בש"פ 393/11 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם סחיטה, סחיטה באיומים ובכוח, כליאת שווא, גניבה והדחה בחקירה. לפי הנטען בכתב האישום, פנתה בת זוגו של המשיב (להלן:

השותפה ) אל אדם מבוגר שעימו היתה לה היכרות מוקדמת (להלן: המתלונן ), וביקשה ממנו הלוואה. לצורך כך, הגיע המתלונן לדירה שבה שהתה השותפה. בשלב זה, שכנעה השותפה את המתלונן לפשוט בגדיו ולהתקלח. כשיצא המתלונן מהמקלחת, והוא עירום, דחפה אותו השותפה לחדר השינה והתיישבה לצידו. או אז נכנס המשיב, אשר כל אותה העת התחבא בדירה, לחדר השינה כשהוא רעול פנים וצילם את המתלונן יחד עם השותפה. המשיב אמר למתלונן כי עליו לרכוש את סרט הצילום, משסירב לעשות כן, החל המשיב להכות את המתלונן ואיים עליו בסכין על מנת שימסור את פרטי כרטיס האשראי שלו, שבעזרתם משכה השותפה מחשבונו סך של 3,200 ש"ח. במקביל, נעל העורר את המתלונן בחדר השינה כשהוא עירום למשך כשעה וחצי. בהמשך, נטלו העורר והשותפה כסף מזומן מארנקו של המתלונן, ואיימו עליו כי אם יפנה למשטרה – יפגעו בו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ' ) הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לאחר שנקבע כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לו, וכן כי על רקע מעשים אלה ונוכח עברו הפלילי המכביד נשקפת ממנו מסוכנות המחייבת את הותרתו במעצר. זאת, בין היתר, על רקע כך שהאירוע נושא כתב האישום התרחש בעת שהמשיב ריצה עבודות שירות שהוטלו עליו במסגרת תיק אלימות קודם. ערר על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה (החלטת השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 4490/10). יוער כי השותפה – שנגדה מנוהל הליך נפרד – שוחררה לחלופת מעצר בחודש מאי 2010, על רקע היעדר עבר פלילי ונסיבותיה האישיות, כמו גם בשל תפקידה המשני במעשים נושא כתב האישום.

3.

כתב האישום האמור הוגש לבית המשפט בסוף חודש אפריל 2010. מענהו של המשיב לאישום ניתן בתחילת חודש יוני והתיק נקבע להוכחות לחודש אוקטובר 2010. בישיבת הוכחות שנערכה ביום 17.10.10 העידו שלושה עדי תביעה, ביניהם המתלונן והשותפה, והתיק נקבע לסיום פרשת התביעה ליום 22.11.10. מועד זה בוטל על רקע שביתת הפרקליטים, והתיק נקבע לתזכורת ליום 31.1.11.

4.

משחלפו תשעה חודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, מוגשת בקשה זו להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. המדינה טוענת כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב הינה ברורה, הן על רקע המעשים המיוחסים לו בתיק זה, הן על רקע עברו הפלילי של המשיב, שביצע – לכאורה – את המיוחס לו בתיק זה, שעה שריצה עבודות שירות שנגזרו עליו במסגרת תיק קודם, שעניינו עבירות אלימות ואיומים. עוד צוין כי בתסקיר שירות המבחן במסגרת גזירת הדין בתיק הקודם, הוער כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פוגענית. בהתאם להחלטתי מיום 20.1.11, עדכנה המדינה כי נקבעו במסגרת ההליך העיקרי שני מועדים נוספים (10.2.11, 14.2.11) שבהם עתיד להסתיים שלב ההוכחות בתיק. אשר על כן, סבורה המדינה כי יש בכך כדי להביא לסיום התיק במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת. המשיב טוען כי אין להאריך את מעצרו, שכן התארכות ההליך העיקרי מונחת לפתחה של התביעה, על רקע ביטול מועדי ההוכחות בזמן שביתת הפרקליטים.

5.

כידוע, ככל שמתמשכים ההליכים, נדרש בית המשפט לשוב ולבחון מחדש את האיזון הראוי בין זכותו של הנאשם – שחזקת החפות עומדת לו – לחירות, לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ולקיים הליך משפטי תקין (ראו, למשל: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.5.2010); בש"פ 8529/09 מדינת ישראל נ' וסלייב (לא פורסם, 29.10.2009)). לשם כך, בוחן בית המשפט, בין היתר, את עוצמת הסכנה הנשקפת מאופי העבירות המיוחסות לנאשם ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ומשך הזמן הצפוי לשם השלמתו (בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010); בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007)). נוכח הודעתה המעדכנת של המדינה, נראה כי ההליך העיקרי נמצא בישורת האחרונה שלו, ושלב ההוכחות עתיד להסתיים בשבועיים הקרובים. מועדי ההוכחות שבוטלו בשל שביתת הפרקליטים אכן הביאו לעיכוב מסוים בהליך, אך לא מצאתי כי בנסיבות העניין יש בכך כדי להכריע את דינה של הבקשה. למשיב מיוחסים מעשי אלימות חמורים שבוצעו באדם קשיש וחסר אונים לשם בצע כסף. מעשים אלה, לצד עברו הפלילי המכביד והעדכני, מעידים על מסוכנות ברורה לשלום הציבור. נוכח האמור, ובאיזון בין השיקולים שעליהם עמדתי, וביניהם הצפי לסיומו הקרוב של המשפט, החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש.

מעצרו של המשיב מוארך איפוא בתשעים ימים החל מיום 28.1.11, או עד למתן פסק דין בת"פ 41573-04-10 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.