בש"פ 7173/06 מדינת ישראל נ. מוחמד שורפי

מילות פתיחה :

1.בשנת 2003, בא לעולם חוק מאבק בארגוני פשיעה התשס"ג-2003 (להלן: החוק ). החוק נותן ביטוי להכרת המחוקק במשמעות הקשה של ביצוע עבירות במסגרת ארגון בעל מבנה היררכי, שמאפשר התפרסות רחבה, שולח זרועות הרסניות לכל עבר ובפני עצמו מהוה עליית מדרגה של עולם הפשע. (ראה הצעת החוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, ה"ח 3155). כתב האישום בתיק הנוכחי, הוא אחד מכתבי האישום הראשונים שהוגשו לאחר כניסתו של החוק לתוקף.

בממדיו, אופיו, מספר העבירות הרב שהוא חובק, מספרם הרב של הנאשמים, החיבור הנטען בין שני ארגוני פשע, "מפלצתיותו" כפי שהגדירו זאת הסנגורים, מהווה כתב האישום הנוכחי ביטוי נאמן בדיוק לאותן תופעות שעימן בא החוק להתמודד: עבריינים רבים, המכונסים תחת מסגרת אחת ומפעילים יחד, מכונה משומנת היטב לביצוע עבירות.

הקושי במערכת המשפטית בהתארגנות לקראת שמיעתו היעילה של תיק מעין זה והתוצאה המעשית של קושי זה כפי שבאה לידי ביטוי בהשתלשלות הדברים בתיק הנוכחי – אף הם היבטים של משמעות המלחמה בארגון פשיעה.

אחד הנושאים המרכזיים בהם נחלקו הצדדים, עניינו בשאלה, האם חוק סדר הדין הפלילי סמכויות אכיפה-מעצרים, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), הולם את הטיפול בנאשמי ארגון פשיעה. כידוע, קצב החוק 9 חודשים לשם סיום הדיון במשפטו של מי שנעצר עד תום ההליכים. התביעה טוענת, כי הדיון בכתבי אישום כדוגמת כתב האישום הנוכחי, אשר מימדיהם נגזרים מעצם העובדה שהם עוסקים בארגון פשע – אינו יכול להסתיים ב-9 חודשים. מה שנכון לגבי צפייתו הסבירה של כל נאשם באשר לזמן בו ישהה במעצר - אינו נכון לגבי נאשם בתיק ארגון פשיעה.

הסנגורים טוענים כי דין אחד לארגון פשיעה ולכל העבירות האחרות המנויות בספר החוקים. הוראת סעיף 62 לחוק המעצרים, נכונה לגביהם כמו לגבי כל נאשם אחר. הנושא טעון, מורכב, בעל היבטים ערכיים ומעשיים שמחייבים דיון מעמיק. כשלעצמי – איני מוציאה מכלל אפשרות, כי יתכן שהמחוקק יאלץ לעשות צעד אחד נוסף שיאפשר גם למערכת המשפט להתמודד עם המיוחדות המובנית שבתיקים אלה במסגרת החוק וללא נקיטה באמצעי החריג של שימוש בסעיף 62. במילים אחרות – יתכן שיש מקום לאבחן מלכתחילה, לעניין תקופת המעצר בין נאשמים בתיקים פליליים "רגילים" לבין נאשמים בתיקי ארגון פשיעה.

המציאות מוכיחה, כי תקופה של 9 חודשים היא "מיטת סדום", שלא ניתן להתאים אליה את הדיון בתיקים אלה. גם הנאשמים אינם יכולים להיערך כדבעי כדי למצות את הגנתם, בהתחשב בחומר הראיות העצום, שמטבע הדברים כרוך בתיק כזה. בפועל, אין צורך אפילו בהשערות. די בהצצה חלקית אל השתלשלות העניינים בתיק לעניין המעצר, כדי להמחיש את האמור לעיל. כתב האישום הוגש ב-21.12.04 ועימו הבקשה למעצר עד תום ההליכים. כ-6 חודשים לאחר מכן - לא הושלמו עדיין הליכי המעצר, בין היתר משום שחלק מהסנגורים לא הצליח "לעבור" על כל החומר (ראה למשל ישיבת 22.5.05 שבה ביקש סנגורם של משיבים 1, 2 לדחות תגובתו משום שטרם הספיק לעבור על כל החומר, וכן בקשה מקבילה ב-10.4.05 של המשיבים 3, 4, 5 ועוד).

