בש"פ 7082/98 יהודה לוי נ. מדינת ישראל

בבקשה זו הגישו כל אחד משני המבקשים, שהנם עצורים עד תום ההליכים בתיק פ.ח . 4039/98 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. בקשה לעיון חוזר במעצרם וזאת בב"ש 82065/98, וביום 4.11.98 החליט כב' השופט דוויק שדן בבקשה לדחותה. מכאן הערר.

הרקע העובדתי:

בכתב האישום שבתיק הנ"ל מיוחסת לעורר מס' 1 באישום הראשון, עבירה של חטיפה לשם סחיטה והחזקת נשק שלא כדין. באישום השני מיוחסת לעורר מס' 1 עבירה של חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח, תקיפה הגורמת לחבלה וסיכון חיי אדם במזיד ובאישום השלישי מיוחסת לעורר מס' 1 עבירה של הדחה בחקירה. לעורר מס' 2 מיוחסים באותו אישום עבירות ניסיון לרצח, חטיפה לשם סחיטה, כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות והחזקת נשק שלא כדין.

במהלך המשפט כבר נשמעה עדותו של קרבן האישום הראשון אחד בשם עוז פטל, ואילו קרבנו של האישום השני אדם בשם אילן תורג'מן, נרצח בנתיים , אין טענה שיש לרצח הזה קשר כלשהו למשפט זה.

מתנהל ויכוח משפטי בין התביעה לסנגוריה אם ניתן יהיה להגיש את אמרתו של אילן תורג'מן במשטרה במסגרת הוראות סעיף 10 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"ז 1971.

השתלשלות נושא המעצר :

בשעתו בקשה המדינה לעצור את שני העותרים עד לסיום ההליכים, אך כב' השופט בייזר שדן בבקשה היה השופט ששחרר את שני העוררים בחלופת מעצר. המדינה ערערה על החלטה זו לגבי כל אחד משני העוררים.

לגבי העורר מס' 1 ההשתלשלות היתה קצת מסובכת. אין צורך לפרט כאן את כל ההליכים שהיו בענינו די אם אציין שבסופו של דבר, הוחזר הדיון על ידי בית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי עם הוראות מסוימות. בשלב זה דן כב' השופט ד"ר

מודריק בבקשה והחליט לשחרר את העורר מס' 1 יהודה לוי בחלופת מעצר. על החלטה זו ערערה המדינה וכב' השופטת ביניש

שדנה בערעור במסגרת בש"פ 5072/98 החליטה לעצור את העורר מס' 1 עד תום ההליכים וכך נימקה את ההחלטה:

"משקבעתי כי קיימת תשתית ראיתית

מספקת למעצרו של המשיב, אין חולק כי קמה נגדו עילת מעצר. מאופיין וטיבן של העבירות המיוחסות למשיב, ומהחשש הכבד לשיבוש הליכי משפט, וכן בהתחשב בעברו הפלילי המכביד של המשיב, ובכך שהעבירות המיוחסות למשיב בוצעו כשמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, מתחייבת המסקנה כי אין בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני הסיכון הנשקף מן המשיב. לכל אלה אוסיף כי אף אחיו, שותפו לכתב האישום, שמיוחסות לו פחות עבירות מאשר למשיב, נתון במעצר ואיני רואה כי ניתן להבחין ביניהם לענין זה.

המשיב הינו עבריין מועד, ומקובלת עלי טענת התביעה כי יש לייחס משקל אף לאופיין של העבירות בהן הורשע המשיב בעבר. בבואנו לשקול חלופת מעצר יש לאזן בין אינטרס הציבור ובין הפגיעה במשיב הנובעת ממעצרו. המקרה שלפנינו נמנה עם סוג המקרים בהם נוטה כף המאזניים בבירור לטובת מעצרו של המשיב. בנסבות אלה אין תימה שבית המשפט המחוזי עצמו ציין בהחלט ביחס לתנאי החלופה בהשגחת שני חברים צעירים של המשיב כי "ההסדר נראה משונה", אף שלדעתו אינו בילתי אפשרי.

כשלעצמי, סבורה אני כי הקושי אינו נעוץ רק באישיותם של ה"משגיחים" אלא שקשה לראות חלופה הולמת להשגת מטרת המעצר בנסיבות עניינו של המשיב כאשר מדובר בעבריין בעל הרשעות רבות המואשם בעבירות מן הסוג המיוחס למשיב".

בענינו של העורר מספר 2, מקס לוי, החליט כב' השופט זמיר במסגרת בש"פ 3441/98 בערעורה של המדינה לאמור:

"לאור קיומן של שתי עילות המעצר גם יחד, יש לקבוע כי אין מקום בשלב זה לחלופת מעצר. לאחר שתיגבה העדות של אילן ושל עוז, יקטן החשש מפני שיבוש הליכי המשפט. באותו שלב יוכל המשיב לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר".

עתה משנשמעה עדות של עוז פטל מחד, ואילו אילן תורג'מן נרצח - לעוררים לא יכולה להיות שום השפעה על הגשת אמרתו במשטרה - הגישו שני העוררים בקשה לעיון מחדש במעצרם בגלל השתנות הנסיבות.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם מכאן הערר שלפני.

דיון

בענינו של יהודה הלוי אוכל לקבוע מיד כי הדברים שאזכרתי לעיל מהחלטה של כב' השופטת ביניש

בבש"פ 5072/98 תקפים גם היום ואני מסכים עם כב' השופט דוויק שדן בבקשה לעיון חוזר במסגרת ב"ש

869/98 ובבקשה נשוא ערר זה ב"ש 82065/98 כי הבקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר אינה המסגרת הנאותה להערכת העדויות.

גם בפני חזרו באי כוח שני העוררים על הטענה שהעד עוז פטל הוכרז כעד עוין ואילו לגבי אימרת תורג'מן במשטרה כלל לא ברור אם בית המשפט יאות לקבל אותה כראיה.

בשלב זה קיימת עדותו של עוז פטל וקיימת האפשרות שבית המשפט יסמוך על חלקים ממנה וגם קיימת האפשרות שבית המשפט יקבל דברים שאמר במשטרה כראיה. כן קיימת אפשרות שבית המשפט יקבל את אמרתו של המנוח אילן תורג'מן כראיה, כך שמבחינת התשתית הראיתית לא נוצר מצב חדש השומט את הראש מעילת המעצר.

ומכוון שהדברים שאמרה השופטת ביניש לגבי מסוכנות של יהודה לוי נכונים גם היום אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ודין הערעור להדחות.

מצבו של מקס לוי, מבחינת עברו חמור פחות מזה של אחיו יהודה, אך גם בענינו אני מסכים עם כב' השופט דוויק בבית משפט קמא שהדברים שצוטטו לעיל מהחלטת כב' השופט זמיר בבש"פ 3441/98 אין בהם משום רמז לבית המשפט כי לאחר שיעיד עוז פטל

ותוגש בקשה לעיון מחדש יקבל בית המשפט את הבקשה וישחרר את מקס לוי.

פרוש ההחלטה ככתבה וכלשונה הוא שיש מקום לעיון מחדש.

בית המשפט עיין מחדש והגיע למסקנה שאין מקום לשחרור בערובה בשלב זה ואני מסכים עמו. העובדה שהעד עוז פטל היה נרעש ונפחד ולא רצה להעיד וצריך היה להכריזו כעד עוין אינה מדברת לזכות המבקשים. לדעתי דין הערר של מקס גם הוא לדחיה .

לאור האמור אני דוחה את הערר של שני העוררים. יש להודיע להם ולבאי כוח בעלי הדין.