בש"פ 1465/06 פלוני נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט רוזן) מן הימים 5.12.05 ו- 27.12.05 בב"ש 60118/05 בגדרן נעצר העורר עד לתום ההליכים.

ב.(1) ביום 20.10.05 הוגש כתב אישום כנגד העורר, קטין יליד 1988, וארבעה נאשמים נוספים- כולם בגירים (הנאשמים 5-2). כתב האישום מייחס לעורר עבירות של מעשי אינוס בצוותא, מעשי סדום בצוותא, ניסיון למעשי סדום בצוותא ומעשים מגונים בצוותא .

(2) כנטען בכתב האישום, בין העורר לבין קטינה ילידת 1988 (להלן המתלוננת), שררה מערכת יחסים אינטימית. הנאשמים 5-2 הם ידידים עימם מתרועע העורר. ביום 7.10.05 הפציר העורר במתלוננת כי תיאות להיפגש עימו. יום קודם שוחח עם הנאשמים 2 ו-4 וציין בפניהם כי המתלוננת "קלה להשגה". בתחילה סירבה המתלוננת לבקשתו, אולם לבסוף נעתרה לה. לבסוף, פגשה המתלוננת בעורר בקיוסק המשמש מקום מפגש קבוע של העורר ויתר הנאשמים.

(3) העורר והמתלוננת הלכו כנטען לביתו של י', חברו של העורר, שם פגשו את ת', חברו של י'. אף לי' ות' אמר העורר כי המתלוננת "קלה להשגה", וכי לכשיביא זה אליהם יוכלו לקיים עימה יחסי מין. העורר קיים עם המתלוננת יחסי מין בהסכמה בדירתו של י', ולאחר מכן יצא העורר מהדירה ואמר לת' ו-י', כך נטען, מאחורי גבה של המתלוננת, כי הוא הולך להביא חברים. כעבור מספר דקות חזר עם ק', עובד הקיוסק. י' הורה לכל הנוכחים בדירתו לצאת ממנה. כל הנוכחים יצאו מהדירה, ופגשו בנאשמים 5-2 מחוץ לקיוסק. הנאשם 4 הורה לי' ו-ת' לעזוב את המקום והם עשו כן. לאחר שעזבו י' ו-ת' את המקום, עודדו העורר והנאשמים 5-2 את המתלוננת, תוך הפעלת לחץ כנטען, לשתות מספר כוסות של וודקה עם משקה "רד בול" וכן תכולת מבחנה, בה משקה אלכוהולי בריכוז של 78%.

(4) לאחר שנמצאה המתלוננת במצב המונע את התנגדותה לקיום יחסי מין, החל הנאשם 2 לתקוף את המתלוננת מינית. לשם כך הביאה לחדר מדרגות הסמוך לקיוסק, שם ביצע בה – כנטען - את זממו. לאחר מכן הובלה המתלוננת על ידי הנאשמים והעורר, ברכבו של הנאשם 2, לדירת הנאשם 3.

(5) משהוכנסה לדירה הפשיטוה הנאשמים כנטען מבגדיה, וביצעו בה מעשי אינוס זה אחר זה על ידי החדרת איבר מינם לאיבר מינה. כן ביצעו בה מעשי סדום על ידי החדרת איבר מינם לפיה; הנאשמים ניסו לבצע במתלוננת מעשה סדום אולם הדבר לא עלה בידם.

(6) במהלך ההתעללות המינית, מעת לעת, קראה המתלוננת לעורר, על מנת שיעזור לה. כל אימת שעשתה כן אחז העורר בידה או חייך אליה (פעמים בעודו יושב על המיטה בסמוך לה), וזאת בכדי "להפיס דעתה" למען יוכלו הנאשמים כנטען להמשיך במעלליהם.

(7) לכשסיימו הנאשמים 5-2 לבצע את זממם במתלוננת, הובילוה העורר ושלושה מהנאשמים חזרה לרכב, על מנת להסיעה לביתה. במהלך הנסיעה ביקש הנאשם 5 מהמתלוננת כי "תרד לו" אולם היא סירבה. הנאשם 5 פנה לעורר כי יורה למתלוננת לעשות כדבריו. לאחר שאף העורר הורה למתלוננת לעשות כן, הוריד הנאשם 5 את ראשה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לפיה למספר שניות.

ג.(1) עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצר העורר וארבעת הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים.

