בש"פ 6830/11 מדינת ישראל נ. עדן כהן

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 30.9.2011 או עד למתן פסק הדין במשפטו המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

1.

בכתב האישום המתוקן, מיוחסות למשיב, בארבעה אישומים שונים, עבירות של סחר בנשק, גניבה בידי עובד ציבור, מרמה והפרת אמונים, ייצור וסחר בנשק והחזקת נשק. על פי הנטען, המשיב שירת בשירות סדיר במשמר הגבול. במהלך שירותו הצבאי, גנב המשיב אמצעי לחימה רבים מהבסיס שבו שירת ומפעילויות מבצעיות שבהן נטל חלק. עוד נטען בכתב האישום, כי המשיב היה מעורב בסחר באמצעי הלחימה הגנובים עם גורמים עבריינים, החזיקם בביתו ואף הרכיב מטעני חבלה לשם מכירתם (להרחבה בנוגע לאישומים השונים, ראו החלטת השופט י' עמית בבש"פ 2051/11 מיום 21.3.2011.)

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והדיון בבית המשפט המחוזי התמקד בשאלת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. תסקיר מעצר שהוכן בעניינו של המשיב שלל את החלופה שהוצעה על-ידו, במיוחד נוכח העובדה ששניים מבין המפקחים שהוצעו העלימו משירות המבחן את עברם הפלילי. אשר על כן, הורה בית המשפט המחוזי ביום 17.2.2011, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. עררו של המשיב על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה ביום 21.3.2011 (החלטת השופט י' עמית

שנזכרה לעיל). מועד למענה לכתב האישום נקבע ליום 5.10.2011 ולאחריו נקבע מועדים לדיוני הוכחות בימים 23.10.2011 ו-30.10.2011. העיכוב בפתיחת המשפט נבע מכך שבמקביל לניהול ההליכים כנגד המשיב, התקיים משא ומתן בין הצדדים לשם הגעה להסדר טיעון. משא ומתן זה לא צלח, וזאת מפאת מעצרו בשלב מאוחר יותר של חשוד מרכזי נוסף בתיק, שהיה דרוש לחקירה. נוכח התפתחות חדשה זו, ביקשה התביעה לתקן את כתב האישום כך שיכלול גם את הנאשם האחר, הודיעה כי אין בכוונתה להגיע להסדר טיעון עם המשיב והיא מבקשת לנהל את המשפט נגד שני נאשמים אלה.

להשקפת המדינה, היתרון היחידי לציבור בהגעה להסדר טיעון עם המשיב היה חסכון בזמן שיפוטי כפועל יוצא של אי שמיעת ראיות. משהתברר כי יש צורך בניהול ההליך, אין הצדקה עניינית להתקשרות עם המשיב בהסדר טיעון.

3.

בחלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, הגישה המדינה את הבקשה שלפניי, שבגדרה עותרת היא להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המדינה טוענת כי חומרת המעשים המיוחסים למשיב מקימה נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית, שלא נסתרה על-ידו. המסוכנות הנשקפת מהמשיב מתעצמת על רקע אופי המעשים המיוחסים למשיב וטיבם, השיטתיות והתכנון המוקפד הכרוכים בהם ושיתוף הפעולה עם גורמים עבריינים, הכל תוך העמדת שלום הציבור בסכנה בעבור בצע כסף. המבקשת ערה לקושי שבהתמשכות ההליך, אך מדגישה, כי הסיבה לכך היא המשא ומתן שנרקם בינה לבין המשיב, שכמעט והבשיל לכדי הסדר טיעון, אילולא הייתה התפתחות בחקירה שהובילה בין היתר לאיתור ותפיסה של נאשם מרכזי נוסף בתיק. עוד טוענת המדינה כי קיים חשש שמא שחרורו של המשיב לחלופת מעצר יאפשר לו לשבש הליכי משפט, בעיקר בשל החשש שמא ישפיע על עדותה של חברתו.

4.