הזמן שהנאשמים זקוקים לו - הוא אחד הגורמים שיש לתת עליו את הדעת. הכנסתם לסד זמנים בלתי אפשרי - יכולה להביא למצב ששכרם יצא בהפסדם, שכן המשפט יתחיל בלי שיהיה בידם להיערך כראוי. כך גם באשר להמשך הדרך לאורך ניהול הדיון.

כל האמור לעיל הוא על דרך הקדמה, שאינה באה לכרסם במושכלות יסוד באשר לצורך להגן מכל משמר על חרותו של אדם, כל עוד עומדת לזכותו חזקת החפות.

לרוע המזל - המציאות תובעת את חלקה ולא ניתן להתעלם ממנה גם בדרך לשמירה על עקרונות מקודשים.

לגופו של עניין

2.הבקשה הנוכחית, היא בקשתה החמישית של המדינה להאריך ב-90 יום נוספים את מעצרם של המשיבים בת.פ. 1226/04 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. קדמו לי בדיון בהארכות המעצר 4 מחברותיי בבית משפט זה, (השופטות ד' ביניש, ע' ארבל, מ' נאור, א' חיות). כיוון שמדובר בדיון חמישי, כל הנתונים העובדתיים הן באשר לתוכן כתב האישום, היקפו, מהות העבירות וכיו"ב, והן באשר להשתלשלות הדיונית - (לפחות עד ליום כתיבתה של החלטה פלונית) פורטו כבר בהחלטותיהן של חברותיי ואין חידושים בהקשר זה, שהרי מדובר בנתונים שהתגבשו זה מכבר.

לפיכך, תמצית הדברים שתובא להלן תהיה בקליפת אגוז וכל מטרתה להכשיר את הקרקע לדיון שייעשה בהמשך.

3.שני ארגוני פשע עומדים במרכזו של כתב האישום, האחד מיפו והשני מלוד. על-פי הנטען – שני הארגונים הללו עסקו באופן שיטתי ומאורגן ביצור, רכישה, מכירה, החזקה והפצה של הקשים בסמים – הרואין וקוקאין. כתב האישום משתרע על כ-90 עמודים! המתארים אין ספור עסקאות סמים מסוגים שונים.

כתב האישום מצייר תמונה שניתן להגדירה כ"מבהילה" באשר להיקף הסחר בסמים, הדרכים האין סופיות להפצתם, התיחכום והמחשבה שהושקעו בכיוון זה וממילא הקושי בחשיפת הפעילות.

לצד עסקאות הסמים, מייחס כתב האישום לחלק מן הנאשמים גם עבירות על חוק איסור להלבנת הון, התש"ס-2000. על-פי הנטען הכספים שהתקבלו מסחר בסמים הושקעו תוך שימוש באמצעי מרמה בענפי מסחר שונים ובנכסים. כך למשל, נפתחה (במרמה) חנות לשירותי מטבע (ציינ'ג) בעיר לוד, אליה הוזרמו הכספים. כספים הושקעו גם במקרקעין וברכישת כלי רכב רבים. הגם שהעבירות על חוק זה יוחסו רק למי שעסק בפועל בהיבט זה של ארגון הפשיעה – קיומן הוא חלק "מהמעטפת" בתיק, שהרי להשגת הכספים – שותפים כל המשיבים, איש איש כחלקו.

זאת, במקביל לעצם הפעילות במסגרת ארגון פשיעה "שנצמדת" גם היא לכל אחת מן העבירות הפרטניות ומעצימה את משמעותן. בנוסף, כולל כתב האישום גם עבירות של שיבוש הליכי משפט בחלק מן האישומים.