(2) ביום 6.11.05 הוסכם בין המשיבה לנאשמים 5-2 כי הללו ישוחררו למעצר בית מלא בכפוף לקבלת תסקיר חיובי. ביום 16.11.05, לאחר קבלת תסקירי שירות המבחן, החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט רוזן) על שחרורם למעצר בית מלא.

(3) ביום 28.11.05 התקיים דיון בנפרד בעניינו של העורר. ביום 5.12.05 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה מפורטת, בה נסקרו הראיות במכלולן, הסיק בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, וכי נוכח קיומן קמה בנסיבות עילת המעצר מאליה. בית המשפט קמא שלל את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר הן מחמת העדר המלצה מטעם שירות המבחן לנוער לשחרור העורר לחלופה, והן מחמת עברו הפלילי המעיד על מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופה.

(4) לאחר החלטה זו ביקש העורר לקיים דיון בנוגע לחלופת המעצר, שכן, כך לטענתו, לא ניתנה לו זכות טיעון בפני בית המשפט קמא בנושא זה. בית המשפט המחוזי קיים דיון נוסף ביום 27.12.05, ולאחר הדיון הורה על השארת העורר במעצר. נקבע כי מעשי העורר מגלמים מסוכנות בולטת, המחוזקת בעברו הפלילי (בית המשפט הסתמך בהחלטתו אף על הכרעת דין שניתנה כנגד העורר אך ביום 7.12.05). בית המשפט קמא דחה את טענת בא-כוח העורר בדבר הפליה בינו לבין הנאשמים האחרים, שכן העורר היה "מולידו וממציאו" של האירוע, והשתמש במתלוננת שנכרכה אחריו כדי לצבור על גבה מעמד אצל אחרים הבוגרים ממנו, ולשם כך לא נרתע מהפיכת המתלוננת - שחשבתו לידיד - לבובת מין.

ד.(1) בערר דנן נטען כי קיימות סתירות מהותיות בגרסת המתלוננת הפוגעות בתשתית הראייתית לכאורה נגד העורר. עוד נטען, כי יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר, שכן לא נרשמה כל הפרה מצדו בהיותו נתון בחלופת מעצר במסגרת הליך פלילי אחר. בהקשר זה נטען, כי לא נבחנה החלופה שהוצעה על ידיו אצל קרובת משפחתו (עד שיתפנה מקום בחלופה מוסדית), וכי עסקינן בקטין שיש לשקמו. עוד נטען לאפליה בין העורר ליתר הנאשמים, שלגביהם הסכימה המשיבה לשחררם לחלופת מעצר, אף שהם אשר ביצעו את המעשים המיניים בפועל.

(2) בדיון נטען על-ידי בא כוחו של העורר בהרחבה, כי אין טענה ששולחו קיים יחסי מין עם המתלוננת, ואדרבה, הוא שהרגיע את המתלוננת, ומכל מקום הוא היה בגילופין. עוד נטען, כי יש אי אמת בדברים שטענה המתלוננת כי העורר הוא שהשקה אותה, בעוד שבפועל שתתה מרצונה. באשר לחלופה, נטען כי אין זה הגיוני שהנאשמים האחרים ישוחררו לחלופה והעורר ייעצר עד תום ההליכים.

(3) באת כוח המדינה טענה, כי המעשים הקשים כולם תועדו בהודעתה הכנה של המתלוננת, שהיתה אסקופה נדרסת לנאשמים במעשי מין ובמעשי אלימות. העדות על הבאתה של המתלוננת לכלל שתייתו של אלכוהול על-ידי העורר באה גם מפיהם של הנאשמים האחרים, באשר לחלופה, אין אפליה בין מי שאינם שוים; הנאשמים האחרים ניצלו הזדמנות, ואילו העורר שהיה אמור לגלות רגש אנושי – פעל כנטען באכזריות ובציניות.

ה.(1) לאחר העיון נוכחתי, כבית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. אין מקום לחזור על עדות המתלוננת שפורטה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 5.12.05, שכן גרסת המתלוננת אינה ניצבת לעצמה. ניתן למצוא תימוכין בהודעות הנאשמים 5-2 ועדי תביעה שונים לכל חלקי כתב האישום: לתכנון מצד העורר ללא ידיעת המתלוננת ומאחורי גבה כי חבריו יבואו במגע מיני עימה; להשקייתה על ידי העורר עד לשכרה; ולהתעללות המינית שעברה.

