בש"פ 8529/09מדינת ישראל נ. אלכסנדר וסלייב

לפניי בקשה להארכת מעצר חמישית של המשיב 1 (להלן: המשיב ) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) בתשעים ימים מיום 2.11.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1019/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם ביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 7.2.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס למשיב

עבירות של רצח [לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )], השמדת ראיה (לפי סעיף 242 לחוק העונשין), הדחה בחקירה (לפי סעיף 246(ב) לחוק העונשין) ושיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין).

על פי האישום הראשון, בחודש ינואר 2008 נתגלע סכסוך בין המשיב וחברו, המשיב 2 (להלן: עידן ), לבין המנוח על רקע מחלוקת כספית בין השלושה. בתאריך 15.1.2008 סמוך לחצות שתו המשיב וחברו וידיגאר ארדן, המכונה ידין (להלן: ידין ) משקאות אלכוהוליים בקיוסק ברחוב לוינסקי בתל-אביב ומשם המשיכו לדירתו של המשיב, בה ישן באותה העת עידן. כשהגיעו לדירה העירו את עידן ושוחחו איתו בנוגע לסכסוך עם המנוח. בשיחה החליטו המשיב ועידן, בנוכחות ידין, ללכת לדירתו של המנוח ולדקור אותו ולשם כך הצטייד עידן באולר קפיצי. בתאריך 16.1.2008 בסביבות השעה 03:00 לפנות בוקר הגיעו המשיב ועידן לדירת המנוח וביקשו מהמנוח לפתוח את הדלת. משפתח המנוח את הדלת שלף עידן את האולר ודקר את המנוח דקירה אחת. המנוח נטל סכין יפנית ופצע את עידן באחת מאצבעותיו ביד ימין. לאחר מכן התפתח עימות בין המשיב ועידן שבעקבותיו נטל המשיב סכין מטבח מדירתו של המנוח והחל לדקור את המנוח יחד עם עידן. השניים דקרו את המנוח 16 דקירות באיברי גופו השונים באמצעות הסכין והאולר כאשר בכל אותה העת מנסה המנוח להגן על עצמו. המנוח החל לזעוק לעזרה והשניים נמלטו מהמקום והותירו אותו מדמם בדירה. המנוח הובהל לבית חולים כשהוא במצב קריטי וסובל מדימום מסיבי ונפטר כעבור כ-12 שעות. בסמוך לאחר הרצח חזרו המשיב ועידן לדירתו של המשיב, פשטו את בגדיהם ואת נעליהם המגואלים בדמו של המנוח יצאו לגג הסמוך לדירה יחד עם ידין ושרפו את הבגדים והנעלים. לאחר מכן כרכו את החפצים השרופים בתוך סדין והשליכו אותם בקרבת מקום. ידין שטף את הדירה מכתמי הדם בהתאם להוראותיהם של המשיב ועידן.

על פי האישום השני, ביום 17.1.2008 נעצר המשיב כחשוד בביצוע הרצח נשוא האישום הראשון. ביום 25.1.2008 בהיותו של המשיב בתא המעצר בתחנת שכונות, שוחח החוקר אסי ציון עם המשיב וטען בפניו כי יש בידיו ראיות המפלילות אותו בביצוע הרצח. מהשיחה עם החוקר הסיק המשיב כי ידין, אשר היה אף הוא עצור בחשד למעורבות ברצח הנ"ל הפליל אותו במעורבות באירוע. בעקבות זאת הביע המשיב בפני עצור אחר אשר שהה בתא הסמוך לתאו את זעמו הרב על ידין, קילל את ידין קללות שונות, איים בפגיעה בידין ובאביו באומרו כי ישחט אותם וביקש מהעציר עמו שוחח כי בעת מעברו לבית המעצר באבו-כביר הוא יאתר את ידין, יזהיר אותו לבל ידבר עם חוקרי המשטרה ויניע אותו לחזור בו מהגרסה המפלילה אותה מסר לחוקרי המשטרה. בין היתר אמר המשיב לעציר שיגיד לידין: "בן זונה מזדיין.. תגיד ששיקרת תגיד מה שאתה רוצה... אבל אל תוציא סתם שם של בנאדם מהפה שלך...". בתגובה לדברי המשיב רשם העציר את שמו של ידין על קיר התא בבית המעצר, על מנת לשנן אותו לעצמו.

