בש"פ 2051/11 פלוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בזק-רפפורט ) במ"ת 52199-12-10 בגדרה הוחלט על מעצר העורר עד תום ההליכים.

1.

כנגד העורר ואדם נוסף הוגש ביום 30.12.10 כתב אישום בו יוחסו לעורר עבירות של גניבה בידי עובד ציבור לפי סעיף 390 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק ); מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק; ועבירות של סחר, ייצור והחזקת נשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק.

בכתב האישום נטען כי בשנת 2008, בעת שירותו הסדיר של העורר כשוטר במשמר הגבול, גנב מן הבסיס בו שירת אמצעי לחימה, אותם מכר לגורמים פליליים. כתב האישום כולל שלושה אישומים שונים, מהם עולה כי העורר גנב כ-100 רימוני הלם, אשר 70 מהם לקח לביתו על מנת לשייף את המספר הסידורי הטבוע בהם כדי להסוות את העובדה כי נגנבו מבסיס צבאי, ומכר אותם תמורת 250 ₪ לרימון; הכין מטען חבלה מאולתר שאותו מכר לגורם עברייני שזהותו אינה ידועה עדיין למשיבה, ומכר לו גם חלק מהרימונים אותם גנב. בחיפוש שנערך בביתו של העורר ביום 9.12.10 נמצאו 27 רימוני הלם; אקדח מאולתר ובו כדור 5.56, אותו ייצר העורר; 228 כדורי 5.56 מ"מ ; 138 קליעים מסוג 5.56 מ"מ ; 133 תרמילים; 39 כדורים חסרי קליע; 15 כדורים חסרי קליע שהוכנסו למחסנית; כ- 133 גרם אבקת שריפה; 8 כדורי גומי; מנוף של רימון גז ושתי נצרות של רימון יד.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. תסקיר שירות המבחן לא מצא כי הוריו של העורר מהווים חלופת מעצר הולמת, ולגבי שניים מהמפקחים התעוררה בעיה של אמינות, לאחר שנתברר כי העלימו משירות המבחן את עברם הפלילי. שירות המבחן הציע לערוך תסקיר משלים על מנת לבחון חלופת מעצר בישיבת "אור ישראל" בקרית ביאליק, בפיקוח תלמידים מן הישיבה, אך בית המשפט לא נתן ארכה להכנת התסקיר והורה ביום 17.2.11 על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

מכאן הערר שבפניי.

3.

העורר אינו כופר בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, וכל טיעונו מתמקד בשחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, בהתחשב בגילו הצעיר ובעברו הנקי, יש בחלופת המעצר שהוצעה כדי לאיין את מסוכנותו, ולחלופין, יש לאפשר לשירות המבחן להעמיק בדיקתו לגבי חלופת המעצר המוצעת.

4.

אומר בקצרה כי דין הערר להידחות.

עבירות בנשק מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית כך שנקודת המוצא היא מעצר והחריג הוא חלופת מעצר (ראו, בהרחבה, החלטתי בבש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2011) והאסמכתאות שם (להלן: עניין יחזקאל )). במקרה דנן, איני רואה כי יש מקום להחלת החריג. העורר חטא במכירה של כמות עצומה של רימונים ואמל"ח תמורת בצע כסף, האמל"ח ומטען החבלה לא אותרו עד היום, והם מסתובבים אי שם בשטח, מה שמעצים את המסוכנות (עניין יחזקאל לעיל, בש"פ 3842/10 זועבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.5.2010); בש"פ 9939/09 סדיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.12.2009)). אי שם מסתובב מעורב נוסף שטרם נתפס, מה שמעורר גם חשש לשיבוש הליכי משפט.

בנסיבות אלה, איני סבור כי יש בחלופת מעצר כדי להקהות את מסוכנותו של העורר.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.