצון כלל ועיקר שכן מתחילת המשפט העידו עשרה עדי תביעה בלבד בעוד שרשימת עדי התביעה מכילה 89 עדים, וזאת מבלי להביא בחשבון את עדי ההגנה שטרם החלו בעדותם, וכל זאת כאשר עד חודש דצמבר 2010 לא צפויה להתקיים ישיבת הוכחות. באת כוח המבקשת השיבה כי מספר עדי התביעה יצומצם. בתגובה השיב בא כוח המשיב כי גם אם המאשימה תוותר על עדים מטעמה, לא יהיה זה מטעמי יעילות אלא מהטעם שעדים אלו מועילים דווקא למשיבים ולכן גם אם המאשימה תוותר עליהם הרי שעדים אלה יזומנו על ידם ומשום כך לא צפוי צמצום משמעותי ברשימת העדים הצפויים להעיד במשפט. מעבר לכך טוען המשיב כי יש להתחשב בחלקו הקטן יחסית במסגרת האירועים המתוארים בכתב האישום ולעובדה כי תסקיר המעצר שנערך בעניינו היה חיובי והמליץ על שחרורו לחלופת מעצר. אף המשיב 3 הסכים כי יערך בעניינו תסקיר מעצר משלים.

תגובת המשיב 4

13.

גם המשיב 4 – באמצעות בא כוחו, עו"ד גיל פרידמן – טען בדבר נפקותו של הגישור שנערך בין הצדדים ועל תוצאותיו המצביעות לגישתו על הקושי הראייתי עמו צריכה להתמודד המאשימה בתיק זה. כן הדגיש המשיב את העובדה כי עסקינן בתיק מורכב שימשך עוד זמן רב נוכח קצב התקדמות שמיעת העדים ובהתחשב בהיקף העדים במשפט. בא כוח המשיב הדגיש את אכזבתו מהתוצאה לפיה הארכת מעצר מעבר לשישה חודשים הפכה בפסיקתו של בית משפט זה לכלל ולא לחריג בניגוד למצוות המחוקק. המשיב מדגיש כי גישה זו אינה תקינה במיוחד כאשר עסקינן בקטינים. לטענתו, בשל פרק הזמן הניכר בו שוהים המשיבים 4-3 במעצר ונוכח הצפי כי משפטם ימשך עוד זמן רב, הרי שנקודת האיזון השתנתה ועתה יש צורך ליתן משקל ממשי לקטינותם ולעובדה כי החלק המיוחס להם בכתב האישום הוא שולי ביחס לנאשמים 2-1. אף משיב זה הסכים לעריכת תסקיר משלים בעניינו.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה ולאחר השלמת הטיעון בעל-פה מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בעיקרה, במובן זה שמעצרם של המשיבים יוארך, בשלב זה, ב-45 ימים נוספים החל מיום 5.11.2010 או עד למתן פסק דין בעניינם של המשיבים 2-1 בתפ"ח 10073-11-09 ובעניינם של המשיבים 4-3 בתפ"ח 10101-11-09 בבית המשפט המחוזי מרכז. ואולם, במסגרת הארכת מעצר זו יערך בעניינם של המשיבים תסקיר מעצר משלים על ידי שירות המבחן לנוער וזה יובא לעיונו של בית המשפט המחוזי, בפני מותב שאינו יושב בתיקים העיקריים, אשר יחליט, בטרם חלוף תקופת הארכת המעצר דנן, האם יש מקום לשחררם לחלופת מעצר.

המסגרת הנורמטיבית

15.

סעיף 61 לחוק המעצרים שכותרתו "שחרור באין הכרעת הדין" קובע כי לאחר הגשת כתב אישום לא ישהה הנאשם במעצר מעל לתשעה חודשים אם לא ניתנה בעניינו הכרעת דין:

" נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה".

16.

ואולם, סעיף 62 לחוק המעצרים שכותרתו "הארכת מעצר או חידושו" קובע כי לשופט בית המשפט העליון מוקנית הסמכות להאריך מעת לעת מעצרו של נאשם השוהה במעצר מזה תשעה חודשים לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום וזאת לתקופות של 90 ימים בכל פעם:

"על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה".

17.

ודוק, בחודש יולי 2009 נכנס לתוקפו תיקון מספר 14 לחוק הנוער ובמסגרת סעיף 10יב לחוק נקבע כי בניגוד לבגיר לא ישהה נאשם קטין במעצר לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום יותר משישה חודשים:

"בסעיף 61 לחוק המעצרים, לעניין קטין, במקום "תשעה חודשים" יקראו 'שישה חודשים' ".

סעיף 10יג לחוק הנוער שאף הוא הוסף במסגרת תיקון 14 קובע כי שופט בית המשפט העליון מוסמך להאריך את תקופת מעצרם של קטינים בחלוף שישה חודשים כאמור לתקופות שלא יעלו על 45 ימים:

"בסעיף 62 לחוק המעצרים, לעניין קטין, במקום "90 ימים" יקראו '45 ימים' ".