4.כתב האישום מנה 25 נאשמים, שדורגו על פי מקומם ההיררכי בשני הארגונים. המדרג כולל את ראשי ארגון הפשע שמדובר בו (משיבים 1, 2 באשר ליפו משיבים 3, 4 בלוד), פעילים בשני הארגונים, כאשר חלק מהם מוגדרים כפעילים מרכזיים (משיבים 8-5 וכן 11-10) וחברים בארגון הפשיעה (כאשר מבין המשיבים הנוכחיים רק משיב מס' 9 עאטף שורפי - מוגדר כחבר). מבין 25 הנאשמים - 10 בלבד הם המשיבים בבקשה זו. כדי להבהיר: מלכתחילה היו 11 משיבים אולם ביום 8.9.06 (לאחר הדיון באולם ולפני מתן ההחלטה) הודיע משיב 4 כי הוא מסכים להארכת המעצר, שעל כן הדיון הנוכחי - מתייחס ל-10 משיבים. כל הנאשמים הנותרים שוחררו במהלך התקופה. השחרור "המסיבי" של מרבית הנאשמים שהיו עצורים עד לאותו שלב, נעשה בהחלטתה של השופטת מ' נאור מיום 20.12.05 בהארכה השלישית שהתבקשה בתיק זה.

האבחנה בין המשוחררים למי שמעצרו הוארך, נעשתה בעיקר על-פי מעמדם ההיררכי של הנאשמים, וכך נאמר:

"...החלטתי, ... כי במסגרת האיזון יש לאפשר בשלב זה לחלק מהמשיבים המצויים במדרג הנמוך להשתחרר בערבות".

ובהמשך:

"...כשראשי ארגוני הפשיעה ודרגי הביניים מצויים במעצר ממושך – מטבע הדברים מתפוררים הארגונים, ומי שמצוי במדרג הנמוך יחסית וישוחרר... לא יוכל לחזור לפעילות..." (ראה עמ' 6, 7 להחלטת השופטת נאור מהתאריך הנ"ל).

ציטטתי את החלטתה של השופטת מ' נאור, משום שבין היתר טענו הסנגורים בפני כי שיחרורם של חלק מן הנאשמים, נעשה לאו דווקא על-פי המעמד ההיררכי המיוחס להם. ולא היא. מעמדם של מי שנותרו מאחורי סורג ובריח, כמו גם הנמקתה של השופטת נאור מבהירים סוגיה זו חד משמעית.

5.במקביל להגשת כתב האישום בתיק הנוכחי, הוגש כתב אישום "קטן" נגד 7 נאשמים המשתייכים אף הם לארגוני הפשיעה הנ"ל (ת.פ.ח. 1227/04) עניינם של נאשמים אלה הופרד משום שהיו עדי תביעה בתיק הנוכחי, וכן משום ששתיים מן הנאשמות שם, הן נשותיהן של שניים מהנאשמים כאן. עניינם של כל הנאשמים בת.פ.ח. 1227/04 הסתיים והם אף העידו כנגד שותפיהם.

6.כתבי האישום המרכזיים (ת.פ.ח. 1227/04, 1226/04) הניבו כתבי אישום נוספים, שעניינם עבירות של שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות. ההדחה בוצעה על-ידי איבון שורפי (אשתו של משיב 1 מוחמד שורפי) ביחד עם בעלה, כנגד מי שהיתה אז עדת מדינה סינה מוגרבי וכן אמה שאף היא היתה עדת תביעה (ת.פ.ח. 40201/05). כתב אישום נוסף, שעניינו שיבוש הליכי משפט, הוגש נגד משיבים 1, 8, 9 בשל תקיפה ואיום על עד תביעה בבית המעצר (ת.פ.ח. 40101/06).

