בש"פ 3441/98 מדינת ישראל נ. מקס לוי

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי (ת.פ.ח. 4039/98) יחד עם אחיו בעבירות של ניסיון לרצח, חטיפה לשם סחיטה, כליאת שווא, תקיפה בנסיבות מחמירות ועבירות בנשק שלא כדין. כל אלה, לפי כתב האישום, על רקע סכסוכים בין עבריני סמים. אחיו של העורר ביקש להחשיד את אילן תורג'מן (להלן - אילן) בגניבת סמים מסוג קוקאין במשקל של חצי קילוגרם. המשיב סייע לאחיו בחטיפתו של אילן ובהכאתו, ואף הורה לאחיו 'לגמור' את אילן. אילן הצליח להמלט כאשר, לגירסתו, נורו לעברו שתי יריות במהלך מנוסתו. בעת הארוע, נעזרו המשיב ואחיו באדם נוסף, עוז פטל (להלן - עוז), שהיה נתון גם הוא תחת איומים ומכות מצד אח המשיב. עוז ואילן פנו בתלונה למשטרה והם מהווים עדי תביעה מרכזיים במשפטם של המשיב ואחיו.

בית המשפט המחוזי (השופט א' בייזר) החליט ביום 17.5.98 להורות על חלופת מעצר, שבה המשיב ישהה בביתו של ערב שימצא צפונית לחיפה ודרומית לאשקלון. בית המשפט קבע כי קיימת מערכת ראיות לכאורה, שמבוססת בעיקר על עדויות שני המתלוננים, אילן ועוז, והסימנים על גופו של אילן. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הספקות שעלו ממערכת הראיות, וכך אמר:

"למרות האמור לעיל העלה הסנגור שורה של השגות על חומר הראיות ואין לומר כי אין בהן מאומה (למשל ענין האליבי) וראוי שהדברים יבדקו על ידי השופט שישמע את התיק. בנסיבות האמורות אני מחליט לשחרר את המשיבים למעצר בית מלא במקום המרוחק ממקום מגורי המתלונן וזה ראשון לציון".

בית המשפט החליט כי בטרם יאשר את החלופה, יבחן את מחזיק הדירה, בה המשיב אמור לשהות, ויחקור אותו להנחת דעת בית המשפט. ביום 26.5.98 התייצב בבית המשפט מחזיק הדירה שהוצעה כחלופת מעצר למשיב, מר אילן בן שבת (להלן - הערב), ובית המשפט החליט לאשר את חלופת המעצר. ביום 27.5.98 פנתה העוררת בבקשה לעיון חוזר בחלופת המעצר שאושרה. בבקשה לעיון חוזר, טענה העוררת כי בניגוד לדברים שהצהיר הערב בפני בית המשפט, לפיהם יש בעברו עבירות רכוש בלבד, הרי שמדובר בעבריין בעל 22 הרשעות קודמות, שהאחרונה בהן משנת 1993, אשר ריצה עונשי מאסר, במסגרתם הופעלו נגדו עונשי מאסר על תנאי. בין היתר הורשע הערב בעבירות רכוש, אלימות, סחר סמים, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, שימוש בכוח או איומים למנוע מעצר ותקיפות שוטרים. בנוסף טענה העוררת, בניגוד למה שטען הערב, כי בבירור עם אשת הערב נמצא כי היא אינה עקרת בית אלא עובדת במשק בית מחוץ לבית, דירתם קטנה וצפופה, עם שלושה ילדים, והאשה אינה מעוניינת בשהיית המשיב בביתה.

בית המשפט דחה את בקשת העוררת לעיון חוזר וקבע בהחלטה מיום 2.6.98 כי בהחלטתו לאשר את החלופה היה מודע כי לערב עבר פלילי, ואין בכוונתו לשנותה.

ערר זה מופנה כלפי שלוש ההחלטות של בית המשפט המחוזי. העוררת טוענת כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי יש מקום לחלופת מעצר. לטענתה, המקרה שלפנינו מקים עילת מעצר כפולה, כלומר, מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט, ולכן מתחייב בשלב זה המשך מעצרו של המשיב.

