בש"פ 8602/05 מדינת ישראל נ. פלוני

1.בפני ערר שהגישה המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' אלרון), מיום 8.9.2005, המורה כי המשיבים המואשמים במעשי אינוס של קטינה בנסיבות מחמירות, ישוחררו לחלופות מעצר.

2.המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה יחד עם 6 נאשמים נוספים, ועל פי כתב האישום שהוגש ביום 19.5.2005, מיוחסת להם שורה של עבירות מין קשות אותן ביצעו, על פי הנטען, במתלוננת, בין החודשים דצמבר 2003 עד יוני 2004, בעת שהיתה כבת 13 שנים. העבירות המיוחסות למשיבים הן אלה: המשיב 1 מואשם ב-12 עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, 11 עבירות של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, 6 עבירות של מעשה סדום, שתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של כליאת שווא, 4 עבירות של מעשים מגונים, ועבירה אחת של תקיפה לשם ביצוע פשע בנסיבות מחמירות. המשיב 2 מואשם ב-14 עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, 13 עבירות של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, 8 עבירות של מעשה סדום, שתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, 3 עבירות של כליאת שווא, 5 עבירות של מעשים מגונים, עבירה אחת של תקיפה לשם ביצוע פשע בנסיבות מחמירות, ועבירה של התפרצות. המשיב 3 מואשם בשתי עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, שתי עבירות של מעשה סדום בנסיבות אינוס, עבירה אחת של כליאת שווא ועבירה של מעשים מגונים. על פי המתואר בכתב האישום ביצעו המשיבים 1 ו-2 את מעשי האינוס המיוחסים להם תוך התעללות במתלוננת ואלימות קשה וסדיסטית שהופנתה כלפיה. כתב האישום מתאר בהקשר זה מעשי זוועה ובהם חריטה על זרועה של המתלוננת באמצעות סכין גילוח, קשירתה בחבל וכיסוי ראשה בשקית, ביצוע מעשה סדום, גילוח שערות ערוותה בניגוד לרצונה, והחדרת אבנים ומקלות לאיבר מינה. בעת ביצוע המעשים הנטענים, היו המשיבים 1 ו-2 כבני 13 ו-14 שנים, ואילו המשיב 3 היה כבן 15 שנים.

3.כעשרה ימים לאחר הגשת כתב האישום המקורי, הוגש ביום 29.5.2005 כתב אישום מתוקן. התיקון נדרש בשל העובדה כי אחד הנאשמים, מ', צפוי להעיד נגד הנאשמים האחרים, ועל כן הופרד עניינו מן ההליך המתנהל בעניינם של הנאשמים האחרים ובהם המשיבים. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים ושל יתר הנאשמים, עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בקשה זו נדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' אלרון) במשך כשלושה וחצי חודשים, בהם קיים בית משפט קמא מספר לא מבוטל של דיונים במהלכם ביקש, בסיועו של שירות המבחן, לעמוד ככל הניתן על טיבם של המשיבים ועל מידת המסוכנות הנשקפת מהם לציבור בכללו ולמתלוננת בפרט. לצורך כך הורה בית משפט קמא לשירות המבחן להגיש תסקירי מעצר. לאחר הגשת התסקירים הראשוניים קיים שירות המבחן, בהוראת בית המשפט, בדיקות נוספות אשר בעקבותיהן הגיע לכלל מסקנה כי אין באפשרותו להגיע להמלצה בעניינם של המשיבים, והציע לקיים הערכה מקיפה במסגרת נעולה. בעקבות תסקירים אלה, ניתנה על ידי בית המשפט ביום 28.6.2005 החלטה מפורטת בבקשת המעצר. באותה החלטה קבע בית משפט קמא, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס המעשים המיוחסים למשיבים. עוד קבע בית המשפט, כי קיימת במקרה דנן עילת מעצר נוכח המעשים המיוחסים למשיבים ובייחוד נוכח העובדה שבוצעו בצוותא חדא, תוך שימוש בכוח. עם זאת סבר בית המשפט, כי שומה עליו לבחון אפשרות של חלופת מעצר, בציינו בהקשר זה את גילם הצעיר של המשיבים, את עברם הנקי, וכן את נסיבותיהם האישיות המיוחדות ואת העובדה שהיו משוחררים ולא נעצרו במשך כשנה מאז נגבתה הודעתה הראשונה של המתלוננת. עוד ציין בית המשפט בהקשר זה את העובדה כי ההליכים המשפטיים בעניינם של המשיבים צפויים להימשך זמן רב. בהתחשב בכל אלה ולצורך בחינת האפשרות להורות על חלופות מעצר, הוסיף בית המשפט וקבע מכוח סמכותו בסעיף 20(א)(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער ), כי המשיבים יעברו אבחון והסתכלות, וכי לצורך כך ישהו במעון מתאים למשך 90 ימים. למשיב 3 נמצא מקום במעון "נווה חורש" כבר באותו שלב, ועל כן הורה בית המשפט כי משיב זה ישהה באותו מעון החל מיום 3.7.2005. ואילו לגבי המשיבים 1 ו-2 הורה בית המשפט בהחלטה משלימה מיום 11.7.2005 על שליחתם למעון "נווה חורש", לאחר שההודעה על האפשרות לקליטתם שם נתקבלה מאת שירות המבחן רק ביום 6.7.2005. אשר לשני נאשמים נוספים בפרשה, שאינם נמנים עם המשיבים שבפני, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 28.6.2005, כי הם ישוחררו בתנאים מגבילים, בציינו כי התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת לגביהם אינה מבוססת דיה, ובאשר לשלושה נאשמים נוספים, שאף הם אינם נמנים עם המשיבים שבפני, הורה בית המשפט על אבחון והסתכלות, בדומה להחלטתו בעניין המשיבים דנן, אך תהליך זה טרם הסתיים לגביהם.

