בש"פ 3421/07מדינת ישראל נ. מרואן נאצר

1.

לפני בקשה – שישית במספר – להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים).

2.

כתב האישום נגד המשיבים (ועשרה אחרים) הוגש ביום 3.5.05. העבירות המיוחסות לכל אחד מן המשיבים שלפני פורטו בהרחבה בהחלטות קודמות של בית משפט זה (ר', למשל, החלטת כב' השופטת נאור בבש"פ 6206/05; החלטת כב' השופט ג'ובראן בבש"פ 597/06). בתמצית, ו כפי המיוחס בכתב האישום , המשיבים היו מאוגדים בארגון פשיעה, הפועל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, במשך מספר שנים, עד למעצרם ביום 4.4.05 (להלן: הארגון). במסגרת הארגון חברו המשיבים יחדיו למטרות פליליות, שכללו הפצת חשבוניות מס פיקטיביות, נכיון שיקים והלוואות ונקיטת פעולות אלימות נגד חייבים. הארגון עסק במתן הלוואות בשוק האפור וכן פרט שיקים בנכיון עמלה לאנשים שונים. את הכספים שהתקבלו מההלוואות ומפריטת השיקים, הפקידו חברי הארגון בחשבונות בנק פרטיים. בנוסף, נהגו חברי הארגון להפעיל סנקציות אלימות כל אימת שמי שחייב כסף לארגון לא עמד בהתחייבויותיו. כך, נהגו אנשי הארגון לאיים על החייבים, להכותם, ואף במספר הזדמנויות ירו לעבר ביתם, הכל כמפורט בכתב האישום. כפי המיוחס בכתב האישום, משיבים 1 – 2

הינם מנהלים, מארגנים ומכווני הפעילות בארגון. משיב 3 הינו חבר בארגון.

3.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של המשיבים (וכן של שני נאשמים נוספים) עד לתום ההליכים. ערר שהוגש על החלטה זו, נדחה (החלטת כב' השופטת נאור בבש"פ 6206/05 מיום 21.8.05). מעצרם של המשיבים הוארך מאז חמש פעמים (החלטת כב' השופט ג'ובראן בבש"פ 597/06 מיום 2.2.06; החלטת כב' השופט גרוניס בבש"פ 3433/06 מיום 2.5.06; החלטת כב' השופט חשין

בבש"פ 6170/06 מיום 14.8.06; החלטת כב' השופט רובינשטיין בבש"פ 8485/06 מיום 23.10.06; החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 644/07 מיום 20.2.07). בין לבין שוחררו בתנאים מגבילים שני הנאשמים הנוספים שהיו עצורים, ובהמשך אף הקל בית המשפט המחוזי בתנאי שחרורם. המשיבים שלפני הגישו אף הם בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרם עד תום ההליכים, ובקשתם נדחתה ביום 14.1.07 (ב"ש 94028/06).

4.

בין לבין, נמשך ניהול משפטם של המשיבים ושל הנאשמים האחרים. ביום 20.7.06 הסתיימה פרשת התביעה, לאחר שנוהלו 32 ישיבות הוכחות בהן נשמעו 77 עדי תביעה. ביום 4.10.06 החלה מתנהלת פרשת ההגנה, ונשמעו עדויותיהם של המשיב 1 ושל הנאשם 2 (שאינו בין המשיבים שלפני), ושל שני עדי הגנה נוספים. כן הסכימו הצדדים כי עדי הגנה אחרים יישמעו במרוכז לאחר שמיעת כל הנאשמים, וזאת על מנת לייעל את הדיון.

5.

המבקשת טוענת כי פרשת ההגנה לא החלה להישמע במועד שנקבע מלכתחילה, הן עקב היעדרות בא-כוח המשיבים מפאת מחלה, והן עקב העלאת טענת הגנה של "אין להשיב לאשמה" אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 3.10.06. כן מציינת המבקשת כי שמיעת עדי ההגנה התעכבה בשלושה חודשים עקב יציאתו לשבתון של אחד משופטי המותב.

