בש"פ 9587/09 מדינת ישראל נ. אלברט עמר

בקשה שנייה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 7.12.2009 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 4756-12-08 בבית משפט השלום בחיפה, לפי המוקדם

) נזכיר, למען השלמת התמונה, כי ביום 2.12.09, בעקבות בקשת דחייה מטעם המשיב, הוארך מעצרו בהסכמה עד להחלטה אחרת)

.

1.

ביום 22.1.2009 הוגש לבית משפט השלום בחיפה כתב אישום מתוקן בשנית המייחס למשיב, בשבעה אישומים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 29 ל חוק העונשין ; עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי, לפי סעיף 432 בצירוף סעיף 29 ל חוק העונשין ; עבירות של הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 17 סיפא ל חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 בצירוף סעיף 29 ל חוק העונשין ; וכן עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 29 ובצירוף סעיף 25 ל חוק העונשין ; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) ל פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ; נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) ל פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 ; ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 רישא בצירוף סעיף 29 ל חוק העונשין ; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 בצירוף סעיף 29 ל חוק העונשין ; והדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) ל חוק העונשין . בתמצית יאמר, כי על פי המיוחס בכתב האישום, ביום 13.2.2008 הקימו המשיב ובת-זוגו, לימור לולה חג'ג'-דרעי (להלן: לימור ) – שאף היא נאשמת בכתב האישום – חברה בשם "בשר אדום אדום", שכל מהותה הייתה לשמש כ"חברת עוקץ". תחת כסותה של חברה זו, יזמו המשיב ולימור התקשרויות רבות עם ספקים שונים, אשר סיפקו לחברה סחורות ושירותים תמורת שיקים ללא-כיסוי שנחתמו על-ידי המשיב ולימור, בשמה של החברה. לפי הנטען בכתב האישום, ערכם של הסחורות והשירותים שנתקבלו על-ידי המשיב ולימור בדרך זו עומד על סכום של 1,365,977 ש"ח לערך. כן נטען בכתב האישום, כי ביום 23.8.2008 נהג המשיב ברכב, מבלי שהיו ברשותו רישיון נהיגה בר-תוקף ופוליסת ביטוח, וכי בעת הנהיגה אירעה תאונת דרכים שבמסגרתה פגע רכבו ברכב אחר. לאחר שהתרחשה התאונה , התקשר המשיב ללימור, וביקש ממנה להגיע לבית-חולים ולמסור שם הודעה לפיה היא זו שנהגה ברכב באותה בעת התאונה, וכי נפגעה במהלך התאונה. לימור נענתה לבקשתו, ואילו המשיב מסר לנהג הרכב שבו פגע כי נהגת הרכב – לימור – כבר פונתה לבית החולים, וכי היא זו שנהגה ברכב בעת שהתרחשה התאונה.

2.

ביום 8.12.2008, בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, הגישה המדינה בקשה לבית משפט השלום בחיפה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 13.1.2009 קיבל בית משפט השלום (כב' סגנית הנשיא ר' חוזה ) את בקשת המדינה, והורה על מעצרו של המשיב. בהחלטתו ציין בית משפט השלום כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. כן קבע בית המשפט כי קיימת בנסיבות העניין עילת מעצר נוכח מסוכנות המשיב, וזאת בשל השיטתיות, ההיקף והתחכום במעשים המיוחסים לו, ונוכח עברו הפלילי המכביד. לבסוף הטעים בית המשפט כי במקרה זה לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, שכן אופיים של המעשים המיוחסים לו מקשה על בית המשפט ליתן בו את האמון הדרוש לשם שחרורו. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה ביום 1.3.2009. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' סוקול ) כי מעיון בתסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו של המשיב עולה כי לא ניתן להביא לאיון מסוכנותו על דרך של שחרורו לאחת מחלופות המעצר שהוצעו על-ידו.

3.

בחלוף תשעה חודשים מעת מעצרו של המשיב, הגישה המדינה לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. בהחלטתו מיום 6.9.2009, קיבל בית המשפט (השופט א' רובינשטיין ) את בקשת המדינה, והורה על הארכת מעצרו של המשיב. בהחלטתו, הבהיר בית המשפט כי נוכח מועדי הדיון הרבים הקבועים בהליך העיקרי המתנהל נגד העורר – מהם עולה שאיפתו של בית המשפט הדן בהליך העיקרי להביא לסיומו המהיר של ההליך – ועל רקע המלצתו השלילית של שירות המבחן בעניינו של המשיב, ועברו הפלילי המכביד – הרי שמתקיימים טעמים המצדיקים את קבלת הבקשה להארכת מעצר.

4.

משלא תמו ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד המשיב, גם לאחר סיומה של הארכת מעצר זו, עותרת המדינה, זו הפעם השנייה, להארכת מעצרו של המשיב לתקופה נוספת של תשעים ימים. במסגרת בקשתה, טוענת המדינה כי מן השיטתיות, התחכום והתעוזה המאפיינים את המעשים המיוחסים לעורר ניתן ללמוד על רמת המסוכנות הממשית הנשקפת ממנו. כן מציינת המדינה, בבקשתה, את עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל הן הרשעות בעבירות רכוש ומרמה, והן הרשעות בעבירות תעבורה חמורות – כהיבט נוסף המחזק את דבר מסוכנותו של המשיב. המדינה מבקשת לעמוד, בהקשר זה, גם על המלצתו השלילית של שירות המבחן, ועל החשש שהובע בתסקיר שירות המבחן מפני ביצועם החוזר של מעשים דומים מצד המשיב בעתיד. עוד מדגישה המדינה כי לאחר מעצרו של המשיב בחודש יולי 2008 וחרף חקירתו באזהרה בחשד לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שב המשיב, לאחר שחרורו, לבצע את המעשים המיוחסים בכתב האישום. מכאן עולה, לשיטת המדינה, כי עסקינן בנאשם שאין אימת החוק שורה עליו, וכי לא ניתן לתת בו את האמון הנדרש לשם שחרורו ממעצר. לבסוף מפרטת המדינה כי לעת הזו קבועים שבעה מועדי דיון נוספים לשמיעת התיק, בתקופה שבין יום 23.12.2009 ליום 15.2.2010, וכי לשיטתה, ניתן יהיה להביא לסיומה של פרשת התביעה בתוך שלוש או ארבע ישיבות הוכחות.

