בש"פ 284/11 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, בתשעים ימים נוספים, החל מיום 22.1.11 או עד מתן פסק הדין במשפטו, לפי המוקדם.

1.

בחודש יוני 2009, הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום המייחס למשיב ביצוע עבירות מין חמורות בשני מתלוננים קטינים. באישום אחד, נטען כי המשיב ביצע מעשה מגונה בנסיבות מחמירות וניסה לבצע מעשה סדום בקטין בן 15 שאותו פגש במקווה בעיר תל אביב. באישום השני, מיוחס למשיב ביצוע מספר רב של מעשים מגונים והטרדות מיניות, וכן עבירת תקיפה וניסיון תקיפה שאותן ביצע במספר רב של הזדמנויות בין השנים 2009-2008 כלפי קטין בן 13.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. במסגרת הליכי המעצר, נתקבלה חוות דעת מאת הפסיכיאטר המחוזי בעניינו של המשיב, שבה נקבע כי המשיב סובל מהפרעה נפשית מסוג סכיזופרניה פרנואידית וכן כי הוא סובל מהפרעה של העדפה מינית מסוג משיכה למתבגרים וחשד לפדופיליה. בהמשך, קבעה ועדת האבחון למפגרים כי המשיב מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי, והמליצה על המשך טיפול פסיכיאטרי. על רקע חוות הדעת שהוגשו, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' כוחן ) כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו ויוחזק במחלקה הסגורה בבית החולים "אברבנאל". לקראת תום תשעת חודשי מעצרו, הגישה המדינה בקשה ראשונה להארכת מעצרו לבית משפט זה. בית המשפט (השופטת א' חיות , בש"פ 1809/10) האריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום, בהסכמת בא-כוחו, במסגרת האשפוז במחלקה הסגורה באברבנאל. כן נקבע כי תתאפשר למשיב שעת טיול אחת מדי יום בחצר בית החולים בליווי הצוות המטפל. על רקע חוות דעת שהוגשה במסגרת ההליך העיקרי, כפי שיפורט בהמשך, ובמסגרתה נכתב כי חלה נסיגה במחלת הנפש של המשיב, הגישה המדינה בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו של המשיב, וביקשה להעבירו למשמורת שירות בתי הסוהר. ביום 16.6.10, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן ) את הבקשה והורה על המשך החזקתו של המשיב בבית החולים "אברבנאל", בקובעו כי המשיב – הגם שחלה נסיגה במחלתו – הינו אדם חולה, הזקוק לטיפול. בין לבין, הוארך מעצרו של המשיב בתקופה של 45 ימים נוספים, על-מנת לאפשר את השלמת הדיון בשאלת מקום החזקתו של המשיב (החלטת השופט ס' ג'ובראן

מיום 9.6.10 בבש"פ 4247/10). בתום תקופת הארכה זו, הוחלט (השופט א' א' לוי , בש"פ 5505/10) להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בית המשפט העיר כי מעצרו של המשיב נמשך זמן רב, אך מצא כי לא ניתן היה לקדם את ההליך העיקרי בשל מצבו הרפואי של המשיב, וכן כי מהמשיב נשקפת מסוכנות רבה, שאינה מאפשרת להעדיף את זכותו לחרות על פני השיקולים האחרים. בחלוף שלושה חודשים, הוארך מעצרו של המשיב בפעם הרביעית. בית המשפט (השופט ח' מלצר , בש"פ 7230/10) נעתר לבקשת המדינה ביום 13.10.10 והאריך את מעצר המשיב בתשעים ימים נוספים, היות שמועדי הדין שנקבעו בבית המשפט המחוזי היו צפויים להתקיים בחודש נובמבר 2010, וכן על רקע המסוכנות הברורה הנשקפת מהמשיב.

3.

בחודש נובמבר 2009, כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום, נתקבלה תגובת המשיב – שמיאן לשתף פעולה עם סניגורו – ככפירה, והתיק נקבע לשמיעת הוכחות בחודש אפריל 2010. מועדי הוכחות אלה בוטלו, בשל הצורך לברר את מצבו הנפשי העדכני של המשיב. בדיון שנערך ביום 12.5.10, הודיע בא כוח המשיב כי הוא אינו חולק על כשירותו של זה לעמוד לדין, ונקבעו שלושה מועדי הוכחות לחודש נובמבר 2010. ביום 15.6.10, ביקשה המדינה להוסיף מועדי הוכחות נוספים בתיק, והציעה שני מועדים בחודש יולי 2010. בשל התנגדותו של בא-כוח המשיב למועדים שהוצעו, ובהיעדר מועדים פנויים נוספים, נשארו המועדים שנקבע לחודש נובמבר בעינם. בשל שביתת הפרקליטים, לא התקיימו ישיבות הוכחות במועדים שנקבעו לחודש נובמבר. בישיבת תזכורת שהתקיימה ביום 10.1.11, נקבעו שישה מועדי הוכחות לחודשים מאי-יוני 2010.

4.