4.בהתאם לצו ההסתכלות שהוצא כאמור, שהו המשיבים במעון "נווה חורש" במשך כחודשיים ימים, ובראשית חודש ספטמבר הוגשו על ידי שירות המבחן תסקירים משלימים בעניינם. בתסקירים אלה עמד שירות המבחן על כך כי אין צורך בתקופת הסתכלות נוספת, וכן פירט בהרחבה את חלופות המעצר האפשריות לגבי כל אחד מן המשיבים. לגבי משיבים 1 ו-3 המליץ שירות המבחן כי ישוחררו לחלופת מעצר בבית הוריהם בנ', ויתאפשר להם לצאת ללימודים בבתי ספר בח'. אשר למשיב 2 המליץ שירות המבחן כי הוא ישוחרר לחלופת מעצר בבית דודיו בנ', ויצא ללימודים במתכונת אקסטרנית בבית הספר מ'. כן המליץ שירות המבחן על טיפול פרטני ומשפחתי למשיבים במסגרת פיקוח מעצרים, על פי סעיף 48(א)(6) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), למשך שישה חודשים. בכל אחד מן התסקירים הדגיש שירות המבחן כי אין ביכולתו להעריך את מידת המסוכנות של מי מהמשיבים, נוכח העובדה כי הם מכחישים את ביצוע המעשים המיוחסים להם.

5.בהחלטתו מיום 8.9.2005 אימץ בית המשפט קמא את המלצות שירות המבחן והורה על שחרור המשיבים לחלופות המעצר המוצעות. בית המשפט הוסיף והתנה את השחרור גם בערבויות כספיות ובאיסור יציאה מן הארץ, וכן הורה על קיום פיקוח מעצרים בעניינם של המשיבים למשך שישה חודשים ואסר על המשיבים ליצור קשר כלשהו בין במישרין ובין בעקיפין עם המתלוננת או עם מי מעדי התביעה המפורטים בכתב האישום.

6.מכאן הערר שבפניי בו טוענת המדינה כי לאור המעשים הקיצוניים בחומרתם המיוחסים למשיבים, לא יהיה זה מידתי לחשוף את הציבור לסכנה החמורה הטמונה בשחרורם ממעצר. בעניין זה טוענת המדינה, כי חרף גילם הצעיר מסוכנים המשיבים עד מאוד, וכי תסקירי שירות המבחן בעניינם מחזקים הערכה זו, באשר כל המשיבים מכחישים את המעשים המיוחסים להם, ועל כן לא נתאפשר לשירות המבחן להעריך את מסוכנותם. המדינה מוסיפה וטוענת, כי מן הבדיקות שנעשו עולה, כי קיימים קוים אלימים באישיותם ובהתנהגותם של המשיבים, וכי נוכח כל אלה לא היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן לשחרורם של המשיבים לחלופות מעצר. המדינה מדגישה בטיעוניה כי פרט לעילת המסוכנות מתקיימות במקרה זה עילות מעצר נוספות עליהן לא נתן בית המשפט קמא את דעתו, ובהן החשש לשלומה הנפשי של המתלוננת והחשש לשיבוש הליכי משפט אם ישוחררו המשיבים לחלופות כאמור. באשר לחשש לשלומה הנפשי של המתלוננת טוענת המדינה, כי המשיבים 1 ו-3 שוחררו לחלופות מעצר חלקיות בבתי הוריהם, המצויים בסמיכות למקום מגוריה של המתלוננת, ובכך התעלם מן הפגיעה הנפשית העלולה להיגרם למתלוננת, המתמודדת ממילא עם בעיות נפשיות לא קלות. המדינה מדגישה בהקשר זה כי שחרורם של המשיבים כולם ובייחוד שחרורם של המשיבים 1 ו-2, אותם מגדירה המדינה כמנהיגי החבורה, עלול לשדר למתלוננת מסר קשה לאחר שהרהיבה עוז והתלוננה נגדם. כן טוענת המדינה, כי נוכח האיומים שהשמיעו המשיבים באוזני המתלוננת בעבר, קיים חשש לשיבוש הליכי משפט בדרך של השפעה אסורה על המתלוננת. עוד טוענת המדינה, כי בית משפט קמא ייחס משקל רב מדי לצפי כי הליכי המשפט במקרה זה יימשכו זמן רב. לבסוף טוענת המדינה, כי בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות כאשר ייחס משקל לזמן שחלף בין המעשה האחרון המופיע בכתב האישום לבין מועד מעצרם של המשיבים. בהקשר זה מציינת המדינה, כי בעקבות הפרשה קרסה המתלוננת ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, ורק בחודש אוגוסט 2004, החלה למסור את עדותה במשטרה טיפין טיפין.