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה להארכת המעצר. לטענתו, אף לאחר סיומן של ישיבות ההוכחות הקבועות בעניינו, יעלה הצורך בקביעת מועדים נוספים לשם שמיעת הסיכומים, באופן שתדרש הארכה נוספת של מעצרו. לטעמו, נוכח העובדה שנשמעו כבר עדויותיהם של כשלושים מעדי התביעה, פוחת החשש משיבושם של הליכי המשפט המתנהלים נגדו, באם ישוחרר ממעצר. לבסוף מבקש המשיב להדגיש כי מרבית הרשעותיו הן בנות עשור ואף יותר מכך, ושלפיכך אין לראות בעברו הפלילי כשיקול מכריע בגדר ההחלטה בבקשה זו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, במסגרת בחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 ל חוק המעצרים , על בית המשפט לשקול את האיזון הראוי שבין זכותו של נאשם שטרם הורשע בדין לחירות, לבין השמירה על שלום הציבור והבטחת מהלכו התקין של ההליך הפלילי (בש"פ 3421/07 מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסם, 25.4.2007); בש"פ 7277/09 מדינת ישראל נ' בן דוד (לא פורסם, 11.10.2009); בש"פ 8529/09 מדינת ישראל נ' וסלייב (לא פורסם, 29.10.2009)) . במסגרת איזון זה יש להתחשב, בין היתר, ב מידת המסוכנות העולה מאופי המעשים המיוחסים למי שהארכת מעצרו מתבקשת ומעברו הפלילי; משך הזמן הצפוי להידרש לשם סיומו של ההליך המשפטי העיקרי; וכן הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים; ועוד ( בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007); בש"פ 8703/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 7.11.2007) ).

בבחינת נקודת האיזון הראויה בעניינו, יש לתת משקל של ממש למסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים למשיב ומעברו הפלילי. אכן, העבירות שדבר ביצוען מיוחס למשיב בכתב האישום הן ברובן עבירות רכוש ומרמה, אך נוכח השיטתיות, התחכום והסדרתיות שבמעשים אלו, כמו גם היקפם של הנזקים הכלכליים שנגרמו לקורבנות העבירה, עולה כי לפנינו נאשם שאכן נשקפת ממנו מסוכנות ממשית לביטחון הציבור (ראו בש"פ 5431/89 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268, 272 (1998)). עברו הפלילי המכביד של המשיב מהווה אף הוא, כאמור, שיקול שיש לתת עליו את הדעת. עבר פלילי זה כולל הרשעות רבות בעבירות כגון גניבה, משיכת שיק ללא כיסוי, הפצת מסמך מזויף, ועוד. אופיין של עבירות אלה, בהן הורשע המשיב בעבר, מעיד על כי המשיב אינו זר לעולמן של עבירות הרכוש והמרמה, ואף בכך יש כדי להגביר את המסוכנות הנשקפת ממנו. דבר מסוכנותו של המשיב מוצא ביטויו אף בתסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו, שממנו ניכר כי המשיב אינו נוטל אחריות על מעשיו הלכאוריים, וכי קיימת סבירות גבוהה לכך שישוב לבצע מעשים מן הסוג המיוחס לו בכתב האישום, באם ישוחרר ממעצר. בהקשר זה יש לציין כי על אף שאין בהמלצה הקבועה בתסקיר שירות מבחן כדי לחייב את בית המשפט בבואו להכריע בשאלת מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, הרי שנדרשים טעמים כבדי משקל על-מנת להצדיק סטייה מהמלצה שלילית הקבועה בתסקיר (בש"פ 9354/02 מדינת ישראל נ' גינדיאן (לא פורסם, 5.11.2002); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, 16.4.2007); בש"פ 8178/09 מדינת ישראל נ' אלמליח (לא פורסם, 28.10.2009) – וסבורני כי טעמים כאלה לא קיימים בענייננו. באשר לקצב ניהולו של ההליך, אומר כי במהלך הארכת המעצר האחרונה, התקיימו הדיונים שנקבעו בתיק העיקרי כסדרם, בהתאם לתחזית שהוצגה לבית משפט זה בדיון שנערך בהארכת המעצר הקודמת; וכי מקום בו נדחה מועד דיון מסוים דאג בית המשפט לקבוע מייד מועד אחר במקומו. זאת ועוד, מועדי הדיון בהליך העיקרי נקבעו על-ידי בית משפט השלום במרווחי זמן קצרים, וזאת, כך נראה, על-מנת לאפשר דיון רציף בהליך העיקרי. נוכח מספרם הרב של עדי התביעה שעדותם כבר נשמעה, מועדי הדיון הקבועים להמשך ההליך וציפייתה של המדינה כי פרשת התביעה תגיע לסיומה במהלך ישיבות ההוכחות הקרובות – יש לקוות כי ההליך העיקרי המתנהל יבוא לסיומו במועד נראה לעין. מכלול הטעמים עליהם עמדנו, הביאוני לידי המסקנה כי טרם הוסטה נקודת האיזון בעניינו של המשיב, במידה המצדיקה את שחרורו ממעצר.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 7.12.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ. 4756-12-08 בבית משפט השלום בחיפה, לפי המוקדם.