הליכים קודמים

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו וביום 7.7.2008, לאחר קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ג' נויטל ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו זאת מאחר ולא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ולא נמצאה חלופת מעצר ראויה שביכולתה להשיג את מטרות המעצר.

משלא הסתיים משפטו בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב. ביום 20.11.2009 הורה השופט ח' מלצר על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב שיבחן האם ישנה אפשרות לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. תסקיר המבחן שהוגש ביום 22.12.2008 לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופת המעצר שהוצעה על ידו ועל כן הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 7.11.2008. ביום 26.1.2009 הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצר שנייה של המשיב. ביום 18.2.2009 קיבלה השופטת א' פרוקציה את הבקשה והאריכה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. ביום

12.5.2009 הוארך בהסכמה מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים וביום 21.7.2009 הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצר רביעית של המשיב. ביום 23.7.2009 קיבל השופט א' גרוניס את הבקשה והאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

3.

במקביל התנהל משפטו של המשיב בתיק העיקרי. ביום 13.2.2008 התקיימה הקראה של כתב האישום והדיון נדחה ליום 27.2.2008 למתן תשובה לכתב האישום. ביום זה ביקש המשיב להחליף את סנגורו והדיון נדחה ליום 1.4.2008, כאשר ביום זה ביקשה באת כוחו של המשיב דחייה כדי ללמוד את חומר הראיות. הדיון נדחה ליום 29.4.2008 ולאחר שהתבקשה דחייה נוספת מטעם באת כוח המשיב נדחה הדיון ליום 23.6.2008. בדיון זה כפר המשיב בכתב האישום באופן כללי ונקבע כי מענה מפורט לכתב האישום יוגש לא יאוחר מיום 31.12.2008. ביום 22.12.2008 הגיש המשיב בקשה לדחיית המועד ובית המשפט נעתר לבקשה ודחה את מועד ההגשה ליום 15.1.2009.

ביום 16.12.2008 הגיש המשיב עתירה לגילוי ראיות חסויות לפי סעיף 46 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 וכן בקשה לקבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. ביום 12.2.2009 התקיים דיון בבקשה לקבלת חומר חקירה וביום 22.4.2009 הגישה באת כוח המשיב בקשה למחיקת העתירה לגילוי ראיה חסויה.

ביום 4.5.2009 נשמעה עדותו של ידין בחקירה ראשית והחלה חקירתו הנגדית. ביום 24.5.2009 לא התייצב ידין לחקירה הנגדית והוצא נגדו צו הבאה. ביום 31.5.2009 סיים ידין את עדותו וביום 16.6.2009 נשמעה עדותם של ארבעה עדי תביעה נוספים. ביום 1.7.2009 הודיעה באת-כוח המשיב כי היא מעוניינת לחקור 15 עדי תביעה מתוך 46 עדים הקיימים בתיק ונוכח זאת קבע בית המשפט את התיק להוכחות לימים 24.9.2009, 15.10.2009 ו-18.10.2009. ביום 24.9.2009 התקיימה ישיבה אך המשיב לא הובא על ידי שירות בתי הסוהר. בישיבה זו הצהירו הצדדים כי יהיה בתיק הסדר טיעון וביקשו מבית המשפט להורות לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המשיב. לאור זאת נקבע דיון להצגת הסדר הטיעון ליום 26.10.2009.

4.

ביום 27.10.2009 הגיש המשיב מענה לבקשה שלפניי ובו הסכים להארכת מעצרו בחודש ימים בלבד ולא בתשעים ימים כפי שביקשה המבקשת. כמו כן ציין המשיב בהודעה כי ביום 9.9.2009 הוגש לבית המשפט המחוזי הסדר טיעון עליו חתמו הצדדים. על פי הסדר זה הומרה עבירת הרצח בה מואשם המשיב בעבירת הריגה וכן שונה סעיף 6 לכתב האישום. עוד עולה מההודעה כי הדיון שנקבע ליום 26.10.2009 נדחה ליום 2.11.2009.

טענות המבקשת

5.

המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי – עומדת על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים וזאת על אף חתימת הסדר הטיעון בין הצדדים. לדבריה, המסוכנות הנשקפת מן המשיב עומדת בעינה וכך גם החשש להימלטותו מן הדין. המבקשת מציינת כי הדיון בעניינו של המשיב קבוע להצגת הסדר הטיעון בפני בית המשפט ליום 2.11.2009 ולאור זאת ישנם סיכויים גבוהים כי ההליך נגד המשיב יסתיים בתקופת הארכת המעצר המבוקשת.