(2) מהודעות המעורבים בפרשה עולה כי העורר תיכנן "תכניות" בעבור המתלוננת, בלי ידיעתה, והוא שהגה את הרעיון לנצלה ולהשתמש בה כשפחת מין, על מנת לקדם את מעמדו בעיני חבריו.

(3) בהודעתו מיום 10.10.05 גרס ת' כי הכיר את העורר ביום האירוע דרך חברו י'. העורר סיפר ל-ת' ו-י' – צר לי על הוולגריות שעלי לצטט - כי "יש אחת שמזדיינת". אף י' בהודעתו מיום 9.10.05 מסר שהעורר אמר לו, עובר למפגש עם המתלוננת, כי היא "שוכבת". ת' מסר כי המתלוננת ניאותה לבוא לקיוסק אך לאחר הפצרת העורר, וכי יכול לשמוע דו-שיח זה ביניהם מאחר והעורר "שם את הטלפון על רמקול" (כך גם מוסר י' בהודעתו כי המתלוננת לא חפצה לבוא אל העורר, אולם לבסוף שוכנעה על ידיו לבוא). ת' ממשיך ומספר בהודעתו כי לאחר שהעורר הסתגר עם המתלוננת בחדר בדירתו של י' אמר העורר "בשושו" (בשקט – א"ר) לו ול-י' כי הוא "הולך להביא חברים". ת' הסביר כי העורר אמר זאת "בשושו", כדי שהמתלוננת לא תשמע, וציין שהוא מביא חברים למגע מיני עמה (לא אנקוט עוד בלשון הוולגרית שצוטטה מפיו).

(4) ת' הודה בהודעתו כי העורר תיכנן בעבורו ובעבור י' כי ישכבו עימה בליל שישי, הוא ליל האירוע. י' בהודעתו ציין, כי לאחר שיצא העורר מדירתו להביא חברים, הוא חזר עם ק', עובד הקיוסק. י' שאל את ק' מדוע הגיע לדירתו, האחרון השיב לו: "יש לך בחורה בבית".

(5) כך גם מסרו חלק מהנאשמים. נאשם 3 בהודעתו מיום 10.10.05 מסר כי נכח בדו-שיח בין הנאשם 4 לעורר, שבמהלכו אמר העורר על המתלוננת את שסיפר העורר ל-ת' ו-י' כנזכר לעיל. בליל שבת, שעה שראה הנאשם 4 את העורר והמתלוננת יחד עם ת' ו-י', שאל את העורר האם זו הבחורה שדיבר עליה אתמול, והעורר השיב בחיוב (הודעת הנאשם 4 מיום 11.10.05; כן ראו הודעת הנאשם 2 מיום 10.10.05, ודברים שאמר, ברוח מה שצוטט לעיל מפי אחרים).

(6) בהודעתה מיום 8.10.05 מסרה המתלוננת, כי בתחילה ניסו הנאשמים "לדחוף לה כוסות" כדי שתשתה אולם היא סירבה. בתגובה ציין בפניה העורר, כי אלה חבריו ועליה להיות נחמדה אליהם. לאחר מכן, כך לדבריה, שתתה אך מהכוסות של העורר. בשלב מאוחר הביא לה העורר כוס מלאת משקה בעבורה וכן וודקה עם "רד בול" בעבורו. בתחילה סירבה לשתות, אולם לאחר שהמערער הודיע לה כי אם לא תשתה ילך לביתו ולא ידבר עימה לעולם, שתתה מכוס זו. המתלוננת ציינה כי לאחר מכן הסתובב ראשה, כי לא יכלה ללכת ישר ולא היה לה כוח. בשלב זה החלה לתאר את השתלשלותה של ההתעללות המינית הנטענת.

