פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
368/11
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996
תאריך הישיבה:
י"ג בשבט התשע"א
(18.1.11)
בשם המבקשת:
עו"ד מירב עמר-כהן
בשם המשיב:
עו"ד מיכאל עירוני;
עו"ד ניק קאופמן
החלטה
1.
כתב אישום שהוגש נגד המשיב לבית משפט המחוזי בירושלים המחזיק שני אישומים, מייחס לו עבירות של אינוס, פציעת בן משפחה, חבלה בכוונה מחמירה, התעללות בקטין ותקיפת קטין הגורמת לחבלה חמורה. על-פי עובדות כתב האישום סובלת אשתו של המשיב (להלן: צ.ד. ) מתסמונת נפרוטית, אי ספיקת כליות ובעיות בעור. בשנת 2009 ילדה צ.ד. את בנם המשותף של בני הזוג (להלן: י ). עם לידתו, אושפז י' בפגיה במשך כחודשיים. לפי עובדות האישום הראשון, לאחר לידתו של י', החל המשיב לנהוג באלימות כלפיו וכלפי צ.ד. בכלל זה, היכה המשיב את צ.ד., סטר לה, משך בחוזקה בשערה ובעט בה. באחת הפעמים, היכה המשיב את צ.ד. בפניה וגרם לה לנפיחות, שטפי דם והמטומות בצד שמאל של פניה ובעינה השמאלית. במועדים שונים, כאשר סירבה צ.ד. לקיים יחסי מין עם המשיב, הוא תקף אותה, סטר לה וקיים עימה יחסי מין שלא בהסכמה תוך שהוא גורם לה חבלות. לפי עובדות האישום השני, במהלך חודש ינואר 2010, בעת שהמשיב חש כעס כלפי בני משפחתו, ובעת שאחיו החזיק את י' בידיו, תפס המשיב את י' וזרק אותו בעוצמה מגובה של מטר על הספה. במספר מועדים נוספים נהג המשיב לטלטל את י' בעוצמה רבה בעודו אוחז בכתפיו ובראשו. במועד אחר, בעת שבכה י', תפס אותו המשיב בכתפיו, טילטל אותו בעוצמה, הטיח את ראשו במיטה, היכה בראשו בידיו, סתם את פיו וצעק לעברו כי הוא אינו רוצה בו. כאשר צ.ד. ניסתה לחלץ את י', היכה אותה המשיב, בעט בבטנה וברגליה ומשך את שערה על מנת למנוע ממנה להגן על י'. י' איבד את הכרתו ובמשך שעות ארוכות לאחר מכן נותר בהכרה חלקית בלבד. מבדיקה רפואית שנעשתה לו למחרת, עלה כי י' סובל מדימומים תוך גולגולתיים מרובים ודימומים מרובים בקרקעית שתי עיניו, אשר נגרמו כתוצאה מטלטולים רבים. התמונה הקלינית וממצאי הדימום הצביעו כי י' סובל מתסמונת התינוק המנוער. כתוצאה מפגיעות אלה שגרם המשיב לי', איבד י' את מאור עיניו, לפי הצפי הרפואי, לצמיתות.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בדיון שהתקיים בבקשה לא כפר המשיב בקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. עם זאת, ביקש כי בית המשפט יורה על הכנת תסקיר בעניינו ותישמר לו הזכות לטעון בהמשך כי חל כרסום בראיות. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' ענבר ) נעתר לבקשה ודחה את הדיון לצורך הכנת תסקיר מבחן.
3.