6.

כעת מונחת לפני בקשה נוספת – שישית במספר – להארכת תקופת המעצר.

7.

לטענת המבקשת, מסוכנותם הגדולה של המשיבים נלמדת מפעילותם במסגרת ארגון פשיעה, ומעצמת האלימות בה נקטו במהלך אותה פעילות כלפי חייבים. מעשים אלה, כך נטען, מלמדים על חשש כבד לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים. כן טוענת המבקשת כי העונש החמור לו צפויים המשיבים, אם יורשעו, מקים חשש מובנה להמלטות מן הדין. ביחס להתנהלות המשפט מציינת המבקשת כי פרשת התביעה הסתיימה, כי בית המשפט ציין לחיוב את התנהלות המבקשת במהלך ניהול ההוכחות, וכי לעת זו נמצאת פרשת ההגנה בעיצומה, וקבועים מועדי הוכחות נוספים בחודשיים הקרובים. כן סומכת המבקשת על החלטת בית משפט זה בבש"פ 644/07 שניתן בבקשה קודמת שהוגשה בפרשה זו, וכן על החלטת בית משפט זה (כב' השופטת ברלינר ) בבש"פ 7173/06 מדינת ישראל נ' שורפי , טרם פורסם (להלן: עניין שורפי ).

8.

המשיבים טוענים כי יש לשחררם מן המעצר לאור התמשכות ההליכים, ולאור הערכתם כי המשפט יסתיים רק בעוד כשנה. כן טוענים המשיבים כי ניתן להציע חלופות מעצר הולמות. בהקשר זה סומכים המשיבים על החלטת בית משפט זה (כב' השופט לוי ) בבש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' זאנו , טרם פורסם.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי את הצדדים אשר טענו לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

10.

בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים (בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו , לא פורסם; בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר , לא פורסם; בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי , לא פורסם).

11.

חלוף הזמן וקצב ניהול התיק נבחנים ביחס לכל מקרה לגופו. כך למשל, כאשר מדובר בתיקים העוסקים בארגוני פשיעה שהינם מורכבים מטבעם, פרק הזמן הנדרש לשמיעתם, תוך מתן אפשרות נאותה לנאשמים לניהול הגנתם, ארוך מלכתחילה. כפי שנפסק, בסעיף 61 לחוק

המעצרים לא ניתן ביטוי לזמן השיפוטי הנדרש לצורך דיון בהליכים הכרוכים בארגוני פשיעה גדולים, המצריכים מעצם טיבם השקעה מרובה ביותר של משאבים ושל זמן שיפוטי. בהעדר אבחנות בחוק, על בית המשפט – בגדר שיקול דעתו בהארכת המעצר, להתוות את האיזון הראוי, כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות (השוו: בש"פ 7173/06 ב עניין שורפי

הנ"ל; החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 644/07 שאוזכר לעיל).

12.

גם במקרה שלפנינו מדובר במשפט מורכב אשר מתנהל נגד 13 נאשמים בגין עבירות חמורות המיוחסות להם במסגרת ארגון פשיעה שפעל כארבע שנים, ונדרש פרק זמן ממושך לניהולו. כפי שצוין בהחלטות קודמות, המשפט נוהל ביעילות והושקע בו זמן שיפוטי ניכר. מאז מועד הבקשה הקודמת התקיימו שלוש ישיבות הוכחות (בימים 6.3.07, 15.3.07, 18.3.07), ושלושה מועדי הוכחות נוספים

היו קבועים עד למחצית חודש יוני 2006. מתוך מודעות לצורך בסיום מהיר של ההליך קבע בית המשפט המחוזי, ביום 12.4.07, שלושה מועדי הוכחות נוספים בחודש אפריל 2007 (הגם כי מהחומר שלפני ומדברי ב"כ הצדדים בדיון, עולה כי בסופו של יום, עקב אילוצי יומן של עורכי הדין, לא ניתן היה לקיים הדיון במועדים אלה). כעולה מהודעה מטעם המבקשת שהוגשה ביום 23.4.07, ניתנה ביום 19.4.07 החלטה נוספת של בית המשפט המחוזי ובה נקבעו שני מועדי הוכחות נוספים להמשך ולסיום פרשת ההגנה, תוך שבית המשפט מוסיף כי "הצדדים ייערכו בהתאם בלא בקשות דחייה".

