בש"פ 6615/10 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

נגד המשיבים הוגשו שני כתבי אישום המתייחסים לפרשה אחת, המייחסים להם עבירות של רצח, ניסיון לרצח וקשירת קשר לפשע, לפי סעיפים 300א(2) ביחד עם סעיף 29; 305(1) ביחד עם סעיף 29; ו-499(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. לפי עובדות כתבי האישום, קשרו המשיבים קשר לרצוח תלמידי בית ספר תושבי כפר-קאסם, שביניהם סולימאן עאמר (להלן: סולימאן ) על רקע סכסוך שהתגלע ביום 5.9.10 בין קבוצת תלמידים תושבי ג'לג'וליה, שביניהם המשיבים 3,1, ו-4 לבין קבוצת תלמידים תושבי כפר קאסם, שבהם המנוח אמג'ד שהוואנה (להלן: המנוח ) וסולימאן. הסכסוך החל תוך כדי נסיעה באוטובוס תלמידים שהסיע את המעורבים מבית הספר לביתם. למחרת הסכסוך, התפתחה באוטובוס קטטה בין קבוצות התלמידים המסוכסכות. במהלך הקטטה, איים המשיב 1 על סולימאן באומרו "אני אגרום לאמא שלך לבכות עליך" בעוד המשיב 4 החרה החזיק אחריו, טפח על לחיו של סולימאן באופן מאיים ואמר לו: תשמור על עצמך". בחלוף יומיים, יצאו המשיבים בשעות הצהרים מג'לג'וליה, ברכב שבבעלות אמו של המשיב 2 הנהוג על-ידו, כשברשותם נשק אוטומטי מסוג קלצ'ניקוב ותחמושת. המשיבים עצרו את הרכב בשביל המצוי במסלול נסיעתו של אוטובוס ההסעות. המשיב 2 הוציא את הנשק מתא המטען, ואילו המשיב 1 נטל את הנשק לידיו ופנה להסתתר במטע זיתים סמוך, בעוד יתר המשיבים שהו בסמוך לרכב. כאשר האוטובוס חלף במקום, ירה המשיב 1 מהנשק 10 יריות לעבר החלק האחורי-שמאלי העליון ולעבר הדופן האחורית השמאלית של האוטובוס. בעקבות הירי, מת המנוח, ואילו סולימאן נפצע באורח קשה.

2.

בד בבד עם הגשת כתבי האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בדיון שהתקיים, לא חלקו המשיבים על קיומן של ראיות לכאורה, והביעו הסכמתם להארכת מעצרם של המשיבים עד להחלטה אחרת. בית המשפט הורה על הפניית המשיבים לשרות המבחן לצורך הכנת תסקיר, והאריך את מעצרם עד להחלטה אחרת. ההכרעה התעכבה בשל דחיות מספר. אלה נבעו במקרה אחד מאי התייצבות סנגורו של המשיב 2 לדיון; במקרה נוסף –מבקשת באי כוחם של המשיבים 1 ו-4; ובמקרה שלישי מבקשת ב"כ המשיב 1 לדחייה לצורך השמעת טיעוניו לעניין הבקשה ומטענתם של המשיבים הנוספים כי לא קיבלו לידם את מלוא חומר החקירה. בדיון שהתקיים ביום 22.12.09, טענו המשיבים לגוף הבקשה. ביום 25.12.09 נתן בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב ) את החלטתו. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למשיבים וכי העבירות שבהן מדובר מקימות חזקת מסוכנות המגבשת עילת מעצר. באשר לאפשרות של חלופת מעצר – הונחו בפני בית המשפט תסקירי מעצר בעניין המשיבים 3-1 ואילו המשיב 4 הופנה לשירות המבחן. בסופו של יום, הורה בית המשפט על שחרורם של המשיבים 2 ו-3 למעצר בית מלא. באשר למשיבים 1 ו-4, נקבע המשך דיון בשאלת קיומה של חלופת מעצר ליום 31.12.09, לאחר שיוגש תסקיר שירות המבחן ביחס למשיב 4 ותסקיר משלים ביחס למשיב 1. לבקשת המדינה, עוכב שחרורם של המשיבים 3-2 ל-48 שעות, ובפרק זמן זה, הגישה המדינה ערר על ההחלטה לשחררם. הערר התקבל על-ידי בית משפט זה (כב' השופט נ' הנדל ), שהורה על מעצרם עד תום ההליכים לאחר שעמד על מסוכנותם הרבה. משהוגשו תסקירי שירות המבחן בעניינם של המשיבים 1 ו-4, דן בין המשפט בשאלת מעצרם, והורה ביום 5.1.10 על מעצרם עד תום ההליכים. המשיב 4, ששירות המבחן בא בהמלצה לשחררו לחלופת מעצר, ערר על החלטה זו, ובית משפט זה דחה ביום 20.1.10 את עררו לאחר שקבע כי מעשיו "מעידים על כך שטמונה בו סכנה מופלגת בחומרתה, ואת הסכנה הזו אין להניח לפתחו של הציבור". 6 חודשים חלפו, ומשמשפטם של המשיבים עוד מתנהל, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים ב-45 ימים נוספים, שנתקבלה על-ידי בית משפט זה (השופטת ע' ארבל ), גם הפעם תוך הדגשה של רמת מסוכנותם הגבוהה של המשיבים. מעצרם של המשיבים הוארך עוד פעמיים נוספות על-ידי בית משפט זה (השופטים ס' ג'ובראן ו א' גרוניס ). בהחלטתו להאריך את מעצרם של המשיבים בפעם השלישית, ציין השופט ג'ובראן כי -

