בש"פ 3842/10 מדינת ישראל נ. ראמז זועבי

1.

לפני ערר של המדינה על החלטה שניתנה אתמול בבית המשפט המחוזי בנצרת בדבר שחרורם בערובה של שני המשיבים שהמדינה ביקשה לעצרם עד לסיום ההליכים. (בש"פ 3842/10). למשיב 1 מיוחסות שתי עבירות של סחר בנשק, ולמשיב 2 מיוחסות שתי עבירות של רכישת נשק. המיוחס למשיבים הוא חלק מפרשיה מסועפת בגינה הוגש כתב אישום נגד מעורבים רבים. חלקם של שניים מהמעורבים האחרים, ועל כך עמד בית המשפט המחוזי, ניכר בצורה משמעותית מחלקם של שני המשיבים לפני, ודומה כי זה היה הנימוק המרכזי לשחרורם, יחד עם תסקירים חיוביים שניתנו בעניינם.

2.

המשיב 2 בערר המדינה הגיש ערר משל עצמו (בש"פ 3845/10) ובו העלה, בין השאר, טענות לענין חולשת הראיות, טענת הפליה ועוד.

3.

קיים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי חומר ראיות לכאורה נגד שני המשיבים, המשיב 1 אינו חולק על כך. המשיב 2 הופלל על ידי המשיב 1. עיינתי אף אני בחומר הראיות אליו הפנו אותי הצדדים, ואני סבורה, כאמור, שבית המשפט המחוזי צדק בקביעתו: המשיב 1 הפליל את המשיב 2 במיוחס לזה האחרון. נכון הוא שלא עשה כן מיד, ונכון הוא גם שהתבצר בשלב מסויים בזכות השתיקה וגם סרב לערוך עימות עם המשיב 2. כל אלה הם עניינים הנוגעים למשקל ולמהימנות, אך ראיות לכאורה – יש ויש. אומר בבחינת למעלה מן הצורך כי איני סבורה שנפגעת לכאורה מהימנות הגרסה המפלילה.

4.

גם בטענת ההפליה מול מעורבים אחרים בפרשה שהעלה המשיב 2 לא מצאתי ממש: עם עד המדינה בפרשה נעשה הסכם שחלק ממנו הוא שהוא ישהה במעצר בית. זהו הכרח בל יגונה, ואין לטעון טענת הפליה בכגון דא. עניינם של מעורבים אחרים – שונה הוא כליל.

5.

ומכאן לעיקר: השאלה המרכזית הנשאלת היא אם צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא לעצור את המשיבים עד לסיום ההליכים אלא לשחררם בערובה. תשובתי, לגבי שני העוררים, היא שראוי היה לעצרם. אכן, חלקם של שני המשיבים לפני קטן מחלקם של מעורבים אחרים שקשרו קשר לגנוב כלי נשק מבסיס צבאי ולמכור אותם, וכך גם עשו בפועל. ואולם, חלקם של המשיבים צריך להיבדק ביחס למעשיהם-הם. בשני ארועים נגנב נשק שהגיע לידי המשיב 1 מידי נאשם אחר, והמשיב 1 מכרו למשיב 2 בסכומים נכבדים של עשרות אלפי שקלים. מ דובר בשני רובי סער צהליים מסוג m-16 . שני כלי הנשק לא אותרו עד היום ולא הוחזרו למשטרה. המשיבים אינם מוסרים כל גרסה בעניין, והמשיב 2 מכחיש שהיה מעורב בקנייתם. בענייני סחר בנשק – ובכך מואשם משיב 1 – אין מקום לשחרור לחלופת מעצר אלא במקרים חריגים ביותר, והמקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם. המשיב 2 הואשם ברכישת הנשק ולא בסחר בו, ואולם לעת הזו, וכל עוד לא נמצאו כלי הנשק רואה אני סיכון של ממש בשחרורו. אי שם מסתובבים להם כלי נשק גנובים, ושחרורו של המשיב 2 עלול להביא למכירתם הלאה או לשימוש בהם. אם תהיינה לעניין זה נסיבות חדשות – שמורה למשיב 2 האפשרות לפנות בבקשה לעיון חוזר. לעת הזו נשקפת לדעתי סכנה משני המשיבים, ואין לשחררם בערובה.

6.

סוף דבר: ערר המדינה מתקבל ועררו של המשיב 2 נדחה. שני המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים.