בש"פ 5072/98 מדינת ישראל נ. יהודה לוי

1.כנגד המשיב ואחיו מקס לוי (להלן - מקס), הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס להם עבירות של נסיון לרצח, חטיפה לשם סחיטה, כליאת שוא, תקיפה בנסיבות מחמירות ועבירות בנשק שלא כדין. בנוסף לעבירות שביצע לכאורה המשיב עם אחיו, מיוחסים למשיב לבדו אישומים נוספים של חטיפה וסחיטה בכוח, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והדחה בחקירה.

מסכת המעשים המתוארת בכתב האישום מתארת שורה של מעשי אלימות שהרקע לביצועם הוא סכסוך בין עברייני סמים.

המעשים המיוחסים למשיב הם קשים וחמורים. על פי המתואר בכתב האישום, חשדו המשיב ואחיו באדם בשם עוז פטל (להלן - עוז) כי הוא אחראי להעלמו של חצי קילוגרם סם מסוג קוקאין. על רקע זה סייע המשיב לאחיו בחטיפתו של עוז, הובילו לפרדס, כפת את ידיו, החזיקו שם מספר שעות תחת איומים, תוך הצמדת אקדח לרקתו ושיחררו אך משהסכים לפצות את המשיב ואחיו בשווי הסם שנעלם.

לפי הנטען, בהמשך אותו לילה, פיתה המשיב את אילן תורג'מן (להלן - אילן) להצטרף אליו ואל עוז לפרדס, בתואנה שהם הולכים לעשן סמים, והם נסעו לפרדס ברכבו של אילן. בהגיעם לפרדס כבל המשיב את אילן, בעזרתו של עוז תוך שהוא מאיים על אילן בסכין. בתגובה למחאותיו של אילן כיבה המשיב סיגריה בסמוך לעינו. בשלב זה החלה מסכת של התעללות באילן הכפות, שכללה השכבתו בבור, הכאתו מכות נמרצות בראשו, תוך איומים כי יודה בגניבת הסם.

אף לאחר ש"הודה" אילן בגניבה לא נסתיימה הפרשה. אילן נלקח "כדי לסגור עניין" לבית הורי המשיב, שם חיכה לו מקס. בדרכם אל הבית, גרם המשיב במזיד לתאונת דרכים בה היה מעורב רכב נוסף, על מנת ליתן הסבר לחבורות שעל גופו של אילן. אילן הובא למחסן בחצר הבית של המשיב בו נחקר על-ידי המשיב שהורה לו להחזיר את כספי הסמים שגנב. המשיב ואחיו קשרו את פיו של אילן וחבטו בו בגופו ובפניו. בסיומו של האירוע הורה מקס למשיב "לגמור" את אילן, אולם הלה הצליח להימלט. לפי עדותו אף נורו לעברו שתי יריות במהלך מנוסתו.

2.עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרם של המשיב ושל אחיו עד לתום ההליכים נגדם. בהחלטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' בייזר), מיום 17.5.98, נקבע כי קיימת תשתית ראיתית לגבי המשיב ואחיו, ועם זאת ניתן להסתפק בחלופת מעצר ביחס לשניהם. עם אישורה של חלופת המעצר לגבי מקס, הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר לגבי חלופה זו, ובמסגרתה ביקשה לעיין מחדש גם בהחלטה על שחרורו של המשיב, על יסוד חומר חסוי שהיה בידיה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לעצור את המשיב על יסוד החומר החסוי אולם בערר שהגיש המשיב לבית משפט זה הוחלט, בהסכמת הצדדים, להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שידון בערר מבלי שיעשה שימוש בחומר החסוי.

ביום 11.8.98 אישר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מודריק) חלופת מעצר למשיב, לאחר שערב מטעם המשיב התייצב בפניו. על החלטה זו עוררת המדינה לפנינו.