"אמנם אין במעשים המיוחסים למשיבים, קשים ככל שיהיו, כדי להצדיק את התמשכות מעצרם ללא הגבלה, בפרט על רקע היותם קטינים, אלא שבשלב שבו אנו מצויים, וחרף התמשכות ההליך, לא מצאתי כי האיזון בין אינטרס המשיבים לחירותם לבין האינטרס רם המעלה של שמירה על שלום הציבור וביטחונו, מצדיק את שחרורם".

חלפו 45 ימים נוספים, ומשהמשפט עודנו בעיצומו, הגישה המדינה את הבקשה שלפניי להארכת מעצרם של המשיבים בפעם הרביעית.

3.

בבקשתה, שבה המדינה ועומדת על מסוכנותם הרבה של המשיבים, הנלמדת ממעשיהם, שלא קהתה בחלוף הזמן מעת מעצרם. לטענתה, העונש החומר שלו צפויים המשיבים במידה ויורשעו מקים חשש מובנה מפני הימלטותם מן הדין ועובדה זו, כמו גם ניסיונם של המשיבים לשבש הליכי חקירה בראשית מעצרם, מורה כי לא ניתן לשחררם לחלופת מעצר. עוד עומדת המדינה על מורכבותו של התיק וגורסת כי נוכח עובדה זו, ומספר הנאשמים הרב, מתנהל התיק בקצב משביע רצון. המדינה מצביעה על הדיונים הקבועים בכל אחד משני התיקים המתנהלים בנפרד לפני מותבים שונים בבית המשפט המחוזי – זה נגד המשיבים 2-1, וזה נגד המשיבים 4-3, ומציינת כי יש לקוות כי התיק יתקדם באופן משמעותי בתקופת המעצר המבוקשת. לדידה, גם אם מתארכים ההליכים, הרי שבאיזון בין השיקולים השונים, יש להעניק את הבכורה לאינטרס בדבר שלום הציבור וביטחונו.

4.

בא-כוח המשיב 1 טוען מצדו, כי על אף שהעבירה המיוחסת למרשו הינה חמורה, הרי שמשלא נקבעו דיונים נוספים לאחר 19.9, יש ליצוק תוכן לזכות הנאשם לחירות ולשחררו לחלופת מעצר. לטענתו, הדיונים בתיק צפויים להימשך עוד זמן רב, ועל רקע זה, כמו גם על רקע גילו הצעיר של מרשו, אין להותירו לכל אורכה של תקופה זו מאחורי סורג ובריח. בא-כוח המשיב 2 מצביע על כך שמרשו נעדר פלילי, ועל הקשיים הראייתיים הקיימים בעניינו. עוד הוא מפנה לתסקיר שהוגש בעניינו, שהיה – לשיטתו – חיובי. לדבריו, המשפט עתיד להתנהל עוד פרק זמן ממושך, ומשכך, יש מקום לשחרר משיב זה לחלופת מעצר סגורה, הכוללת איזוק אלקטרוני, שכן בחלופה מעין זו יהיה כדי לאיין את מסוכנותו.

בא כוח המשיב 3 טוען מצדו כי החלק שנטל מרשו בביצוע העבירות היה פחות מזה של האחרים, ומפנה להחלטתו של בית משפט זה, שעמד – לדידו –על ההבחנה בין הנאשמים השונים. לדבריו, התיק מתנהל בקצב איטי ובימים אלה מתקיים בו משפט זוטא שמצוי רק בתחילתו. לטענתו, הגם שהאחריות להתנהלותם הממושכת של הדיונים בתיק אינה ניצבת לפתחו של מי מן הצדדים, ומקורה במורכבותו של התיק – יש ליתן לה משקל ולקחתה בחשבון בעת הדיון בשאלת המעצר. לשיטתו של המשיב 3, ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית דודתו, המרוחק מרחק ניכר ממקום התרחשות האירועים, לצד הפקדת ערבויות שונות. בא-כוח המשיב 4 גורס אף הוא כי יש לאבחן בין מרשו לבין המשיבים 2-1, שכן חלקו במעשים היה מינורי והוא לא נקט בכל מעשה אלימות במהלך האירועים. עוד הוא שב ועומד על פרק הזמן שחלף מאז נעצר מרשו, המסיט את נקודת האיזון לעבר שחרורו לחלופת מעצר.