טענות המשיב

6.

המשיב – באמצעות באת כוחו, עו"ד אורית חיון – מדגיש כי מדובר בבקשה להארכה חמישית של מעצרו, זאת כאשר לא ניתן לדעת מהו העונש שיושת עליו אם וכאשר בית המשפט המחוזי יאשר את הסדר הטיעון. לטענתו בנסיבות אלה אין מקום להארכת מעצרו בתשעים ימים כפי שעולה מהבקשה.

המשיב אינו טוען כי יש לשחררו ממעצר לאלתר שכן הוא מודע לכך שבמסגרת הסדר הטיעון הוא מודה בביצועה של עבירת הריגה, עבירה חמורה בפני עצמה, אך לדבריו אין בכך בכדי לשלול את חירותו לשלושה חודשים וניתן להסתפק בהארכת מעצר לתקופה בת חודש ימים בלבד.

דיון והכרעה

7.

בבוא בית המשפט להחליט האם להאריך מעצרו של נאשם מעבר לתשעה חודשים עומדת לנגד עיניו הוראת המחוקק

שבסעיף 61 לחוק המעצרים שלפיה הכלל הוא כי אם לא הסתיים משפטו של נאשם בחלוף תשעה חודשים שבהם היה נתון במעצר, כי אז יש לשחררו. יחד עם זאת, סעיף 62 לחוק המעצרים נותן מענה למקרים החריגים אשר בהם, חרף המאמצים שנעשו, לא ניתן היה לסיים את ההליך הפלילי במסגרת פרק הזמן האמור. בית המשפט הדן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. בין היתר יש לבחון את חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט המהווים גורמים משמעותיים, העשויים להביא להסטתה של נקודת האיזון בין האינטרסים הנזכרים, אך למותר לציין כי אין זה השיקול הרלבנטי היחידי.

8.

לטענת המשיב יש להעניק משקל רב לעובדה שנחתם הסדר טיעון בינו לבין המבקשת. איני יכול לקבל טענה זו. כידוע, הכלל הבסיסי הוא שבית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון שהושג בין הצדדים, ואין הוא חייב לקבלו [ראו: ע"פ 7063/08 טרבלסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2009); ע"פ 6989/99 מדינת ישראל נ' ביטון פ"ד נד(1) 226, 228-229 (2000)]. במקרה דנן הסדר הטיעון הוגש אמנם לבית המשפט המחוזי אך עדיין לא אושר על ידו ומכאן שלעת עתה מדובר אך בהסכם בין הצדדים. מכיוון שכך לא ניתן לקבוע, כפי שטוען המשיב, כי משפטו קרוב לסיום וכי יש להאריך את תקופת מעצרו בחודש אחד בלבד.

9.

נוכח האמור לעיל עליי לבחון את הבקשה שלפניי לפי כתב האישום המקורי שהוגש כנגד המשיב והמייחס לו, בין היתר, עבירת רצח שלגביה נקבע כי רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שמואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה [ראו: בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל פ"ד נא(1) 523 (1997); בש"פ 7804/08 מדינת ישראל נ' עלי (לא פורסם, 25.9.2008)]. בית משפט זה בחן את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר (החלטתו של השופט ח' מלצר בבש"פ 9042/08), אולם נוכח תסקיר המעצר שהוגש בעניינו נקבע כי אין ביכולתה של חלופת המעצר שהוצעה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו ואת החשש המובנה להימלטותו מן הדין. סבורני כי קביעה זו עומדת בעינה גם עתה.

יתרה מכך, במידה והסדר הטיעון יאושר על ידי בית המשפט, ואיני מביע דעתי בעניין, תומר עבירת הרצח שיוחסה למשיב בעבירת הריגה, שנעשתה תוך הפעלת אלימות. סבורני כי אין בכך בכדי להפחית מהמסוכנות הנשקפת מהמשיב. גם עבירת ההריגה שנעשתה תוך הפעלת אלימות מגלמת בתוכה מסוכנות טבועה המתגברת נוכח העבירות הנוספות המיוחסות למשיב – שיבוש מהלכי משפט, השמדת ראיה והדחה בחקירה – ומחייבת את השארתו של המשיב במעצר.

10.

אשר על כן אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 2.11.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1019/08 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.