בדיון הנוכחי, טענו סנגוריהם של מרבית המשיבים כי עבירות השיבוש אינן מיוחסות למרשיהם, שעל כן אינן אמורות להוות מרכיב בשיקולי המעצר. אין ספק שבמעגל הראשון (לעניין השפעתם של כתבי האישום הנוספים בשאלת הארכת המעצר) מצויים אותם משיבים שלהם מיוחסות העבירות.

יחד עם זאת, גם תיקים אלה הם חלק "מהמעטפת" של הפרשה כולה, וככאלה יש להם השלכה לעניין אפשרות השחרור. מתוצאות השיבוש אמורים היו להנות כל הנאשמים ולא רק המבצעים בפועל: כך נלחם הארגון (שבו כל המשיבים חברים במדרג כזה ואחר) במי שמנסה לפעול נגדו. ולפיכך – המשמעות היא באשר לכל המעורבים. האמור לעיל מהווה מענה גם לטיעון נוסף של הסנגורים בנושא השיבוש. הטיעון הוא כי העדים שטרם נשמעו הם רובם ככולם אנשי משטרה. הדעת נותנת כי עדותם לא תשובש, גם אם ישוחררו המשיבים או מי מהם מן המעצר. מקובל עלי כי הבחינה הקונקרטית של אפשרות השיבוש היא חלק מהשיקולים. יחד עם זאת – השיבוש – מהווה עילת מעצר עצמאית מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, והוא מצביע גם על המסוכנות הנשקפת מן "הארגון", שלא יירתע גם מהדחת עדים וכיו"ב, ללא קשר לשאלה האם העדים שנותרו הם "ברי הדחה".

7.השתלשלות העניינים עד לקביעת המותב שדן בתיק פורטה כבר בהרחבה במרבית ההחלטות הקודמות ואיני רואה טעם בחזרה על הדברים. לרוע המזל, העובדה שרק בשלהי 2005 (כאשר כתב האישום הוגש כזכור ב-21.12.04) נקבע המותב שידון בתיק, משקפת את העומס המוטל על בית המשפט המחוזי בתל-אביב. נדרשת היתה הקמתו של מותב "יעודי" שידון בתיק זה בלבד, כדי לתת מענה לבעיה שהציגה שמיעתו של התיק.

אין ספק שעומס זה - אינו אמור לעמוד למכשול לנאשמים. כל נאשם המצוי במעצר, זכאי לכך שעניינו יתברר בהקדם האפשרי. עם זאת - כפי שציינו קודמותיי - למן הרגע שהמותב הוקם, התיק מתנהל ביעילות, במהירות והעובדות מדברות בעד עצמן. עד היום התקיימו 49 ישיבות, למעלה מ-185 עדים נשמעו ופרשת התביעה אמורה להסתיים לאחר שמיעתם של כ-20 עדים נוספים. כל הגורמים, לרבות המשיבים, חלקו שבחים לבית משפט קמא, אשר משקיע מאמצים רבים כדי לקדם שמיעתו של התיק ככל האפשר ואין לי אלא להצטרף ל"שורת המקהלה".

8.חרף הסכמתם לכך שקצב התקדמות השמיעה כרגע הוא משביע רצון ויותר מכך, מעמידים כל הסנגורים במרכז טיעוניהם את הזמן, הן הזמן שחלף והן הזמן שעתיד לחלוף על-פי הערכתם עד אשר יסתיים הדיון.

לטענת הסנגורים: גם בהערכה אופטימית, שמיעת התיק לרבות הגשת סיכומי הצדדים ומתן פסק דין – לא תסתיים לפני הפגרה של שנת העבודה הנוכחית ואולי אף לאחריה. תידרשנה עוד מספר הארכות. ולכך אין מקום.