(7) בהודעתה מיום 9.10.05 מסרה המתלוננת גרסה דומה, ועל כן לא תפורט. במסגרת זו הוסיפה, כי לאחר שחשה בראשה ביקשה בקיוסק מבחנה ללא המשקה האלכוהולי שבתוכה. ק', שכאמור הוא עובד הקיוסק, אמר כי ייתן לידה את המבחנה אם רק תשתה את תוכנה, ולבסוף שפך את תוכן המבחנה לכוס ומסר לה את הכוס והמבחנה; ראו גם הודעת המתלוננת מיום 17.10.05. הנאשם 2 מסר בהודעתו, כי העורר הביא למתלוננת "כוס מעורבב עם הרד בול והבחורה שתתה" לאחר מכן הלכו העורר והמתלוננת לגבעה ממול, העורר חזר לנאשמים וביקש מהם עוד כוס של וודקה עם רד בול "בשבילו ובשביל הבחורה"; לאחר מכן הם חזרו מהגבעה, לאחר מכן היא נכנסה לקיוסק "לא זוכר עם מי" "ושם היא שתתה וודקה במבחנה... עם אחוזי אלכוהול גבוהים", וכשנכנס לקיוסק ראה את המבחנה ריקה. בדומה, הודעות הנאשם 3, הנאשם 4 (11.10.05) ו-ק' (10.10.05); האחרון ציין שהמתלוננת אמרה לו, כי "היא בקושי עומדת על הרגליים" וכי נראתה שיכורה. כן מסר ק' כי העורר קנה מבחנה של אלכוהול בשיעור 78%, וכי כשנכנס לקיוסק היתה בידו כוס עם קש ובתוכה משקה "רד בול".

(8) בדיון טען בא-כוח העורר כי גרסת ק' עומדת בסתירה לדו"ח צפייה מטעם שוטר, שצפה בדיסקים אשר הופקו ממצלמות שהותקנו בקיוסק ובסביבתו, לפיו ק' הוא זה שמסר למתלוננת את המבחנה, לאחר ששפך את תוכנה האלכוהולי לכוס. כן נטען, כי האמור בדו"ח הצפייה עומד בניגוד לגירסת המתלוננת בדו"ח הפעולה של השוטרת אופירה ששון, לפיה העורר הוא שנתן לה לשתות מהמבחנה. כן הפנה בא כוח העורר לתמליל חקירת המתלוננת ביום 17.10.05 שם אמרה, כי לאחר ששתתה את שתי הכוסות הראשונות בנוכחות העורר לא הייתה שיכורה.

(9) לדעתי אין באלה כדי לכרסם בראיות לכאורה כנגד העורר בכל הנוגע לזממו לשכר את המתלוננת. ראשית, אין בדו"ח הצפייה כדי לשלול את הנטען, לפיו שתתה המתלוננת את המבחנה לכאורה בעקבות לחץ שהופעל עליה על ידי העורר והנאשמים. בדו"ח הצפייה נכתב, כי לאחר שמזג ק' את תוכן המבחנה לכוס, נחזו העורר והנאשמים נכנסים לקיוסק. שנית, על פי הדו"ח, עובר לשתיית תוכן המבחנה נראתה המתלוננת "מתנדנדת ולא יציבה". למצב זה הגיעה העוררת, על פי הראיות לכאורה שנסקרו לעיל, בהשפעת העורר. בתמליל עליו מסתמך בא כוח העורר מציינת המתלוננת בהמשכו (עמ' 29 ואילך), כי שתתה עם הנאשם כוס שלישית שלאחריו הייתה שיכורה.

(10) ת' בהודעתו ציין כי נפגש עם העורר לאחר האירוע וזה ציין בפניו את המעשים שעשו בעוררת, ומתוך נקיון הלשון לא יצוטט. א', העובד בקיוסק השייך לבן-דודו לו שם זהה, ציין בהודעתו כי הנאשם 3 אמר לו דברים דומים. יש לציין כי א' הדגיש שלא הבין מתוכן השיחה האם כל הנאשמים באו במגע מיני עם המתלוננת. ככלל, גרסו הנאשמים כי המתלוננת חפצה במגע מיני עמהם. כך למשל טענו הנאשמים, כי המתלוננת החדירה את אצבעותיה לאיבר מינה בפניהם. הם פירשו התנהגות זו לטענתם כהתנהגות מינית "מזמינה".

(11) אף על פי כן, ניתן למצוא תימוכין לגרסת המתלוננת בהודעות הנאשמים 3-2. הנאשם 2 בהודעתו מסר כי החדיר למתלוננת אצבעות, כי כל הנאשמים השתמשו בקונדומים, כי המתלוננת "מצצה" לו וכי "שיפשף את הכובע בפות" של המתלוננת. אף הנאשם 3 הודה כי איבר מינו נגע באיבר מינה של המתלוננת, כי אולי החדיר מעט את איבר מינו לאיבר מינה וכי המתלוננת "מצצה" לו. הנאשם 3 טען עוד, כי ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת אולם הדבר לא עלה בידו.