בא-כוח המשיב טוען כי המשיב נמצא במעצר כבר תשעה חודשים, מבלי שניתנה תשובתו לאישומים או התקיים דיון הוכחות, וזאת בעקבות התנהלות המדינה בשלב ניהול המשא ומתן, שלטענתו – לוקה בחוסר תום לב. הוא אף שוקל להעמיד את סירובה של המדינה להתקשר עמו בהסדר טיעון לביקורת שיפוטית בבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. עוד מוסיף בא כוח המשיב, כי היקף חומר החקירה בפרשה הוא רב מאד, וקיימים עדים רבים ועל כן יידרש עוד זמן רב לצורך ניהול ההליך. אשר לטענת המדינה לשיבוש הליכים, טוען המשיב כי עילת השיבוש מתייתרת משנתפס החשוד הנוסף שהיה דרוש בתיק.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה, מסקנתי היא כי דינה להתקבל. בבחינת בקשה להארכת מעצר, אנו נדרשים לשאלת האיזון הראוי בין זכותו של הנאשם – שחזקת החפות עומדת לו – לחירות, לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ולקיים הליך משפטי תקין, והכל על רקע נסיבות העניין הספציפי הניצב בפנינו (ראו למשל: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.5.2010); בש"פ 8529/09 מדינת ישראל נ' וסלייב (לא פורסם, 29.10.2009)). לשם כך, יש לבחון, בין היתר, את עוצמת הסכנה הנשקפת מהנאשם, על רקע המעשים המיוחסים לו, התנהגותו ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ומשך הזמן הצפוי לשם השלמתו (בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010); בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007)).

6.

המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא ברורה, ובית משפט זה עמד על כך בהרחבה בהחלטתו בעניין המשיב מיום 21.3.2011, שבה שלל את האפשרות כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר, תוך הדגשת חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. נראה כי בשלב זה נקודת האיזון עודנה נוטה לחובתו של המשיב, לכיוון הצורך לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו לשלום הציבור ובטחונו. אמנם, על פניו ניתן היה לסבור כי קצב התקדמות משפטו של המשיב לא היה משביע רצון, שכן עד כה טרם ניתנה תשובתו לאישום. עם זאת, הטעם לכך הוא קיומו של משא ומתן מתקדם בין הצדדים לשם הגעה להסדר טיעון מבלי שהועלתה על ידי המשיב טענה באשר לפרק הזמן שנדרש לשם כך. הואיל והניסיון להגיע להסדר טיעון לא צלח, הנחתי היא כי משפטו של המשיב יתנהל בבית המשפט המחוזי במהירות הראויה, בשים לב לעובדת היותו במעצר. להבדיל ממקרים אחרים שבאים לדיון במסגרת דיונית זו, בשלב הנוכחי מלין ב"כ המלומד של המשיב כי משנמצא כי הסדר הטיעון לא ייחתם, שוריינו תאריכים לשמיעת הוכחות עוד קודם שניתנה תשובת הנאשם. חששו היא כי שמיעה מהירה של ההליך תקפח את זכויותיו של הנאשם. בעניין אחרון זה אציין כי חזקה על בית המשפט המחוזי כי יפעל במהירות הראויה, בלא לקפח את זכויותיו הדיוניות של הנאשם. ואכן בית המשפט ראה לדחות דיונים שהיו קבועים לימים 21.9.2011 ו-26.9.2011, לבקשת ההגנה, על מנת לאפשר לסנגורים המלומדים להיערך למשפט. מכל מקום הכרעתו של בית המשפט המחוזי תהא נתונה – בסופו של יום – לביקורת ערעורית.

אין צריך לומר כי איני נוקט עמדה בהתייחס לטענות ב"כ המשיב כי הסדר הטיעון כבר השתכלל, וטענות אלה שמורות לו, ככל שיחליט לנקוט בהליך המתאים.

7.

על יסוד כל האמור, אני מקבל את הבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 30.9.2011 או עד למתן פסק-הדין בת"פ 52174-12-10 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.