בין לבין, הגיעה אל קצה תקופת הארכת המעצר הנוכחית, והמדינה באה בבקשה נוספת – חמישית במספר – להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המדינה טוענת כי על רקע חוות הדעת הפסיכיאטריות והקרימינולוגיות בעניינו של המשיב – כולל זו שהוגשה מטעם ההגנה – נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה ביותר, כי אם ישוחרר, הוא יחזור ויפגע מינית בקטינים נוספים. מסוכנות זו – כך נטען – אינה קשורה למחלת הנפש שממנה סובל המשיב, אלא מנטיותיו הפדופיליות, ועל כן היא לא פחתה, הגם שמחלתו מצויה בנסיגה. מסוכנות זו נלמדת גם מעברו הפלילי של המשיב, שהורשע בעבירות דומות של מעשים מגונים בקטינים וריצה בגינן עונש מאסר. כמו-כן, טוענת המדינה כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט אם ישוחרר, על רקע המעשים החמורים המיוחסים לו, ונוכח הרשעותיו הקודמות גם בעבירות של שיבוש הליכים. לדברי המדינה, העיכוב בשמיעת התיק העיקרי נבע, בין היתר, מהבדיקות שנערכו בשאלת מצבו הנפשי העדכני ומצבו הקוגנטיבי של המשיב. בא כוח המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, אין זה סביר שמשפטו של אדם הנתון במעצר יחל רק כשנתיים לאחר מעצרו. כמו-כן נטען כי למשיב לא ניתן טיפול בבית החולים שבו הוא מוחזק, וכי מצבו הנפשי בכי רע. על רקע התמשכות ההליכים, טען בא כוחו של המשיב כי יש לשקול את שחרורו של זה לחלופת מעצר, והציע את אחותו של המשיב ובן-זוגה כמפקחים הולמים. לאחר הדיון במעמד הצדדים, ובהתאם להחלטתי מיום 16.1.11, עדכנה המדינה כי שני נקבעו מועדי הוכחות נוספים ליום 8.2.11 וליום 13.3.11.

5.

כידוע, ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם הנתון במעצר, כך נעה המטוטלת באיזון שבין חירותו של הנאשם לבין האינטרס בדבר שלום הציבור וביטחונו, לעבר זה הראשון, וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה נהנה הנאשם בטרם הורשע (ראו למשל: בש"פ 368/11 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 25.1.11)). כדי להכריע האם חלוף הזמן היטה את המאזן לעבר העדפת זכות הנאשם לחירות, יש לבחון בכל נקודת זמן, בין היתר, את מסוכנותו של הנאשם שעל הפרק, הנובעת ממעשיו ומעברו הפלילי; את משך הזמן אשר צפוי להידרש להשלמת ההליך המשפטי העיקרי; את קצב התקדמות הדיונים בתיק, וככל שישנם עיכובים – את זהות הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (ראו למשל: בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.07)).

6.

המסוכנות הנשקפת מהמעשים המיוחסים למשיב הינה ברורה וזועקת. מדובר בסדרה של אירועים, שבהם ביצע המשיב – לפי הנטען – עבירות מין חמורות בשני קטינים. חוות הדעת בעניינו של המשיב קובעות אף הן את מסוכנותו הגבוהה של המשיב, על רקע נטיותיו הפדופיליות והיעדר שליטה עצמית. כמו-כן, יש לזכור כי מדובר באדם בעל עבר פלילי מכביד, שהורשע בעבר בעבירות מין בעלות אופי דומה, וריצה בגינן עונש מאסר של שנתיים. בנסיבות אלה, אינני סבור כי ניתן לבחון את שחרורו לחלופת המעצר המוצעת בבית אחותו. עם זאת, הדעת אינה נוחה, וזאת בלשון המעטה, מקצב התקדמות משפטו של המשיב בעודו נתון במעצר, גם אם נביא בחשבון את הסבריה השונים של המדינה באשר לטעמים שהביאו למצב דברים זה. אכן, אין להתעלם מכך, כי העיכוב נגרם – בין היתר – בשל הצורך לעמוד על מצבו הנפשי של המשיב וכשירותו לעמוד לדין, וכן בשל חוסר נכונותו לשתף פעולה עם סניגורו. אולם, גם בהינתן טעמים אלה, לא היה מקום לכך שבשלב שבו מוגשת בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב, טרם התנהל דיון הוכחות אחד בתיק. במהלך הדיון בבקשה הנוכחית, נקבעו שני מועדים נוספים להוכחות בחודשים פברואר ומרץ. טרם חתימת הדברים, שבה ועידכנה באת כוח המדינה כי נעשים מאמצים לקביעת מועדי הוכחות נוספים לחודשים פברואר-מרץ, ופירטה רשימה של שמונה מועדים לשמיעת הוכחות שהוצעו על-ידי המותב היושב בדין, ולהם הסכימה התביעה. חזקה כי ההגנה תירתם אף היא למאמץ, ותפגין גמישות מירבית בתיאום המועדים, על-מנת לאפשר את קידום ההליך העיקרי באופן משמעותי בפרק זמן קרוב.

המשיב מוחזק בתנאי מעצר בבית החולים "אברבנאל", ואינו מקבל – לטענתו – טיפול רפואי הולם, בשל היותו עציר. הגם שנוכח המסוכנות הרבה שעל טעמיה עמדנו, אינני רואה להורות גם בנקודת הזמן הנוכחית על שחרורו של המשיב, סבורני כי יש לבחון, נוכח פרק הזמן שחלף, אפשרויות טיפוליות נוספות, בין במסגרת החזקתו בבית החולים "אברבנאל" או בחלופה מוסדית אחרת. זאת בפרט נוכח טענת המשפחה (שלא ניתן היה לבררה במסגרת הדיון שלפניי) כי החזקת המשיב באברבנאל בתנאי מעצר מגבילה את היכולת לטפל בו. שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר מעצר ובו תפורטנה התייחסות לחלופות אלה. התסקיר יוגש תוך 30 ימים, ובית המשפט המחוזי יחליט בדבר היתכנותה של חלופה כאמור, כחכמתו.

בשלב זה מוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 22.1.11 , או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1036/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.