כיוון שאין מחלוקת של ממש באשר לקיומן של ראיות לכאורה, המספיקות בשלב זה לשם מעצר המשיב עד תום ההליכים, יש לבחון את טענות העוררת באשר לעילות המעצר, ולהכריע בשאלה האם יש מקום לשחרור המשיב לחלופת מעצר, שתשיג את מטרת המעצר.

מסוכנות המשיב עולה הן מהאירועים בהם מואשם המשיב והן מעברו הפלילי. העבירות בגינן עומד המשיב לדין מקימות חזקת מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. מסכת הארועים המתוארת בכתב האישום מעידה על אלימות חמורה, על רקע של סכסוכים בעולם עבריינות הסמים. עברו הפלילי של המשיב כולל ריצוי עונשי מאסר, לרבות בעבירות סמים ואלימות, בין היתר כלפי שוטרים.

החשש משיבוש הליכי משפט נובע מהעובדה כי עדי התביעה המרכזיים, אילן ועוז, הם שני צעירים שנמנו בעבר על אנשי המשיב, ולמרות זאת, פנו למשטרה בתלונה נגד המשיב ואחיו ומוכנים להעיד נגדם במשפט. מכאן, עולה החשש לשלומם ולבטחונם, בעיקר טרם העדתם. העוררת מציינת כי פנתה בבקשה לגבייה מוקדמת של עדות השניים, עקב כך שהביעו חשש לחייהם במהלך החקירה, אולם העניין טרם הסתייע, בשל בעיות בהסדרת ייצוגו של המשיב. עכשיו שעניין ייצוגו של המשיב הסתדר, תתקיים בבית המשפט תזכורת ביום 9.5.98 בה תידון שאלת הגבייה המוקדמת של העדות, ומתקבל על הדעת כי העדות אכן תיגבה בהקדם.

לאור קיומן של שתי עילות המעצר גם יחד, יש לקבוע כי אין מקום בשלב זה לחלופת מעצר. לאחר שתיגבה העדות של אילן ושל עוז, יקטן החשש מפני שיבוש הליכי המשפט. באותו שלב יוכל המשיב לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.

העוררת טענה בפני, לחלופין, כי אישור חלופת המעצר שהוצעה היתה שגיאה חמורה, בעיקר לאחר שנתברר לבית המשפט, בעת הבקשה לעיון חוזר, עברו הפלילי של הערב, והעובדה שמסר לבית המשפט מידע מטעה בנוגע לעברו. אכן, כפי שנקבע בחוק במפורש, חלופת מעצר נועדה להשיג את המטרה של מעצר עד תום ההליכים. לכן, כאשר מורה בית המשפט על שחרור למעצר בית בתנאי ערובה, עליו להשתכנע שמדובר בחלופה שתבטיח את השמירה על שלום הציבור ומניעת שיבוש הליכי משפט. כמו כן, בדרך כלל על בית המשפט להשתכנע שיקויים פיקוח נאות על הנאשם, במקום בו ישהה כחלופת מעצר, כך שאם הנאשם יפר את תנאי השחרור מן המעצר, תימסר מיד הודעה על כך למשטרה. לעניין זה מוטלת חובה על מי שבביתו הנאשם שוהה כחלופת מעצר, וצריך שניתן יהיה לסמוך עליו שיעמוד בחובה זאת. ספק אם ניתן להשיג מטרות אלה אם נאשם ישהה, כחלופת מעצר בביתו של אדם שהוא עצמו עבריין, בעל הרשעות רבות בעבירות סמים ואלימות כלפי שוטרים. עם זאת, במקרה שלפנינו, משקבענו כי אין מקום בשלב זה לחלופת מעצר, אין עוד צורך להכריע באשר לחלופת המעצר שאושרה על ידי בית המשפט המחוזי.

לפיכך, החלטתי לקבל את הערר ולעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. כאמור, המשיב יוכל לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר כאשר תסתיימנה עדויותיהם של שני עדי התביעה, אילן תורג'מן ועוז פטל.