מן הפן המשפטי מפנים הסנגורים להשקפה העוברת כחוט השני בכל הפסיקה העוסקת בסוגיית המעצר עד תום ההליכים ולפיה חלוף הזמן יש בו כדי לשנות נקודת האיזון בין האינטרסים המונחים על הכף. ככל שחולף הזמן יטה הרף לכיוון מציאתה של חלופת מעצר שפגיעתה, בחירותו של נאשם שאשמתו לא הוכחה, פחותה (ראה למשל בש"פ 3270/00 מדינת ישראל נ' הר שפי (לא פורסם), שם אמרה השופטת א' פרוקצ'יה:

"...הרי עם תום תשעה חודשים קם טעם חדש נוסף העומד כנגד שיקולי המעצר, – והוא טעם התמשכות ההליכים, המחייב עריכת איזון מחודש בין ערך ההגנה על חירותו האישית של הנאשם מול ערך ההגנה על בטחון הציבור והבטחת סיומו התקין של ההליך השיפוטי. באיזון מחודש זה מהווה יסוד התמשכות ההליכים מרכיב חדש המוסיף מישנה חיזוק לערך ההגנה על זכויות הנאשם ומתחייב שיקלול מחדש של מכלול הנתונים הפועלים בתחום הנדון".

וכן דבריו של השופט מ' חשין בבש"פ 7913/01 מדינת ישראל נ' מיארה (לא פורסם):

"אכן מעצר ממושך יכול שישנה את מאזן השיקולים שלעניין – לטובתו של הנאשם – כמובן".

9.בהתבסס על נקודת מוצא זו (הסטת נקודת האיזון) – עותרים סנגוריהם של המשיבים הנמנים עם דרג הביניים (הפעילים) כי בית משפט זה, יערוך "דילול" נוסף במספרם של המשיבים שישארו במעצר ויורה על שחרורם של משיבים נוספים. הסנגורים טוענים כי חלק מהנאשמים ששוחררו – חלקם בפרשה אינו קטן יותר מחלקם של המשיבים שנותרו במעצר ומשום כך – אותו איזון שהביא לשחרורם – צריך להביא גם לשחרורים נוספים.

10.איזון – כשמו כן הוא. איזון, בהבדל ממחיקתם של כל השיקולים שהביאו מלכתחילה למעצרם של המשיבים ולקביעה כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר, בדרך שפגיעתה בחירותם פחותה. המשיבים שנותרו במעצר הם אלה שהצורך במעצרם מתבקש בשל המסוכנות המובהקת העולה מהתנהגותם. כפי שצוין לעיל, מדובר בראשי הארגונים ובפעילים מרכזיים באחד משני הארגונים, שפעילותם חלשה על מספר צמתים ותחומי פעילות. שיני הזמן (כהגדרתו, של עורך-דין פנציאס, בא כוחו של משיב 6), לא הקהו את שיניה של אותה מסוכנות. המשמעות של חלוף הזמן, בהקשר התיק הנוכחי, באה לידי ביטוי בדבריה של השופטת מ' נאור אשר ציינה כי " כאשר ראשי ארגוני הפשע ודרגי הביניים מצויים במעצר – מטבע הדברים הארגונים מתפוררים ".

אמירה זו סותרת את בסיס עתירתו של עורך-דין פנציאס. הכרסום במסוכנותם של הדרגים הזוטרים נשען על היותם של הדרגים הבכירים יותר במעצר באופן שימנע, או לפחות יקשה, על כינונם מחדש של הארגונים. שיחרורם "הסיטונאי" גם של דרגי הביניים, עלול לחדש את הפעילות, כולה או חלקה.

בהתייחס לפעילותם של כל המשיבים שנותרו במעצר כמשתקף מכתב האישום- נראה לי כי החלטתה של השופטת מ' נאור זיקקה ודיללה עד למכסימום, (בשלב הנוכחי לפחות) את הרשימה. מי שנותר במעצר הם אותם משיבים שמסוכנותם מאפילה על השיקולים שעניינם הסטת נקודת האיזון. לא בכדי, בהארכת המעצר המאוחרת יותר, שניתנה 90 יום לאחר מכן על-ידי השופטת א' חיות – לא שונתה הרשימה.