לעניין ההסדר הנורמטיבי בעניין מעצרם של קטינים ראו החלטתה של השופטת ע' ארבל בבש"פ 3323/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 6.5.2010) (להלן: עניין פלוני ), סעיף 6.

18.

באשר לאופן הפעלת שיקול דעתו של בית משפט זה בדונו בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נקבע לא אחת כי עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם – לעבר הזכות הראשונה [ראו למשל: החלטתו של השופט ח' מלצר בבש"פ 7515/10 מדינת ישראל נ' סבן (לא פורסם, 25.10.2010) (להלן: עניין סבן ), סעיף 13]. בבוא בית המשפט לדון בהארכת מעצר לפי סעיף 62 הנ"ל נגזרת נקודת האיזון בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה משני שיקולים מרכזיים. הראשון , חלוף הזמן מאז הוגש כתב האישום ושהה הנאשם במעצר, תוך בחינת קצב ניהול המשפט, אופן התקדמותו והצפי לסיומו. שיקול זה הוא שיקול משמעותי שיש בו להסיט את נקודת האיזון לעבר שחרורו של נאשם [ראו למשל: החלטתי בבש"פ 2794/10 מדינת ישראל נ' וייסמן (לא פורסם, 26.4.2010) (להלן: עניין וייסמן )]. השני , מסוכנותו של הנאשם. כפי שציינתי בעניין וייסמן , לא בכל מקרה תשמש הימשכות ההליכים נימוק לאי הארכת מעצרו של נאשם. ישנם מקרים בהם מסוכנותו של נאשם תהא כה גבוהה עד כי לא יהיה מנוס מהארכת מעצרו גם כאשר ההליכים בעניינו נמשכים זמן רב. בעניין זה ישנה חשיבות גם לטיבן של העבירות בהן מואשם הנאשם ( שם , סעיף 11; עניין סבן , סעיף 13). בית משפט זה חזר והדגיש כי הכלל הוא השחרור והארכת המעצר הינה החריג, החל רק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות (ראו למשל: החלטתו של השופט ג'ובראן

בבש"פ 4498/10 הנ"ל).

מדיניות הארכת מעצרם של קטינים

19.

ואולם, בעניינם של קטינים מצטרף שיקול נוסף ומשמעותי שיש בו כדי להכריע את מיקומה של נקודת האיזון במקרה הקונקרטי והוא עצם קטינותו של הנאשם. בעניין זה הודגש על ידי השופטת ארבל בעניין פלוני בהקשר להשפעתו של תיקון 14 לחוק הנוער על תוצאת הדיון בבקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים כי:

"סבורני כי התיקון לחוק הנוער בא להשמיע לנו כי כאשר מדובר על קטינים נקודת האיזון זזה בקצב מהיר יותר, ולפיכך עליה להיבחן בפרי זמן קצרים יותר של ארבעים וחמישה ימים כל פעם, לאחר שחלפו ששת חודשי המעצר הראשונים. עם זאת, מובן כי אין בכך לאיין את הצורך לאזן ולשקול את זכותו לחירות של הקטין עם יתר השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים. ככל שמשקלו של האינטרס בהנגה על הציבור גובר בנסיבות עניינו של נאשם קטין, כך תזוז נקודת האיזון לעבר זכותו של הנאשם לחירות בקצב איטי יותר. עם זאת, בהשוואה לבגיר הנמצא באותו מצב, הרי שנקודת האיזון של הקטין תזוז בקצב מהיר יותר" ( שם , סעיף 7).

20.

ברוח זו נקבע בהחלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 6666/10 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 20.9.2010) כי "עם התקדמות הזמן – כך בפרט כשמדובר בקטין – תגדל נכונותו של בית המשפט לבחון אפשרות לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר מתאימה" ( שם , סעיף 9), שכן:

"כאשר מדובר בנאשם קטין, קיימת רגישות מיוחדת למשך הזמן שבו שוהה הוא במעצר, שכן הנזק הכרוך בכל יום שבו מוחזק קטין במעצר עולה על זה הנגרם לזה הבגיר, ומסיט את נקודת האיזון אל עבר העדפה של חלופת מעצר, ככל שיש בזו כדי להפיג את מסוכנותו של הנאשם... זאת ועוד, הוראות החוק שנוספו בתיקון 14 לחוק הנוער, נועדו לוודא כי הארכת מעצרו של קטין שטרם הורשע, תיעשה בתשומת לב רבה תוך פיקוח הדוק על קצב התנהלות ההליך המשפטי בעניינו של הקטין..." ( שם , סעיף 7)

21.