(12) הנאשמים 5-4 טענו, כי לא עשו במתלוננת כל מעשה בעל אופי מיני, אולם בזכרון דברים שערך שוטר ביום 10.10.05 טען העורר בפניו, כי הנאשם 4 שכב עם המתלוננת. בהודעתו מיום 11.10.05 מסר העורר כי המתלוננת מצצה את איבר מינו של הנאשם 5. כמו כן סותרת הודעת הנאשם 2 את גרסת הנאשמים 5-4.

המתלוננת מסרה כי "רוב הזמן הייתי על הגב וכל פעם זה היה עם מישהו אחר, אבל היו חלקים שהם הפכו אותי על הבטן ומשכו לי... קיבלתי גם סימנים ראיתי אותם בבוקר מהתפיסות שלהם". החוקרת שגבתה את הודעת המתלוננת ציינה כי "בגופה של... הנאנסת יש סימני אלימות בצידי הצוואר, ושריטות קטנות בחזה ימני, בבטן בצד ימין ובצד שמאל, בגב בשכמות ובמרפק, סימנים אדומים" (עמ' 10).

(13) בא כוח העורר הצביע, בשקידתו, על קשיים שונים בגרסת המתלוננת, כגון שהמתלוננת כשלה במסדרי הזיהוי וכי העלילה על י' ו-ת' כי אנסוה (בהודעתה מיום 9.10.05), אף שברי כי לא נכחו בדירת הנאשם 3. ועוד נאמר, כי טענתה לפיה נאנסה על ידי הנאשמים 5-2 שלא השתמשו בקונדומים, הופרכה על ידי חוות הדעת הביולוגית מטעם המטה הארצי, שבגדרה לא נמצאו תאי זרע ממטושים שנלקחו מאיברי גופה. על פי חוות הדעת תאי הזרע שנמצאו בחולצתה ובחצאיתה אינם שייכים לנאשמים 5-2. אין בקשיים אלה כדי להצביע על "פגם גנטי" בחומר הראיות, ולכך טעמים אחדים:

(א) כנודע, אין בקיומן של סתירות בין ראיות כדי לשלול את ערכן כ"ראיות לכאורה" בשלב המעצר, אם יש בהן פוטנציאל ראייתי לשמש כבסיס להרשעה (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2), 133 ,עמ' 151 (הנשיא ברק); בש"פ 9878/01 מדינת ישראל נ' עמרם (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה), שצוין אף בהחלטת בית המשפט המחוזי).

(ב) יש לזכור, כי המתלוננת העידה על עצמה שכבר בעת שהותה בקיוסק הייתה שיכורה. משהובאה לדירת הנאשם 3 ציינה כי הונחה על מיטה, ו"מאז אני לא זוכרת הרבה, רק תמונות וחלקים של כל פעם בן אחר עלי, אני זוכרת שהיה לי קר וביקשתי את השמיכה, היה לי קשה לנשום והלב שלי פעם חזק".

(ג) אין גרסת המתלוננת - לכאורה - בחינת "סיפור בדים", שכן חלקים רבים מגרסתה נתמכים בראיות חיצוניות.

(ד) מנגד, אף גרסת העורר רצופה תמיהות. כך למשל, העורר טען, בהודעתו הראשונה מיום 10.10.05, כי המתלוננת היא זו שהפצירה לראותו בליל שישי. העורר חזר על גרסתו זו בהודעה מיום 16.10.05. העורר הכחיש כי הגיע לדירת הנאשם 3: "כשהיא הלכה עוד פעם לכיוון הקיוסק אני הלכתי הביתה בלי להגיד לה שלום". מזכרון דברים שערך השוטר שמעון זהבי עולה טענת העורר כי המתלוננת הייתה שיכורה, ומנגד, בהודעה מיום 11.10.06 טען העורר כי המתלוננת לא הייתה שיכורה, אף שלגרסתו שתתה יותר ממנו (העורר תיאר תחרות שערך עם המתלוננת במהלכה שתתה המתלוננת שלוש כוסות ואילו הוא שתה שתיים). כן הכחיש העורר בהודעתו מיום 16.10.05 כי אמר לנאשם 4 כי המתלוננת "מזדיינת". לגרסת העורר, היה שיכור בעת שהותו בדירת הנאשם 3, ולכן לא היה פעיל. עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם הודעת הנאשם 4, לפיה פיסק העורר למתלוננת את רגליה בעודה לבושה, וכן עם הודעת הנאשם 3 לפיה בשלב כלשהו שהה העורר עם המתלוננת במיטה.