5.

הכלל הוא כי כשנדונה בקשה למעצרו של מי שהיה קטין בעת הגשת כתב האישום, יש לבחון בקפידה יתרה, אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר. אכן, כשמדובר בקטינים, קיימת רגישות מיוחדת למשך הזמן שבו שוהים הם במעצר, שכן הנזק הכרוך בכל יום שבו מוחזק קטין במעצר עולה על זה הנגרם לנאשם בגיר, ומסיט את נקודת האיזון אל עבר העדפה של חלופת מעצר, ככל שיש בזו כדי להפיג את מסוכנותו של הנאשם (ראו בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 13.9.10); בש"פ 3537/05

מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.4.05); בש"פ 943/05

בן דוד נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 8.2.05)). אשר על-כן, בכל בקשה להארכת מעצר, שומה על בית המשפט שבפניו נידונה הבקשה, לבחון אם פרק הזמן שעבר, והקטין במעצר, מטה את האיזון בין השיקולים השונים ומצדיק את שחרורו לחלופה. מן הצד השני, על בית המשפט שבו מתנהל התיק העיקרי לתת דעתו להיותו של הנאשם קטין, ולקיים את הדיונים בתדירות גבוהה אשר תפחית ככל הניתן את פרק הזמן שבו הוא מצוי מאחורי סורג ובריח בטרם הורשע.

ואולם, גם כשעסקינן בקטינים, מצווים אנו לתת את הדעת לאינטרס בדבר שלום הציבור וביטחונו. אינטרס הכלל אינו צריך להידחות כליל מפני הערך בדבר תיקונו ושיקומו של הקטין, שעם כל חשיבותו, אינו ניצב כשיקול יחיד במערך הכולל (ראו בש"פ 1651/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.3.05)). בסופו של יום, יש לערוך איזון בין השיקולים השונים, והיותו של הנאשם קטין – גם אם הוא מציב במדרג גבוה יותר את הערך בדבר חירותו ושיקומו ביחס לנאשם בגיר – אין הוא ערך מוחלט.

6.

כפי שצוין בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינם של המשיבים, התיק המתנהל בעניינם בבית המשפט שלדיון, הינו תיק מורכב שעלול להימשך פרק זמן משמעותי. חרף כך, וחרף גילם של המשיבים, מסוכנותם – הנלמדת ממעשיהם הקשים, המצויים במדרג הגבוה ביותר של חומרה, אינה מאפשרת את שחרורם בעת הנוכחית לחלופת מעצר. ואולם, לטעמי, הדרך ליישב בין ההיבט השיקומי שיש לקחתו בחשבון כשמדובר במי שהיו קטינים בעת שביצעו את מעשיהם, לבין ההיבט המניעתי המחייב את מעצרם, מצויה בהאצת הדיונים בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי, ככל שהדבר ניתן. מדברי המדינה עולה כי בעוד שבעניינם של המשיבים 4-3 קבוע התיק ל-שלושה מועדים נוספים, וביניהם שניים בתחילת חודש אוקטובר והדעת נותנת כי מועדים נוספים ייקבעו בקרוב; הרי בעניינם של המשיבים 2-1, קבועים עוד שני דיונים בלבד, שהאחרון שבהם חל ביום 19.9.10, היינו בעוד ימים ספורים . הדעת אינה נוחה ממצב דברים זה, שאין בו כדי להעניק משקל מספיק לשיקול בדבר קטינותם של הנאשמים ולקושי הכרוך בהחזקתם במעצר, המתגבר עם חלוף הזמן, בתיק מורכב זה. אשר על-כן, אני מורה כי בכפוף לשיקולי יומן בית המשפט, ייקבעו בעניינם של המשיבים 2-1, וככל שהדבר ניתן גם בעניינים של המשיבים 4-3, דיונים נוספים בהקדם ככל שניתן, שיהיה בהם כדי להביא לקידום בירורו של התיק ולזירוזו.

בצד זה, אני נעתר לבקשת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים ב-45 ימים החל מיום 21.9.10 או עד למתן פסק דין בעניינם של המשיבים בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם .