בש"פ 2159/03 ניר חזיזה נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר דחה את בקשת העורר לקיום עיון חוזר בהחלטת בית המשפט לעוצרו עד תום ההליכים.

2.העורר מואשם בחבלה בכונה מחמירה. על-פי כתב האישום, הוא והמתלונן הינם מכרים שהתגלע ביניהם סכסוך. ב-24.9.02 טלפן העורר למתלונן וביקש להיפגש עימו לשיחה. כשהגיע המתלונן למקום עם חברו יצא העורר לקראתו כשהוא נושא על גופו אקדח. המתלונן יצא מהרכב לקראת העורר ובין השניים התפתח ויכוח. בעקבות דין ודברים ביניהם פרץ עימות פיזי אשר במהלכו הוציא העורר את אקדחו וירה בין 5 ל-7 יריות לעבר גופו של המתלונן. בעקבות הירי נגרמה למתלונן חבלה חמורה בגופו. העורר נמלט מהמקום והמתלונן הובהל לבית החולים לטיפול רפואי.

3.בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר לאחר שמצא כי קיימות בעניינו ראיות לכאורה, מתקיימת עילת מעצר, וכי חלופת מעצר אינה ראויה במקרה זה עקב מסוכנותו של העורר כנלמד מאופי העבירה המיוחסת לו.

4.ביום 27.2.03 דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר – בקשה שהושתתה על טענה בדבר כרסום בראיות התביעה. עיקר הטענה הוא כי עד מרכזי אשר הפליל את העורר בהודעתו במשטרה חזר בו מהפללה זו בעדותו בבית המשפט. בית המשפט שדן בבקשה לעיון חוזר דחה את הבקשה בקובעו כי גם לאחר שינוי גרסתו של העד במשפט נותרו ראיות לכאורה כנגד העורר המצדיקות את המשך מעצרו.

5.במסגרת הערר בפני בית משפט זה חזר הסניגור על טיעוניו בבקשה לעיון חוזר.

6.העד קובי שהיווה עד תביעה מרכזי מסר עדות בפני מדובב ממנה עלה כי נכח במקום הארוע וראה את ביצוע הירי של העורר לעבר המתלונן. כן מסר העד כי לאחר פגיעת המתלונן הוא הביאו לבית החולים. בבית המשפט, במסגרת עדות שמסר, חזר בו מדברים אלה. הוא הוכרז עד עויין ודבריו בפני המדובב ואמרותיו במשטרה הוגשו לבית המשפט כדי שיחליט על מעמדם הראייתי בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות. בהקשר זה יש לציין כי המתלונן עצמו לא ייחס לעורר את ביצוע הירי אף שציין כי היתה קטטה בינו לבין העורר, ואילו עד נוסף אשר תיאר את הקטטה בין המתלונן לעורר טען כי הירי בוצע על ידי אלמוני רעול פנים.

7.כדי שתקום עילת שחרור ממעצר לאחר שנקבע בהליך קודם כי קימות הוכחות לכאורה להרשעת נאשם כנדרש לצורך מעצר, יש להצביע על שינוי דרמטי בראיות התביעה ועל כרסום מהותי ומשמעותי בהן. צריך להתקיים מהפך ראייתי של ממש, בבחינת הפיכת הקערה על פיה, כך שהכף תיטה, לאור השינוי שחל, לעבר זיכויו של הנאשם על פני הרשעתו בדין. ( בש"פ 4794/95 שאבי נ. מדינת ישראל ).

8.במקרה זה, חרף המיפנה שחל בראיות התביעה, לא חל כרסום מהותי המקעקע את תשתית ראיות התביעה מיסודה, המצדיק את שחרור העורר מהמעצר. גם לאחר עדות העד קובי בבית המשפט וחזרתו מהגרסה שהשמיע בפני המדובב במשטרה, נותרו הנדבכים הבאים במערכת הראייתית:

(1) דברי העד קובי למדובב במעצרו על כך שנכח במקום הארוע וראה את העורר יורה במתלונן. ההסבר של עד זה לשינוי גירסתו כפי שניתן בעדותו במשפט אינו משכנע כלל ועיקר. גרסת העד למדובב כנגד גרסתו במשפט תישקל על-ידי בית המשפט במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות.

(2) המתלונן הודה במשפט, וחזר על גרסתו במשטרה, כי היתה קטטה בינו לבין העורר, אף שהכחיש ידיעה מי ירה בו.

(3) הימלטות העורר ממקום הארוע והתייצבותו במשטרה רק 16 ימים לאחר הארוע.

(4) שתיקת העורר ואי מסירת גרסה כלשהי במהלך החקירה המשטרתית.

מקבץ ראיות אלה נותר להערכת מהימנות ומשקל על-ידי בית המשפט. משקלן המצטבר אינו מצביע על כרסום משמעותי בראיות התביעה, המצדיק שחרור העורר. יתר על כן, כבר ציין בית משפט זה בעבר כי חזרת עד מעדות שנתן אינה מגעת, כשלעצמה, כדי כרסום שיש בו כדי לפגוע בתשתית הראייתית הליכאורית של התביעה לצורך הליך של מעצר שכן בשלב זה אין בית המשפט בוחן את אמינות הראיות ומשקלן ( השופטת ביניש בבש"פ 1001/99 קורנבליט נ. מדינת ישראל; בש"פ 7082/98 לוי נ. מדינת ישראל; בש"פ 2070/98 דאדשב נ. מדינת ישראל; בש"פ 6570/96 מדינת ישראל נ. וואתדסאלים ).

אי לכך, הערר נדחה.