בתחילת יוני 2010 הוגש תסקיר בעניינו של המשיב. שירות המבחן התרשם כי המשיב בעל דפוסי התנהגות אלימים ובלתי מרוסנים המחריפים ומתעצמים בעיתות של לחץ ומשבר וכאשר הוא חש כי צרכיו אינם נענים. צוין, כי למשיב צורך רב בשליטה על סביבתו, והוא בעל מודעות עצמית נמוכה עד כדי ניתוק מהמציאות. שירות המבחן התרשם עוד כי המשיב מתקשה לשים גבולות להתנהגותו ואינו נענה לסמכות. עוד צוין כי גם לאחר מעצרו, המשיך המשיב ליצור קשר עם צ.ד. ונהג בתוקפנות מילולית כלפי צוות בית החולים שטיפל בבנו. בתסקיר צוין כי צ.ד. חוששת שאם בעלה ישוחרר למעצר בית, הוא יחפש אחריה ואחרי י' ויפגע בהם. עוד הובאה בחשבון העובדה כי מעת שזומן המשיב לחקירה, עבר חודש ימים עד שנמצא. שירות המבחן ציין כי המשפחה מוכרת לגורמי רווחה מהתקופה שי' שהה בפגייה. בהקשר זה צוין, כי המשיב לא הביע כל התעניינות או דאגה למצבו של בנו והתקבל הרושם כי הוא מתחמק מלקיחת אחריות על הטיפול בו. כמו-כן, צוין כי המשיב הערים קשיים על גורמי הרווחה ולא שש לשתף עימם פעולה. נוכח האמור ונוכח חומרתן ותוצאותיהן של העבירות המיוחסות למשיב – שברקע להם, ככל הנראה, התמכרות לאלכוהול - והחשש מפני שיבוש הליכי משפט, קבע שירות המבחן כי מסוכנותו של המשיב גבוהה מאד ולא ניתן לאיינה באמצעות שחרור לחלופת מעצר. כמו-כן, הדגיש שירות המבחן כי שחרור המשיב לחלופת מעצר עשוי להפעיל לחצים נפשיים ומסרים מאיימים כלפי צ.ד. ובכך לפגוע בהליך השיקומי והטיפולי שלה ושל י'.
4.
לאחר קבלת התסקיר התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים. משלא נמצאה חלופת מעצר מתאימה, הסכים המשיב למעצר, תוך בקשה לשמור על זכותו להציע חלופת מעצר, לכשזו תימצא, ולהגיש בקשה לעיון חוזר. נוכח כך הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המשיב עד לתום ההליכים. כמו-כן, נרשמה התחייבות המשיב שלא יתקשר לצ.ד. ושלא יטריד את עובדי בית החולים שבו מאושפז י'.
5.
מבקשת המדינה עולה, כי הקראת כתב האישום בתיק החלה ביום 27.5.10. מועד למענה לכתב האישום נדחה מספר פעמים לבקשת בא-כוח המשיב לצורך קבלת חומרי חקירה וחוות דעת מומחים מטעם התביעה וכן התייעצות עם מומחים מטעם ההגנה. מועד לתחילת שמיעת הראיות נקבע לאמצע חודש יולי 2010. בשל תקלה לא התייצבה המבקשת לדיון זה ובמקומו נקבעו שני דיוני הוכחות במהלך חודש אוקטובר 2010. דיונים אלה אכן התקיימו ובהם העידו ארבעה עדי תביעה. שני דיוני הוכחות נוספים שנקבעו למהלך חודש דצמבר 2010 נדחו לבקשת בא-כוח המשיב ובשל שביתת הפרקליטים, לסוף חודש ינואר 2011. יצוין, כי במהלך חודש אוקטובר 2010 בוצעו השלמות חקירה בעקבות מידע נוסף שמסרה צ.ד. לאחר השלמת החקירה, הוגשה ביום 12.1.11 בקשה מטעם המבקשת לתיקון כתב האישום, כך שיוספו לו אישומים בגין אונס וסחיטה באיומים. החלטה בבקשה טרם ניתנה.
6.
בחלוף תשעה חודשים ומשלא הסתיימו ההליכים בעניינו של המשיב, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, שבגדרה היא עותרת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המבקשת טוענת כי מן המשיב נובעת מסוכנות גבוהה הנלמדת ממעשי האונס והאלימות הקשים שביצע, לכאורה, באשתו ובבנו התינוק. בהקשר זה היא מפנה לתסקיר שירות המבחן אשר הצביע על מסוכנותו הגבוהה ונמנע מהמלצה על שחרורו לחלופת מעצר. המבקשת מוסיפה כי קיים חשש להימלטות המשיב מאימת הדין. זאת, הן בשל העובדה שצ.ד. טרם העידה, הן בשל כך שרק לאחר חודש מעת שנפתחה החקירה, הצליחה המשטרה לאתרו. לדבריה, בחקירה החדשה שנפתחה, כמו גם בבקשה לתיקון כתב-האישום, לא יהיה כדי להאריך את ההליכים. זאת, משום שאישומים אלה, לטענתה, נשענים אך על עדותה של צ.ד. אשר טרם העידה בתיק. כמו-כן, להערכתה, נדרשים שני דיוני הוכחות כדי לסיים את פרשת התביעה. בנסיבות אלה, נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב אשר לא קהתה עם חלוף הזמן, והחשש מפני שיבוש ההליכים, סבורה המבקשת כי אין מקום לשחרר את המשיב ממעצר.