אכן, במסגרת תיקון 14 לחוק הנוער בוצעה רוויזיה מקיפה בסוגיית מעצרם של קטינים ובאה בו לידי ביטוי הכרת המחוקק כי לצד הצורך להגן על הציבור מפני עבריינים ולמצות עמם את הדין, יש ליתן נפקות ממשית לעובדת קטינותו של הנאשם בשל ההשלכות הקשות של שהות מאחורי סורג ובריח על שלומו הגופני והנפשי והתפתחותו, ברוח האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד [ראו: הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14) (מעצר קטינים), התשס"ח-2008 , ה"ח הכנסת התשס"ח 221, בעמ' 254, 256]. כפי שהדגיש בית משפט זה בע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלונים (לא פורסם, 8.3.2009) (להלן: עניין פלונים ) שיקולי השיקום צריכים לקבל משנה תוקף בעניינם של קטינים בשל הסיכוי הרב יותר להחזירם לדרך הישר בהשוואה לבגירים. עוד צויין בעניין פלונים כי בעניינם של קטינים, גם בעבירות קשות, השמתם מאחורי סורג ובריח הוא החריג ולא הכלל. אכן, בעניין פלונים צויינו הדברים בהקשר לשלב גזירת הדין ולא בהתייחס לשלב המעצר, אך יפים ותקפים הם גם לשלב המעצר. גם בתקופת המעצר, בנסיבות המתאימות ותוך בחינת כל מקרה לגופו של עניין, יש ליתן עדיפות לשיקולי השיקום בעניינם של קטינים, כך שבמקום שהקטין ישהה מאחורי סורג ובריח תיבחן אפשרות שילובו במסגרת שיקומית-טיפולית בתוך פרק הזמן הקצר ביותר. אכן, בדרך כלל תכליות השיקום אינן מיעדיו של שלב המעצר והשתלבות נאשמים במסגרות טיפוליות בשלב זה היא החריג לכלל [ראו למשל לאחרונה: החלטתו של השופט ע' פוגלמן בבש"פ 6599/10 מדינת ישראל נ' שושני

(לא פורסם, 12.9.2010), סעיף 5]. ואולם, נוכח חשיבות השיקום בעניינם של קטינים, סבור אני כי היקפם של "החריגים" לכלל בעניינם של קטינים, במקרים המתאימים, יהיה גדול יותר.

מן הכלל אל הפרט

22.

לכאורה, מסוכנותם של המשיבים רבה היא. מסוכנות זו נגזרת בשל העבירה המיוחסת להם – רצח בכוונה תחילה – העבירה החמורה ביותר בספר החוקים של מדינת ישראל. ודוק, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, הרי שעיון במסכת העובדתית המתוארת בכתבי האישום מעלה כי לא ניתן לכרוך את המשיבים כמקשה אחת. בכתבי האישום ניכרת "חלוקת עבודה" בין המשיבים, כאשר לחלקם תפקיד משמעותי יותר אך לחלקם תפקיד משני יחסית, ולכן מסוכנותם אינה זהה. יודגש כי דבריי אלה נכונים לעניין דיון המעצר בלבד ואין בהם כדי להביע עמדה באשר לממצאים העובדתיים שיקבעו בהליך העיקרי על ידי בית המשפט המחוזי.

עוד יצויין כי הצדדים הופנו לגישור בו ישב השופט ז' כספי בבית המשפט המחוזי מרכז ונטען בפניי כי במהלך הגישור גובשה הצעת הסדר. עצם היתכנותו של הסדר טיעון במסגרת אישום בעבירת רצח בכוונה תחילה מצביע על פניו כי הדברים אינם פשוטים בהכרח כפי שהדבר נראה ממבט ראשון. אכן, המבקשת סירבה להתייחס להליך הגישור במהלך הדיון שנערך לפניי, אך יחד עם זאת אישרה כי התקיים הליך שכזה. בהודעתה מיום 3.11.2010 שבה המבקשת על עמדתה כי אינה מוצאת לנכון לפרט אודות הליך הגישור שכן אין מקום לעשות שימוש בחילופי הדברים שנאמרו במסגרתו נוכח האמור בסעיף 143ו לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. המבקשת מוסיפה כי הליך הגישור לא צלח בשל תנאי שלא התקיים וכן ציינה בהודעתה כי לא התחייבה לעונש מוסכם כלשהו ובוודאי שלא לעונש מוסכם ואחיד לכל המשיבים. מקובלת עליי הטענה כי לא ניתן לעשות שימוש בחילופי הדברים שבין הצדדים במסגרת הליך הגישור ומוטב היה אילו באי כוח המשיבים לא היו מעלים טענותיהם בעניין זה לפניי. ואולם, משעה שבית משפט זה נחשף לעובדת קיומו של הליך גישור ולכך שלכאורה גובשה הצעת הסדר במסגרתו, הרי שאין בית משפט זה רשאי להתעלם מעובדה חשובה זו, במיוחד לאור הימשכות ההליכים ולאור עובדת קטינותם של המשיבים.

