בש"פ 9939/09 נאשף סדיר נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

2.

בכתב אישום שהוגש נגד העורר מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לסחור בנשק, ניסיון לשאת נשק, סחר בנשק ונשיאת נשק. כתב האישום כולל שני אישומים. מדובר בכתב האישום על מספר אנשים שקשרו קשר ובגדרו נגנב אקדח מן המחנה של צה"ל בקריה בהזדמנות אחת, ובהזדמנות נוספת נשדד מחייל באותו מחנה רובה מסוג 16- M . שני כלי הנשק הגיעו לידיו של העורר. הרובה מסוג 16- M

לא נמצא עד היום. בבית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. הדיון נסב סביב הסוגיה של חלופה.

3.

בפני בית המשפט המחוזי הוגש תסקיר מעצר שהמליץ על שחרור לאחת משתי חלופות. מדובר על מעצר בית מלא. בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי קיימת חומרה יתירה בעבירות המיוחסות לעורר ולפיכך אין לעשות שימוש בחלופת מעצר.

4.

הסניגור המלומד טען כי שתי החלופות שהוצעו הינן חלופות טובות וראויות. הוא אף הוסיף והציע, כי בין המפקחים יהיה אדם שהינו מתנדב במשטרה. לפי הנטען, הפיקוח של המפקחים השונים מקטין באופן משמעותי את החשש לביצוע עבירות או להפרה של תנאי השחרור.

5.

דעתי היא, כי במקרה כגון דא אין מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר, אפילו מדובר היה בחלופה מושלמת (בהנחה שקיימת כזו). עבירות הנשק בהן מואשם העורר מצביעות על מסוכנות ברמה גבוהה לביטחון הציבור ושלומו. במקרה הנוכחי, אין מדובר באירוע אחד ובכלי נשק אחד. זאת ועוד, הרובה שנשדד מן החייל והגיע לידיו של העורר במסגרת הקשר לא נמצא עד היום. בכך יש פן נוסף של חומרה. מכאן שצדק בית המשפט המחוזי משהחליט שלא לשחרר לחלופת מעצר אלא להורות על מעצר עד תום ההליכים.

6.

הערר נדחה.