7.
באי-כוח המשיב טענו בפניי כי העיכוב בהתקדמות ההליך נבע מעיכוב בהעברת חומר החקירה לידי ההגנה ובפרט חוות דעת רופא העיניים מטעם התביעה.
כמו-כן, הם מדגישים כי התנגדו לדחיית הדיונים בתקופת שביתת הפרקליטים וכי אין הצדקה כי המשיב ישא בהשלכות של שביתה זו. עוד צוין, כי הבקשה לתיקון כתב האישום הינה בקשה חריגה שהוגשה בשלב מאוחר של הדיונים בתיק. הם הוסיפו וטענו כי אם תתקבל הבקשה, ייתכן שיהיה צורך לזמן חלק מן העדים הללו לשמיעה חוזרת. בהקשר זה, מדגישים הסנגורים כי חקירת הנאשם במשטרה בפעם השנייה נעשתה ללא הסכמתם המפורשת, זאת בניגוד לנהלים. נוכח האמור, סבורים באי-כוח המשיב כי יש מקום להורות על הכנת תסקיר שירות מבחן עדכני בעניינו של המשיב, אשר יבחן מחדש את מסוכנותו ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.
8.
בהודעה מעדכנת שהגישה המבקשת בהתאם להחלטתי מיום 18.1.11, צוין כי מלבד דיון ההוכחות הקבוע לסוף חודש ינואר 2011, נקבעו בתיק 2 מועדי הוכחות נוספים לאמצע חודש מרץ ואמצע חודש אפריל.
9.
לאחר שבחנתי את הבקשה על צרופותיה ואת טענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי דינה להדחות. כידוע, ככל שמתמשכים ההליכים, נדרש בית המשפט לשוב ולבחון מחדש את האיזון הראוי בין זכותו של נאשם - שחזקת החפות עומדת לו - לחירות לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ולקיים הליך משפטי תקין. (ראו, למשל: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.5.2010); בש"פ 8529/09 מדינת ישראל נ' וסלייב (לא פורסם, 29.10.2009)). לשם כך, בוחן בית המשפט, בין היתר, את עוצמת הסכנה הנשקפת מאופי העבירות המיוחסות לנאשם ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ומשך הזמן הצפוי לשם השלמתו (בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010); בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007)). קצב התקדמות ההליך העיקרי בענייננו אינו משביע רצון. לכך מתווספת העובדה, כי המבקשת הגישה בקשה לתיקון כתב האישום, דבר אשר עשוי לעכב במידת מה את סיום ההליכים. עם זאת, סבור אני כי אין מנוס, בשלב זה, מלהורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. למשיב מיוחסות עברות המצויות במדרג חומרה גבוה ביותר. כתב האישום מתאר מסכת אירועים קשה מאד של התעללות המשיב בבנו הפעוט ואשתו החולה, שהותיר בהם חבלות קשות, אף לצמיתות. שירות המבחן עמד בתסקירו על דפוסי התנהגותו האלימים של המשיב ועל חוסר יכולתו לשלוט בהתנהגותו ולהיענות לסמכותם של אחרים. אף לאחר שנעצר, המשיך המשיב לנהוג באלימות מילולית כלפי הצוות הרפואי שטיפל בבנו. עוד עמד שירות המבחן על החשש הממשי מפני פגיעה באשתו ובבנו אם ישוחרר המשיב ממעצר וכן על הסיכון לשיבוש הליכי המשפט. בנסיבות אלה, ומשהוספו תאריכי הוכחות נוספים לאחר הדיון בבקשה שהתקיים לפניי, איני סבור כי לעת הזו מסיט משך ההליכים את נקודת האיזון אל עבר שחרור המשיב ממעצר. כמו-כן, איני רואה מקום להיעתר לבקשת המשיב להורות על הכנת תסקיר עדכני בעניינו. תסקיר שירות המבחן ניתן אך לפני מספר חודשים והציג תמונה שלילית ביותר באשר למשיב. שירות המבחן שלל באופן חד משמעי את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. בשלב זה, לא נראה כי חל שינוי נסיבות המצדיק קיומה של בחינה נוספת.
נוכח האמור,
בקשת המדינה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 29.1.11 או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.
נ יתנה היום, כ' בשבט התשע"א (25.1.11).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
11003680_M03.doc
נב
מרכז מידע, טל' 077-2703333
; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il