(14) המדובר בקטין שלגביו נדרשת התיחסות שיפוטית מיוחדת, כפי שהורנו חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תש"ך-1960; אלא שבית המשפט נסמך בתיקים כאלה במידה רבה על מידע והערכות מקצועיות של שירות המבחן לנוער וקשה ככלל להרחיק לכת לקולה מעבר לשירות, שהוא הסמן הטיפולי-השיקומי במערכת המוסדית. האחריות להחלטות לכאן ולכאן היא כמובן על בית המשפט.

(15) עיינתי בתסקירי שירות המבחן הנוגעים לעורר. הם מגלים תמונת חיים עצובה ביותר של רקע משפחתי קשה מאוד, שלא אפרט, והידרדרות לעבירות במשך השנים האחרונות. בטרם אדרש לשורתם התחתונה של התסקירים, אציין כי העבירות התבטאו בשתי הרשעות. האחת, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – קדמה בימים ספורים לעבירה הנוכחית; עניינה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בנסיבות מחמירות בהן הודה העורר (אף אם לא היה העבריין המרכזי בתיק); בתיק זה נדון ביום 11.9.05 ל-18 חודשי מאסר, מתוכם 6 חודשים לריצוי בפועל, שאותם ניתן יהא להמיר בעבודות שירות. בתיק אחר, על עבירה מוקדמת יותר נדון ב-7.12.05 בבית משפט השלום לנוער (לאחר אירועי התיק הנוכחי) ל-5 חודשי מאסר על תנאי על החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית והחזקת סכין שלא כדין – אף כאן לפי הודאתו.

(16) בתסקיר מ-1.9.05, שהוגש לבית המשפט המחוזי, לא היתה המלצה חיובית והיו תיאורים בעיתיים לגבי התנהגותו של העורר. בתסקיר מ-16.10.05 תואר הרקע המשפחתי הקשה ונתבקשה בדיקה נוספת באשר לאפשרות לחלופה.

(17) בתסקיר מיום 6.11.05 לא ניתנה המלצת שחרור. נאמר כי חלופת המעצר שהוצעה אצל קרובת משפחה בשיתוף האם אינה מספקת מענה לצרכים, ובהיעדר המלצה לאיזוק אלקטרוני (כנמסר) משמדובר בעבירות מין (ראו להלן), וכן בהיעדר חלופה מוסדית מטעם רשות חסות הנוער בשל תפוסה מלאה ורשימת המתנה ארוכה – לא הומלץ על שחרור.

(18) לבקשת בא כוחו של העורר עיינתי בתסקירים לגבי הנאשמים האחרים אך לא ראיתי בהם מה שיסייע לעורר.

(19) בא כוחו המלומד של העורר הציג חלופת פסיקה במקרים שבהם שוחרר קטין לחלופה. כמעט בכולם היה הדבר בעקבות המלצות שירות המבחן לנוער ובתיאום עמו. בנסיבות המקרה דנן אין לעת הזאת המלצה, ונראה כי נחוצה חלופה מוסדית.

(20) נוכח כל האמור, חוששני כי אין מקום עתה, נוכח העבירות הקודמות והמסוכנות הרבה העולה מן הפרשה הנוכחית, לשחרור לחלופה. עם זאת, המדובר בקטין בעל אינטליגנציה טובה ואין להיוואש משיקומו, חרף הדרכים הלא טובות שבהן הלך עד הנה. לכן, ובמיוחד בדגש על רקעו המשפחתי הקשה, המקשה על כל חלופה הולמת במסגרת משפחתית, מתבקש שירות המבחן לנוער לשוב ולבדוק האם ניתן להציע העברתו למעון מתאים. השירות מתבקש – ואני מקדים לו תודה – לעשות כן תוך 21 יום, ולהגיש תסקיר מעדכן לבית המשפט המחוזי, שישקול בהתאם. בנוסף, ייבדק מחדש נושא האפשרות לאיזוק אלקטרוני בקשר להקטנת המסוכנות במעון. בתסקיר הנוכחי נמסר כי אין הסדר לאיזוק אלקטרוני לנאשמים בעבירות מין, ואולם, בתיק שהובא לפני לאחרונה (בש"פ 8602/05

פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ניתן איזוק אלקטרוני לנאשם בעבירות מין קשות. ראוי איפוא כי נושא זה ייבדק במסגרת התסקיר. בכפוף לכך, איני נעתר לערר.