מכל הטעמים הללו עותרת המדינה לביטול החלטתו של בית משפט קמא בדבר שחרורם של המשיבים לחלופות מעצר, ולמעצרם עד תום ההליכים המשפטיים מאחורי סורג ובריח.

7.המשיבים מצידם טוענים, כי עדות המתלוננת הינה בלתי מהימנה על פניה, ואין בה כדי להקים תשתית ראייתית ולו לכאורית לאישומים. לחיזוק עמדתם זו מצביעים המשיבים על כך שמדובר בנערה בעייתית ביותר אשר סבלה מהפרעות נפשיות קודם לפרשה נשוא האישום וללא כל קשר אליה, ואף טופלה בתרופות בשל כך. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי הדיווחים השוטפים בהם תועדה ההסתכלות על ידי המשגיחים ממעון "נווה חורש", כמו גם דו"חות הסיכום בעניינם, מעידים על התנהגות ועל תפקוד טובים מאוד במסגרת המעון. עוד טוענים המשיבים, כי עומדת להם, כמו לכל נאשם, הזכות להכחיש את המעשים המיוחסים להם בכתב האישום, ואין לזקוף זאת לחובתם. המשיבים חוזרים ומדגישים את משך הזמן הארוך שבו צפויים להתנהל ההליכים בתיק זה נוכח העובדה כי כתב האישום מופנה כנגד 8 נאשמים, ובייחוד נוכח העובדה, כי משפטו של מ' שהופרד במטרה להעידו כעד תביעה מרכזי במשפטם של הנאשמים האחרים, צפוי להתחיל רק בחודש ינואר 2006, ובמהלכו צפויים להישמע 29 עדי תביעה. עוד ציינו המשיבים, כי למעשה הורה בית משפט קמא על השחרור כבר בהחלטתו מיום 28.6.2005 ואילו החלטתו האחרונה מיום 8.9.2005 מהווה השלמה של החלטה זו לעניין קביעת חלופות המעצר. אשר לחשש לשלומה הנפשי של המתלוננת ולשיבוש אפשרי של מהלכי המשפט ציינו המשיבים, כי אין לקבל טענות אלה שכן השכונות שבהן מתגוררים המשיבים 1 ו-3 מרוחקות משכונת מגוריה של המתלוננת ואילו המשיב 2 אינו אמור לשהות כלל בנ' אלא בנ' ובמ'. המשיב 3 מוסיף ומדגיש בטיעוניו, כי בהשוואה לשני המשיבים האחרים, המעשים המיוחסים לו אינם חמורים, והוא לא היה הדומיננטי בחבורה.

הגב' מרדר משירות המבחן לנוער ציינה כי מעון נווה חורש מיועד לאיבחון והסתכלות בלבד ואינו מאפשר שהייה ארוכת טווח. כמו כן ציינה הגב' מרדר, כי אין בנמצא מעונות נעולים או מעונות בהשגחה המיועדים לשמש חלופת מעצר לבני נוער, פרט למעון נופית המלא עד אפס מקום. מעונות אחרים, כך ציינה, הינם מעונות טיפוליים, והנערים הנמצאים שם שוהים במקום על פי צו טיפול מכוח סעיף 26(5) לחוק הנוער. לפיכך, ובהעדר אלטרנטיבה אחרת פרט למעצר ממש, סבר שירות המבחן, כי בהתחשב במכלול הנתונים הנוגעים למשיבים, ובכלל זה גילם הצעיר, העדר עבר פלילי ובייחוד התגייסות בני המשפחה לתמיכה בהם והנכונות לקבל טיפול במסגרת פיקוח מעצרים, יש הצדקה במקרה הנדון להמליץ על חלופות המעצר שצויינו.