לטענת המדינה עילת המעצר ביחס למשיב היא "כפולה" והיא נובעת הן ממסוכנות המשיב, הנלמדת מאופיים של המעשים המיוחסים לו והן מהחשש הממשי לשיבוש הליכי משפט, חשש הנובע מכך ששני עדי התביעה המרכזיים במשפט הם צעירים שנמנו על אנשיו של המשיב ועתה בחרו להעיד נגדו, לאחר שנוכחו כי קיים חשש לחייהם. המדינה מבקשת לתת משקל רב לעובדה כי המשיב נושא על גבו "קופת שרצים", ועברו הפלילי כולל 12 הרשעות קודמות ובהן עבירות חמורות של סחר בסמים, עבירות אלימות, עבירות רכוש ומרמה.

עוד טוענת המדינה כי מטיבן של העבירות בהן הורשע המשיב בעבר, ובהן עבירות של התחזות במטרה להונות, זיוף, בריחה ממעצר, שיבוש הליכי משפט ניתן ללמוד כי אין לתת במשיב את האמון הנדרש לקביעת חלופת מעצר. לכך יש להוסיף, לפי הטענה, כי את המעשים המיוחסים לו ביצע המשיב שעה שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. בא כוחה המלומד של מדינה טען בפני כי בהתחשב בנסיבות חמורות אלו, כאשר מדובר בעבריין מועד, אין מקום לקביעת חלופת מעצר.

המדינה מסתמכת בין היתר, על כך שעררה על שחרורו של מקס, לו מיוחסות עבירות דומות באותו כתב אישום, התקבל והוא נעצר עד תום ההליכים נגדו.

3.מנגד, תקף סניגורו של המשיב את התשתית הראיתית המצויה בידי התביעה. הוא טען כי שני עדי התביעה המרכזיים בפרשה אינם אמינים, כשהוא מפנה לסתירות ותמיהות שונות בעדותם, לעברם הפלילי העשיר ולהיותם מכורים לסמים.

הסניגור הצביע על כך שקיימות סתירות בגרסאותיו של אילן במשטרה לגבי מיקומה המדויק של תאונת הדרכים והמקום בו הותירו את רכבם והעלה תמיהות נוספות לגבי גרסתו. לטענת הסניגור תמוהה העובדה כי אילן לא ברח בעת החלפת הפרטים לגבי תאונת הדרכים שהתרחשה זמן קצר לאחר שהמשיב ואחיו עינוהו לכאורה.

הסניגור תקף אף את גרסתו של עוז, ואת אמינות סיפורו ותמה כיצד לאחר שעונה, חזר וחבר לאדם שעינה אותו.

לגבי חלופת המעצר טען בא כוח המשיב כי היא חלופה מספקת בהיותה רחוקה ממרכז הארץ ולדידו, גילם הצעיר של הערבים אינו מהווה חסרון.

4.עיינתי בחומר הראיות שהוגש לי על-ידי הצדדים, ונחה דעתי כי התביעה הניחה תשתית מספקת של "ראיות לכאורה", כנדרש על פי הלכתו של בית משפט זה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (2) 133.

נכון הדבר כי העדים המפלילים את המשיבים, הם עדים שרקעם ועברם מעוררים קושי. בא כוחה המלומד של המדינה הדגיש בטעוניו כי בבקשתה למעצר מסתמכת המדינה על ראיות אוביקטיביות התומכות בעדויות המתלוננים, ולא על הבל פיהם. מטעם זה אף הודיע כי אינו מבקש להסתמך על ארוע הירי כיוון שעדותו של אילן בענין זה אינה נתמכת בראיות אוביקטיבית.

יש לזכור כי בשלב זה של ההליך, איננו בוחנים את מיהמנות העדים, אלא אם מדובר בסתירות מהותיות היורדות לשורש הגירסה המפלילה. לאחר שעיינתי בחומר החקירה שהוגש לי, הגעתי למסקנה כי אין לומר, על פני הדברים, שגרסאות העדים בענייננו לוקות בסתירות מהסוג האמור, על אף שנמצאו אי דיוקים בחלק מהפרטים שנמסרו. בחינה מעמיקה יותר של מיהמנותם תיערך בחקירתם הנגדית בעת מתן עדותם ובבחינת הראיות כולן.

