בש"פ 96/11 מדינת ישראל נ. מועתז מוסטפא

1.

כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים מייחס למשיבים עבירות של ניסיון לרצח, נשיאת נשק שלא כדין והחזקת אגרופן או סכין שלא כדין. לפי הנטען בכתב האישום, במסגרת סכסוך משפחות בין משפחת המשיבים לבין משפחה אחרת (להלן: משפחת סלימאן ), התפתח ביום 2.10.09 ויכוח בין המשיב 1 ובין שלושה מבני משפחת סלימאן, שבמהלכו שלף המשיב 1 סכין לעברם. מאוחר יותר, שב המשיב 1 למקום כשהוא מצויד באקדח, והחל לירות לעבר בני משפחת סלימאן. עד מהרה, הצטרף אליו אחיו, המשיב 2, אף הוא מצויד באקדח. סאמר סלימאן נורה בעכוזו ובבטנו, והוא נפצע אנושות. נאדר סלימאן, נפצע קשה מהירי בבטנו. המשיב 1 ניסה לפגוע גם בשני בני משפחה נוספים, אך ללא הצלחה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. המשיבים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וביקשו כי בית המשפט יורה על הגשת תסקיר מבחן לצורך שחרורם לחלופת מעצר. בית המשפט נעתר לבקשתם. לאחר קבלת התסקיר, שבגדרו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורם, הורה בית המשפט על מעצרם עד תום ההליכים. בין היתר, נקבע כי נסיבות המעשים המיוחסים להם, מלמדות על מסוכנות ברמה גבוהה לשלום הציבור. ערר על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה (החלטת השופט א' גרוניס

בבש"פ 9837/09), שקבע כי אין לעשות שימוש בחלופת מעצר, על רקע המסוכנות הברורה הנשקפת מהמשיבים, וכן על רקע תסקירי המעצר השליליים בעניינם. משטרם הסתיים משפטם של המשיבים בחלוף תשעה חודשים, הוארך מעצרם של המשיבים – בהסכמתם – בתשעים

ימים (בש"פ 5018/10), ולאחר מכן, בתשעים ימים נוספים (בש"פ 7086/10).

3.

כעת, מבקשת המדינה להורות על הארכת מעצרם בפעם השלישית. המדינה טענה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיבים הינה ברורה, והוסיפה כי במועד ההוכחות הקרוב עתידה להסתיים פרשת התביעה. עד היום, כך המדינה בבקשתה, נשמעו בתיק ארבע ישיבות הוכחות שבהן העידו שבעה עדי תביעה. במהלך תקופת הארכת המעצר האחרונה, בוטלו מספר ישיבות תזכורת וכן ישיבת הוכחות בשל שביתת הפרקליטים.

4.

לדברי המשיבים, קצב התקדמות התיק העיקרי אינו משביע רצון על רקע העומס הרב המוטל המותב היושב בדין, ובשל כמות העדים שעתידים להישמע. לדבריהם, פרשת התביעה לא עתידה להסתיים במהלך ישיבת ההוכחות שנקבעה. הם מוסיפים כי לא ניתן לגלגל לפתחה של ההגנה את ביטול ישיבות ההוכחות, הואיל והדחיות נבעו משביתת הפרקליטים ומטעמי בית המשפט. בא כוח המשיב 1 מצביע על אופיו הנורמטיבי של מרשו, נשוי ונטל עבר פלילי, ומבקש לשחררו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. המשיבים מסכימים כי תיבחן חלופת מעצר מחוץ לכפרם של המשיבים.

5.

בהתאם להחלטתי, פנתה המדינה לבית המשפט המחוזי בבקשה לקביעת מועדי הוכחות נוספים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' סגל ) זימן את הצדדים לישיבת תזכורת, וכן קבע ישיבת הוכחות ליום 8.2.11. המדינה שבה ועדכנה כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 8.2.11 בפני ראש ההרכב, עדכנו הצדדים את בית המשפט המחוזי כי ככל שתושג סולחה בין משפחת המשיבים למשפחת סולימאן, ניתן יהיה להציג בישיבה הקרובה הסדר טיעון חתום. בית המשפט קבע ישיבת תזכורת נוספת ליום 27.2.11.

6.

כידוע, עם התמשכות ההליכים, נדרש בית המשפט לשוב ולבחון מחדש את האיזון הראוי בין זכותו של הנאשם הנתון במעצר – שחזקת החפות עדיין עומדת לו – לחירות, ובין הצורך לשמור על בטחון הציבור ולקיים הליך משפטי תקין (ראו, למשל: בש"פ 393/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 3.2.2011)). לשם כך, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את עוצמת הסכנה הנשקפת מאופי העבירות המיוחסות לנאשם ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ומשך הזמן הצפוי לשם השלמתו (ראו: בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010)).

המסוכנות הנשקפת מהמשיבים היא ברורה. על רקע סכסוך משפחות, שטרם נפתר, ירו המשיבים באמצעות אקדחים לעבר בני המשפחה האחרת ופגעו בשניים מהם. מעשים כאלה מצביעים על מסוכנות ברמה גבוהה. לא כל שכן, כאשר תסקירי המעצר בעניינם של המשיבים שללו כל אפשרות של שחרור לחלופה. אשר לקצב התקדמות ההליך: הגם ששביתת הפרקליטים הביאה לעיכוב

בהתקדמות משפטם של המשיבים – שכן בוטלה בעטיה ישיבת הוכחות שבה אמורה היתה להסתיים פרשת התביעה בתיק – העדכונים הכתובים שהגישו הצדדים מלמדים כי בשלב זה קיים סיכוי בלתי מבוטל שההליך יסתיים בהסכמה במסגרת הארכת המעצר המבוקשת.

נוכח האמור, ובאיזון בין השיקולים שעליהם עמדתי, החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש. הנחתי היא כי ככל שיתברר שהמגעים בין הצדדים לא יביאו לכדי סיום ההליך בתקופה הקרובה – יפנו הצדדים בבקשה מוסכמת לבית המשפט המחוזי לקביעת ישיבות הוכחות נוספות במועדים מוקדמים, ככל שיומנו של בית המשפט יאפשר.

אשר על כן, מוארך מעצרם של המשיבים ב תשעים ימים החל מיום 12.1.11, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 651/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.