11.לצד המסוכנות הנובעת מהיקף הפעילות במסגרת ארגון הפשיעה כמפורט לעיל, קיימת גם המסוכנות הנובעת מעברם של כל אחד מהמשיבים. עיון בהרשעותיהם הקודמות של כל המשיבים – מצביע על כך שמדובר במי שהפשע מהוה עבורם אורח חיים ודפוס התנהגות. למעט המשיב מס' 7, סמי אבו חסירא, שבעברו הרשעה קודמת אחת בלבד, לכל שאר המשיבים הרשעות רבות, בעבירות מסוגים שונים, הם ריצו עונשי מאסר ולחלקם מאסרים על תנאי.

בשל העובדה שלמשיב 7 הרשעה אחת בלבד, שקלתי פעם נוספת את עניינו ואינני סבורה כי יש מקום לשחרורו כרגע. מדובר בפעיל בכיר שהיה אחראי על הספקת הסם המסוכן למפיצים, ניהל את ההפצה וקיבל את פדיון מכירת הסמים. המסקנה – מתחייבת.

12.ובאותו הקשר: היחיד מבין המשיבים שהוגדר כחבר ארגון (בהבדל מפעיל או ראש ארגון הוא עאטף שורפי (משיב מס' 9)). כיוון שהוגדר כך - בחנתי גם לגביו את אפשרות השחרור, אלא שהבחינה הוליכה אותי למסקנה כי יש להמשיך ולהחזיקו מאחורי סורג ובריח. למשיב זה 16 הרשעות קודמות במגוון עבירות, הוא ריצה עונש מאסר ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. כאשר לאלה מצטרפת פעילותו כחבר בארגון פשיעה - המסוכנות נותרת בעינה.

13.בשולי הדברים אני רואה להתייחס בקצרה לסוגיות שהועלו על-ידי הסנגורים או מי מהם. באשר להשגות שעניינן "מוצקותן" של הראיות וכרסום שחל בהן במהלך הדיונים:

השגות אלה צריכות להתברר בהליך של עיון חוזר ומכל מקום צריך להיות מהפך דרמטי שיביא לכלל מסקנה כי יש לשחרר מי שלגביו נקבע מלכתחילה שיש ראיות לכאורה (וראה לעניין זה: בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 95(3) 263; בש"פ 2159/03 חזיזה נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2003(1) 558).

באשר לקושי בהכנת המשיבים לקראת פרשת ההגנה בעודם במעצר בהתחשב בהיקף החומר- זוהי טענה שראויה לברור ולפתרון בפניה אל שירות בתי הסוהר.

14.וחזרנו לנקודת המוצא - התמשכותם של ההליכים והצפי באשר למועד סיומם: אינני יכולה להכריע בין "האופטימים" ל"פסימים" בהקשר זה. לצורך הדיון כרגע אני יוצאת מנקודת ההנחה כי תידרשנה לפחות שתי הארכות נוספות. עדיין- המאזן הכולל מצביע על הצורך בהארכת המעצר. התביעה הגישה לעיוני אוסף החלטות בהן ניתנו הארכות מעצר בפעם השביעית והשמינית. כפי שציינתי- המציאות אומרת את שלה, ומסוכנות שאינה נעלמת - מביאה גם להארכות רבות.

קרן תקווה אני רואה בהליך הגישור עליו שמעתי מפי הצדדים. מסתבר, כי בפרק הזמן שעד לחידוש הדיונים בתיק זה בתחילת נובמבר, אמור להתקיים גישור שיסתמך מטבע הדברים על הראיות שכבר נשמעו. ושמא, ניתן יהיה לסיים בדרך זו לפחות את עניינם של חלק מהמשיבים. חזקה על הצדדים שיבואו להליך זה מתוך נכונות אמיתית לשקול פתרונות שיוצעו ולא כמי שכפאו שד ואזי - אולי תושג גם התקדמות.

סוף דבר: מעצרם של כל המשיבים מוארך בזאת ב- 90 יום.