בש"פ 9837/09 מועתז מוסטפא נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים שלא לשחרר את העוררים לחלופת מעצר ולהורות על מעצרם עד תום משפטם.

2.

בכתב אישום שהוגש על העוררים, שהינם אחים, נטען כי הם ביצעו עבירות של ניסיון לרצח ונשיאת נשק שלא כדין. העורר 1 מואשם, בנוסף, בביצוע עבירה של החזקת סכין שלא כדין. כתב האישום מתאר התרחשויות שאירעו ביום 2.10.09. העורר 1 פגש בבני משפחה אחרת. קיים סכסוך בין משפחתם של העוררים לבין המשפחה האחרת. לאחר דין ודברים שלף העורר 1 סכין שהיתה בידו. בהמשך ניגש העורר 1 למכוניתו וחזר כשהוא מצויד באקדח. הוא ירה לעבר אחד מבני המשפחה האחרת. אחיו, העורר 2, הגיע אף הוא למקום כשגם הוא נושא אקדח. אף העורר 2 פתח בירי לעבר האחרים. שניים מבני המשפחה האחרת נפגעו מן הכדורים.

3.

לא קיימת מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה ועילת המעצר. בית המשפט המחוזי הורה כי יוגש תסקיר לגבי כל אחד משני העוררים. שירות המבחן אכן הגיש שני תסקירים בהם נבחנה האפשרות של שחרור לחלופת מעצר. לגבי כל אחד מבין השניים היה השירות בדיעה כי לא ניתן לשלול הערכה בדבר סיכון גבוה להישנות מעשיהם ובסופו של דבר נמנע השירות מהמלצה לשחרורם של השניים לחלופה. לאור זאת, החליט בית המשפט המחוזי לצוות על מעצר עד תום ההליכים.

4.

הסניגור המלומד טען בין היתר, כי השירות לא היה מודע לכך שלשניים אין עבר פלילי. לאור זאת הוא ביקש כי יוגש תסקיר נוסף. המשיבה הביאה לתשומת ליבי, כי קיים רישום פלילי אחד לחובת העורר 2. מתברר, כי בשנת 2002 הוא הורשע בעבירה של החזקת סכין. נתון נוסף שהעלה הסניגור היה שבין המשפחות היריבות נערכה עטווה, היינו מדובר בשלב ראשון לקראת סולחה. המדינה מפנה לכך שבתסקירי שירות המבחן מצוין כי בעבר כבר נערכה סולחה בין המשפחות.

5.

דעתי היא כי במקרה דנא אין זה מן הראוי לעשות שימוש בחלופת מעצר. כאמור, על רקע סכסוך משפחות ירו העוררים באמצעות אקדחים לכיוון בני המשפחה האחרת ופגעו בשניים מהם. מעשים כאלה מצביעים על מסוכנות ברמה גבוהה. כאשר מוסיפים לכך את התסקירים, שלא המליצו על שחרור לחלופה, לא נותרה דרך אחרת אלא להורות על מעצר עד תום ההליכים. אוסיף, כי איני רואה כל סיבה שלעת הזו יגיש שירות המבחן תסקירים נוספים.

6.

הערר נדחה.