13.

המשפט אכן מתנהל פרק זמן ממושך, ונוכח התמשכות ההליך מתעצמת הפגיעה בחירות המשיבים, אשר מצויים במעצר פרק זמן ממושך.

14.

מן העבר השני יש להציב את המסוכנות הנשקפת מן המשיבים, ואשר עליה הורחב בהחלטות קודמות של בית משפט זה. כך, בהחלטה קודמת מיום 1.3.07 בבש"פ 644/07 (כב' השופטת פרוקצ'יה ), נקבע לאמור:

"מדובר במשיבים שמסוכנותם לשלום הציבור בולטת על פניה. היא נלמדת מהעבירות החמורות המיוחסות להם, הכוללות, בין היתר, מעשי אלימות קשים וירי מנשק; כן קיים חשש מיידי משיבוש הליכים והשפעה על עדים באם ישוחררו. עברם הפלילי של המשיבים 1 ו-3, והעובדה כי ריצו עונשי מאסר, תורמים לחשש הכבד לשלום הציבור ולתקינות ההליך השיפוטי, העלולים להיפגע משחרורם בעת זו"

החשש לפגיעה באינטרס הציבורי אם ישוחררו המשיבים הינו, אפוא, רב משקל.

15.

לכך יש להוסיף כי המשפט נמצא בשלב מתקדם, כי בית המשפט פועל ככל יכולתו כדי לקדם את ניהול המשפט, שהתמשכותו היא פועל יוצא של המורכבות עליה עמדנו.

16.

בשים לב לכל אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון הראוי מחייב, לעת הזו, לקבל את הבקשה ולהורות על המשך מעצרם של המשיבים. למותר לציין כי הנחתי היא שבית המשפט המחוזי ימשיך לעשות כל מאמץ על מנת לקדם את שמיעת המשפט, באופן שיצמצם, ככל הניתן, את הפגיעה בחירות המשיבים.

17.

נתתי דעתי גם להחלטת בית משפט זה בבש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' זאנו (טרם פורסם) עליה סומכים המשיבים. דא עקא, וכפי שציין בית המשפט (כב' השופט לוי ) באותה החלטה – " אין מקרה אחד דומה למשנהו, ולכל אחד יש את המאפיינים המיוחדים לו". כפי שצוין גם בהחלטת כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 644/07, הנסיבות בענייננו שונות, ומצדיקות את התוצאה השונה במקרה זה.

18.

שקלתי בנוסף אם יש להחיל דין שונה על המשיב 3, אשר כפי המיוחס בכתב האישום לא היה ממנהלי הארגון, אלא חבר מן השורה בו. דיון בשאלה זו מצא ביטוי עוד בהחלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 23.10.06 (בש"פ 8485/06). עם זאת, עברו הפלילי המכביד של המשיב 3 (שנסקר בהחלטת כב' השופטת נאור

בבש"פ 6206/05), חומרת האישומים המיוחסים לו ומספרם הרב (ובהקשר זה ר' הדברים שצוטטו לעיל, וכן החלטת כב' השופט גרוניס בבש"פ 3433/06), הביאוני לכלל מסקנה כי בהתחשב בעבירות האלימות החמורות בהן הוא מואשם, גם ביחס אליו דין הבקשה להתקבל. באלה יש גם כדי לאבחן את עניינו של המשיב 3 מעניינים של נאשמים אחרים, אשר שוחררו מן המעצר בהחלטות קודמות (ר' גם החלטת כב' השופט חשין בבש"פ 6170/06).

19.

אשר על כן אני מורה על המשך מעצרם של המשיבים בתשעים יום החל מיום 28.4.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1068/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.