כטענת בא-כוח המדינה, גרסאותיהם של העדים אילן תורג'מן ועוז פטל נתמכות בראיות אובייקטיביות ממשיות. על פי דו"ח תפיסה מיום 3.4.98 בחצר בית הורי המשיב, במקום בו על פי גרסתו של אילן הוא "נחקר", נמצאה חולצה מוכתמת בדם, וחולצה נוספת ועליה כתמי דם נמצאה בביתו של המשיב. בבדיקת

D.N.A. נמצא כי הדם שהיה על החולצות מתאים לפרופיל ה D.N.A. של אילן. גרסאותיהם של אילן ועוז נתמכות אף בחוו"ד דעת מומחה הקובעת כי החבורות שנמצאו על גופם מתאימות למצבים של כפיתה והכאה וכי פצע הכוויה שנמצא על העפעף של אילן נגרם מסיגריה. בדיקתו של אילן נערכה ביום 2.4.98 והמומחה קובע כי הנזקים החבלתיים נגרמו ביממה האחרונה לפני הבדיקה, עובדה התומכת אף היא בגרסתו. זאת, על אף שהמומחה קובע כי לפחות לגבי חלק מהנזקים, אין לשלול את האפשרות כי נגרמו מתאונת הדרכים בה היה אילן מעורב.

עוד יצויין כי בפרדס בו לכאורה התרחשו האירועים נמצאו כבלים. לכל אלה יש להוסיף כי המשיב אינו משתף פעולה בחקירתו, אינו נותן גירסה משלו, ומסרב לעימות עם אילן תורג'מן (ראו דו"ח זכ"ד מיום 6.4.98 מאת פקד ירדן קלנדרוב).

משקבעתי כי קיימת תשתית ראיתית מספקת למעצרו של המשיב, אין חולק כי קמה כנגדו עילת מעצר. מאופיין וטיבן של העבירות המיוחסות למשיב, ומהחשש הכבד לשיבוש הליכי משפט, וכן בהתחשב בעברו הפלילי המכביד של המשיב, ובכך שהעבירות המיוחסות למשיב בוצעו כשמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, מתחייבת המסקנה כי אין בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני הסיכון הנשקף מן המשיב. לכל אלה אוסיף כי אף אחיו, שותפו לכתב האישום, שמיוחסות לו פחות עבירות מאשר למשיב, נתון במעצר ואיני רואה כי ניתן להבחין ביניהם לענין זה.

המשיב הינו עבריין מועד, ומקובלת עלי טענת התביעה כי יש לייחס משקל אף לאופיין של העבירות בהן הורשע המשיב בעבר. בבואנו לשקול חלופת מעצר יש לאזן בין אינטרס הציבור ובין הפגיעה במשיב הנובעת ממעצרו. המקרה שלפנינו נמנה עם סוג המקרים בהם נוטה כף המאזניים בבירור לטובת מעצרו של המשיב. בנסיבות אלה אין תימה שבית המשפט המחוזי עצמו ציין בהחלטתו ביחס לתנאי החלופה בהשגחת שני חברים צעירים של המשיב כי "ההסדר נראה משונה", אף שלדעתו אינו בלתי בלתי אפשרי.

כשלעצמי, סבורה אני כי הקושי אינו נעוץ רק באישיותם של ה"משגיחים", אלא שקשה לראות חלופה הולמת להשגת מטרת המעצר בנסיבות עניינו של המשיב כאשר מדובר בעבריין בעל הרשעות רבות המואשם בעבירות מן הסוג המיוחס למשיב.

אשר על כן, הערר מתקבל. המשיב יישאר במעצר עד לתום ההליכים נגדו.

ש ו פ ט ת

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98050720. N01