בש"פ 5353/11 מדינת ישראל נ. בן ציון בסאייב

בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

ביום 29.4.10 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד המשיב המייחס לו בין היתר עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 לחוק; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק; כליאת שוא לפי סעיף 377 לחוק; גניבה לפי סעיף 384 לחוק; הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק.

2.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטותיהם של כב' השופט ס' ג'ובראן שדן בערר על ההחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים (בש"פ 4490/10) ושל כב' השופט ע' פוגלמן שדן בהארכת המעצר הראשונה של המשיב (בש"פ 393/11) ואחזור על הדברים בתמצית. כנטען בכתב האישום, בת זוגו של המשיב עבדה כמטפלת ברעייתו של אדם קשיש (להלן: המתלונן ) ממנו ביקשה הלוואה בסך 1,500₪. בת הזוג תיאמה עם המתלונן פגישה בדירה, וכשהגיע לדירה שכנעה אותו להתפשט ולהיכנס למקלחת. כשיצא המתלונן עירום מהמקלחת דחפה אותו אל חדר השינה והתיישבה על ידו. או-אז נכנס המשיב אל חדר השינה צילם את השניים, ודרש מהמתלונן תשלום תמורת סרט הצילום. משזה סירב לשלם היכה אותו המשיב, הצמיד סכין לבטנו ודרש ממנו באיומים את הקוד הסודי לכרטיס האשראי. בעוד המתלונן מוחזק עירום כשהוא נעול בחדר השינה, משכה בת זוגו של המשיב בעזרת כרטיס האשראי והקוד הסודי מחשבונו של המתלונן סך של 3,200₪ ממכשיר הכספומט,

ובנוסף נטלו השניים את ארנקו של המשיב שהיו בו עוד 1,000₪. לאחר מכן איים המשיב על המתלונן לבל יתלונן במשטרה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט

נעתר לבקשה והורה על מעצרו, בציינו את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, וכי המעשים המיוחסים לו בוצעו במהלך תקופת ריצוי עבודות שירות שנגזרו עליו בגין עבירות אלימות ואיומים. ערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה בהחלטתו של כב' השופט ג'ובראן מיום 24.6.10.

4.

משלא נסתיים משפטו של המשיב וחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. בהחלטה מיום 3.2.11 האריך כב' השופט פוגלמן את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים בהיות ההליך העיקרי "בישורת האחרונה שלו" ובשים לב למועדי ההוכחות שנקבעו לימים 10.2.11 ו- 14.2.11. משחלפו תשעים יום ומשפטו של המשיב טרם הסתיים הגישה המבקשת בקשה נוספת להארכת מעצר, ובהסכמת המשיב הוארך מעצרו בתשעים ימים נוספים החל מיום 28.4.11 (החלטה של כב' השופטת נאור בבש"פ 2935/11). להשלמת התמונה אספר כי בת זוגו של המשיב שוחררה לחלופת מעצר בחודש מאי 2010 על רקע היעדר עבר פלילי ונסיבותיה האישיות, ומתנהל כנגדה הליך פלילי נפרד בגין אותם מעשים.

5.

כעת, מוגשת הבקשה שבפניי להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. כפי שעולה מהבקשה, ביום 10.2.11 הסתיימה פרשת התביעה, והדיון שנקבע ל-14.2.11 נדחה לבקשת המשיב ליום 16.3.11. במועד זה העיד המשיב ונקבע מועד הוכחות נוסף ליום 3.5.11, אז העידה אמו של המשיב מטעם ההגנה. ביום 6.7.11 תמה פרשת ההגנה והוגשו סיכומים מטעם המבקשת, ו בית המשפט הורה למשיב להגיש את סיכומיו עד ליום 17.7.11.

המבקשת עתרה להורות על הארכה נוספת של מעצר המשיב לאור הסיום הקרוב של הליכים ב בית המשפט

המחוזי ומאחר שהמשיב מהווה סכנה לציבור כפי שמשתקף מהמעשים המיוחסים לו.

המשיב התנגד לבקשה, בהצביעו על כך שבת זוגו של המשיב משוחררת מזה זמן מה, וכי ההליך שהיה ב"ישורת האחרונה" כבר בחודש פברואר שנה זו טרם נסתיים.

6.

אכן, יש להצר על כך שההליך בעניינו של המשיב התארך במספר חודשים בשל שביתת הפרקליטות. עם זאת, בהתחשב בכך שפרשת התביעה הסתיימה כבר בחודש פברואר ואין לייחס את המשך התארכות ההליכים לתביעה; בהתחשב בכך שאחד ממועדי ההוכחות נדחה לבקשת ההגנה; בהתחשב בכך שלמשיב מיוחסים מעשי אלימות חמורים באדם קשיש וחסר אונים; בהתחשב בעברו הפלילי המכביד של המבקש; ובהתחשב בכך שסיכומי ההגנה אמורים להיות מוגשים תוך הזמן הקרוב ונראה כי הישורת האחרונה היא אכן האחרונה – נוכח כל אלה, הכף נוטה להיעתר לבקשה באשר חלוף הזמן לא הקהה את מסוכנותו של המשיב.

אשר על כן, מעצרו של המשיב מוארך בזה בתשעים יום, החל מיום 27.7.2011 או עד מתן פסק הדין בעניינו, הכל לפי המוקדם.