בש"פ 943/05 דוד בן דוד נ. מדינת ישראל

א.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת אהד) מיום 19.1.05, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

ב.נגד העורר, קטין יליד יולי 1987, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער. על פי כתב האישום, ביום 25.12.04 שילח הנאשם אש בשורת כיסאות פלסטיק באולם הספורט של המועצה המקומית אלעד. האש התפשטה ברחבי אולם הספורט. כתוצאה מן השרפה נגרמו נזקים קשים לרצפת אולם הספורט, לתקרתו, לחלונותיו, למחסניו, למערכת החשמל שלו ולתכולתו, בהיקף של 1.5 מליון ש"ח. העורר הואשם בהצתה במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור, לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לעורר תיקים אחדים המתנהלים בבתי המשפט, בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, תקיפה, איומים, התפרצות, החזקת סם, החזקת רכוש גנוב וסחיטה באיומים. בבית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת באשר לראיות לכאורה, אך באת כוח העורר ביקשה חלופת מעצר.

ג.נוכח מעשי האלימות והרכוש בעברו של העורר, והעבירה הנוכחית אירעה בתקופה בה היה נתון בפיקוח קצין מבחן, ונוכח נסיבותיה החמורות של העבירה, קבע בית המשפט המחוזי, שזיהה בעורר מסוכנות, כי ייעצר עד תום ההליכים; אף שהוצעו על דעת שירות המבחן מפקחים ראויים, לא אושרה חלופת מעצר.

ד.לטענת העורר היה על בית המשפט לתת משקל לעובדה שאף כי הסכים לראיות לכאורה לגבי נוכחותו במקום בעת ההצתה, אין הסכמה לגבי האדם שהחל את ההצתה ושגרם לשריפה.

כן נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן כל משקל לטענת ההפליה שנטענה על ידי העורר - שני קטינים נוספים שהיו עמו שוחררו ללא כל תנאי; היה מקום ליתן משקל רב יותר לכך שהמדובר בקטין, הטעון רגישות יתר. הוסיף העורר, כי שגה בית המשפט על שהסתמך על תיקים פליליים שהעורר טרם הורשע בהם בבחנו את עברו, והרי אין לו הרשעות, וכל העבירות נאכפות בבית המשפט לנוער. כן נטען, כי בית המשפט לא בחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי קצינת המבחן, וביסס את החלטתו על חומרת העבירה. באת כוח המדינה ציינה את מסוכנותו של העורר ואת חוסר האפשרות ליתן בו אמון נוכח עברו.

ה.עיינתי בתסקיר מפורט עדכני של שירות המבחן, מאת קצינת המבחן גב' קריגר, הכתוב דבר דבור על אופניו, וכן בתיק הראיות. התסקיר תיאר התפתחות בנכונות מצד העורר לשתף פעולה עם שירות המבחן, שלא הייתה במשך שנים אחדות בעבר, ורצון לשנות את דרכיו. הוצעה חלופת מעצר בבית דודים. ואולם, מהראיות בתיק עולה לכאורה התנהגות ונדלית של העורר שיש בה מסוכנות רבה. השאלה היא, אם חלופת המעצר תשיג את התכלית של הגנה על הציבור מפני המסוכנות. אכן, הבחינה על פי הדין כיום איננה של חומרת העבירה ככזאת - למעט במקרים שבהם קבע המחוקק חזקת מסוכנות - אלא של המסוכנות עצמה (סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים, התשנ"ו-1996)). המסוכנות נלמדת, בין השאר, מנסיבות העבירה ומעברו של הנאשם. והנה, להבדיל ממקרים אחרים של הצתה שבא כוחו המלומד של העורר ניסה להסתייע בהם (בש"פ 3985/99 עוזיאל נ' מדינת ישראל

(השופטת שטרסברג-כהן) וב"ש (ת"א) 91468/01 (השופטת סלומון-צ'רניאק)), בהם היו הנאשמים בעלי עבר נקי, נושא העורר דנן - למרבה הצער וחרף גילו הצעיר - קופה גדולה למדי של תיקים פתוחים, למצער שישה בבתי משפט שונים בעבירות מסוגים שונים שאין בית המשפט, בבחנו מסוכנות בהליך מעצר, יכול להתעלם מהם. זאת, אף אם לא נסתיימו אותם תיקים. אלה מצטרפים לעבירה הכבדה הנוכחית, שכדוגמתה, שסכנתה ברורה, ונזקה הגדול הוכח. אכן, העורר קטין הוא, כבן שבע עשרה וחצי שנים, ועניינם של קטינים צריך שיישקל בהקפדת משנה נוכח גילם (בש"פ 1363/93 י' צ' (קטין) נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2) 71, המשנה לנשיא אלון), ואספקלריית הטיפול בהם בעלת ייחוד (ראו חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי שיקום), התשל"א-1971), אך בסופו של יום כל מקרה ונסיבותיו המיוחדות לו.

ו.אכן, מחובתו של בית המשפט, על פי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), להידרש לשאלת החלופה. ואולם, רשאי הוא להחליט, לאחר ששקל - וכך נפסק לא אחת - כי בנסיבות המקרה אין מקום לחלופה, ואזי לא יידרש לחלופה מסויימת שהוצעה. הדברים יפה כוחם, לצערי הרב, במקרה דנן, גם אם החלופה שהוצעה ראויה היא כשלעצמה מבחינת האחראים לה. חוששני שהמסוכנות אינה מצדיקה לעת הזאת חלופה; זו היתה גישתו של בית המשפט קמא, שבנסיבות אצטרף לה.

ז.בית המשפט רוחש - וכך נחוץ - כבוד ויחס ראוי לתסקירי שירות המבחן, למאמץ המושקע, לחוות הדעת ולשיקול הדעת, ובנסיבות דנן נדרש הוא לקטינות העורר. ואולם, ואף בכך נאמרו דברים לא אחת ולא שתיים - תפקידו של בית המשפט הוא לשקלל את המכלול ולהעמיד אלה כנגד אלה את האינטרסים הציבוריים וזכויות הציבור והקרבנות מזה - וזכויות הפרט מזה, ולהכריע. מובטחני, שדברים אלה מקובלים בעיקרון אף על שירות המבחן. בענייננו - ואני קובע זאת מתוך כאב, ולעתיד לבוא לא ננעלו דרכי תיקון בפני העורר - השקלול אינו מצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא. גילו של העורר מצדיק עם זאת - במיוחד נוכח היותו במעצר - כי התיק יישמע בהקדם האפשרי, חרף העומסים, ותשומת לב בית המשפט המחוזי בתל אביב מופנית לכך.