באשר לחשש כי המשיבים ישבשו מהלכי משפט הרי שחשש זה אינו תקף עוד לגבי המשיבים 2-1 ששמיעת הראיות בעניינם הסתיימה, ובאשר למשיבים 4-3 הדבר צריך להיבחן לאחר הגשת תסקיר משלים שכן יתכן כי חלופת מעצר נאותה תוכל לאיין חשש זה, כך גם באשר לחשש כי המשיבים ימלטו מפני אימת הדין. יצויין כי חששה של המאשימה בדבר הימלטות המשיבים מפני אימת הדין נגזרת מטענתה כי הם צפויים לעונשים כבדים, אולם כאמור הצדדים אינם חלוקים כי עסקינן בתיק מורכב מהפן הראייתי ובשלב זה עומדת למשיבים חזקת החפות, מה גם שלאור הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים נדמה כי יש לבחון את טענתה זו של המאשימה באור שונה במקצת.

23.

בהקשר לקצב התקדמות ההליכים: בעניינם של המשיבים 4-3

יש לומר כי מצויים אנו בבקשה להארכת מעצר חמישית כאשר נשמעו בסך הכל עשרה עדי תביעה מתוך רשימת עדים ארוכה. בשלב זה אין צפי לסיום שמיעת ההוכחות במשפט ועשוי הוא להימשך עוד זמן רב. הצדדים אינם חלוקים על המורכבות הראייתית בתיק ובדבר העובדה כי ככל הנראה שמיעת ההוכחות תארך עוד זמן רב למרות נסיונותיו של בית המשפט המחוזי להחיש את קצב שמיעת הראיות. כך, גם באשר למשיבים 2-1 אשר למרות שתם שלב שמיעת ההוכחות בעניינם, הרי שהצדדים אינם חלוקים על העובדה כי הכרעת הדין לא תינתן בתוך תקופת הארכה המבוקשת, ולהערכתי לאור הנתונים שהוצגו לי בדבר המועדים להגשת סיכומי הצדדים גם לא בזו שאחריה וספק אם בהארכת מעצר נוספת לאחר מכן. מקובלת עליי עמדת באי כוח המשיבים כי גם אם איעתר להארכת מעצר זאת היא תהווה גשר לבקשות נוספות שתגיש המבקשת להארכת מעצרם של המשיבים. מצב דברים זה מחייב לטעמי לקבוע כי בנסיבות העניין כפות המאזניים נעות לכיוון של איזון ביניהן.

24.

במצב דברים זה בו כפות המאזניים נעות לכיוון של איזון השיקול שיכריע את גורלה של בקשה זו הוא קטינותם של המשיבים, בעטיו נעה נקודת האיזון במהירות גבוה יותר מזו של נאשמים בגירים לעבר שחרורם לחלופת מעצר. כיום שוהים המשיבים כשנה במעצר מאחורי סורג ובריח בעוד שחוק הנוער קובע כי קטין לא ישהה במעצר מעל לשישה חודשים. כלומר, חלפה תקופה ארוכה פי שתיים מזו בה אמורים היו המשיבים לשהות במעצר. לפיכך, בנסיבות האמורות היעתרות להארכת מעצרם של המשיבים ללא סייג תרוקן מתוכן את תכליתו של תיקון 14 לחוק הנוער. ואולם, בשל המסוכנות לכאורה הנשקפת מהמשיבים לא ניתן לשחררם לחלופת מעצר מיד אלא יש לערוך בעניינם תסקיר מעצר משלים כמפורט להלן. משכך הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה יש להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים, בכפוף לעריכת תסקיר מעצר משלים על ידי שירות המבחן לנוער.

סוף דבר

25.

הבקשה מתקבלת, בעיקרה. מעצרם של המשיבים יוארך, בשלב זה, ב-45 ימים נוספים החל מיום 5.11.2010 או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 10073-11-09 ובתפ"ח 10101-11-09. ואולם, הנני מורה לשירות המבחן לנוער לערוך בעניינם של המשיבים תסקיר מעצר משלים שיובא לעיונו של בית המשפט המחוזי מרכז, אשר יחליט האם יש מקום לשחררם לחלופת מעצר, בין היתר בשים לב לשינוי שחל בנקודת האיזון בשל קטינותם של המשיבים. התסקירים המשלימים יוגשו לעיונו של בית המשפט המחוזי בתוך 21 ימים מיום מתן החלטתי זו. עניין שחרורם של המשיבים ידון לפני מותב שאינו דן בתיקים העיקריים בעניינם, בטרם חלוף תקופת הארכת המעצר דנן ובכפוף לאילוצי יומנו של בית המשפט המחוזי הנכבד.