8.המעשים שבוצעו במתלוננת על פי כתב האישום, מעשים קשים הם ומעוררי פלצות. נוכח מעשים אלה המיוחסים למשיבים, אין בגילם הצעיר ובעובדה שאין להם עבר פלילי, כדי להכריע את הכף ולמנוע מעצר ממש עד תום ההליכים המשפטיים נגדם (ראו: בש"פ 90/99 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 943/05 דוד בן דוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1117/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 1243/04 עפנאן אחמידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). זאת ועוד, בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים אין בית המשפט בוחן שאלות של מהימנות עדים, וכן אין הוא נדרש באופן פרטני למשקלן של העדויות, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות עד כי יש בהן כדי להצביע על כרסום ממשי בקיומן של הראיות לכאורה כבר בשלב זה (ראו: ב"ש 1110/83 סגל נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(1) 6; בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133; בש"פ 2159/03 חזיזה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 696/04 סבייח נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו עמד בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 28.6.2005, על תהיות מסוימות ועל סתירות פנימיות בעדות המתלוננת, אך יחד עם זאת מצא כי במכלול קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתם של המשיבים באישומים המיוחסים להם. בכלל זה מנה בית המשפט, בין היתר, את עדותו המפלילה של מ' ואת ההודעות שמסרו מטפליה של המתלוננת. בממצא זה אין מקום להתערב.

נקודת המוצא לצורך הדיון בערר היא, אפוא, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים. לפיכך, מתעוררת במלוא כובד המשקל השאלה האם ניתן לנטרל את מסוכנותם של המשיבים, כמי שביצעו לכאורה את מעשי הזוועה המתוארים בכתב האישום, בדרך של חלופות המעצר המוצעות. לא אכחד, כי התלבטתי בעניין זה לא מעט, ובייחוד הטרידה אותי העובדה, כי המלצתו של שירות המבחן לגבי חלופות אלה נובעת במידה רבה מן העובדה, כי אין בנמצא מעון מתאים שישמש חלופת מעצר למשיבים הקטינים. קושי זה מודגש ביתר שאת נוכח העובדה ששירות המבחן חוזר ומציין בתסקירים כי אין באפשרותו להעריך את מסוכנותם של המשיבים המכחישים את המעשים מכל וכל.

9.לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי העדר אופציה של מעון נעול לקטינים לצורכי חלופת מעצר, הוא לבדו אינו יכול אמנם להצדיק בחירה בחלופת "מעצר בית". אך בה במידה העדר אופציה זו היא בלבד אינה מצדיקה בחירה במעצר ממש, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעים חריפים פחות. על כן, לאחר ששקלתי את מכלול הטיעונים שהוצגו ולאחר שבחנתי את דו"חות הסיכום שהוגשו בעניינם של המשיבים מאת מעון "נווה חורש" והתחשבתי בהליך הארוך, הממצה והמעמיק שקיים בית משפט קמא בסיוע שירות המבחן בבקשת המעצר, אני סבורה כי אין מקום לבטל את גישתו העקרונית של בית המשפט המחוזי אשר מצא כי ניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר. יחד עם זאת, אני סבורה כי מן הראוי להחמיר את תנאי חלופות המעצר שנקבעו למשיבים ולהורות כי המשיבים 1 ו-3 ישהו בבית הוריהם בנ', והמשיב 2 ישהה בבית דודיו בנ', תחת הפיקוח וההשגחה שנקבעו, במשך כל שעות היממה ובלא שיהיו רשאים לצאת את הבית, אלא לצורכי טיפול במסגרת פיקוח מעצרים על פי סעיף 48(א)(6) לחוק המעצרים. היציאה לצורך זה, תהא בליווי אחד המשגיחים שקבע בית משפט קמא. החמרה זו בתנאי חלופות המעצר מיועדת לצמצם את הסיכון הנשקף מן המשיבים לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט. לטעמי, הרשות לצאת ללימודים במהלך חלק נכבד משעות היום ללא השגחה צמודה והדוקה, כהחלטת בית משפט קמא, אין לה מקום בנסיבות העניין, נוכח עבירות המין והאלימות המיוחסים למשיבים. כמו כן מיועדת ההחמרה בתנאי חלופות המעצר לצמצם את ההשפעה השלילית העלולה להיגרם למתלוננת עם שחרורם של המשיבים לחלופות המעצר החלקיות שקבע בית משפט קמא. יתר הערבויות וההגבלות שקבע בית משפט קמא יעמדו בעינם.

בכפוף להחמרה בתנאי חלופות המעצר כמפורט לעיל, הערר נדחה.