החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 5505/10 מדינת ישראל נ. פלוני

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · הארכת מעצר עד תום ההליכיםבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים)

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט הורה על הארכת מעצרו של נאשם בעבירות מין כלפי קטינים בתשעים ימים או עד מתן פסק הדין, הכל לפי המוקדם. ההתמשכות נבעה ממצבו הנפשי ולא מחוסר מעש של התביעה. נקבע כי מסוכנותו לקטינים, לנוכח הישנותו, גוברת על זכותו לחירות בשלב זה.

העובדות

הוגש כתב אישום נגד המשיב בעבירות מין ותקיפה כלפי קטינים. ההליכים לא החלו בשמיעת עדים עקב מצבו הנפשי וכשירותו לעמוד לדין, והמשיב הוחזק במחלקה סגורה בבית חולים. המדינה ביקשה להאריך את מעצרו, לאחר שבקשה קודמת להעבירו למתקן מעצר נדחתה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את מעצרו של נאשם שאושר לעצור עד תום ההליכים, כאשר ההליך התעכב זמן רב עקב מצבו הנפשי?
  2. 2.האם מסוכנותו של הנאשם לקטינים מצדיקה את המשך מעצרו על פני זכותו לחירות?

הלכות

  1. 1

    מעצר הנאשם נמשך זמן רב, אך מצבו הנפשי מנע קידום ממשי של ההליכים, ולכן ההתמשכות אינה מונעת את הארכתו

    ״אכן, מעצרו של המשיב נמשך זמן רב, אולם גם זאת יש לומר, שלא ניתן היה לקדם את ההליכים״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    מסוכנות הנאשם לקטינים, והעובדה שביצע עבירות מין לאחר הרשעה קודמת, מצדיקות להעדיף את שיקול המסוכנות על פני זכותו לחירות

    ״מהמשיב נשקפת סכנה מרובה, בעיקר לקטינים, ואין לך ראיה טובה יותר לכך״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • מצבו הנפשי
  • מעשים מגונים
  • קטינים
  • הטרדה מינית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

5505/10

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פלוני

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק

סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:

ט"ז באב התש"ע

(27.7.10)

בשם המבקשת:

עו"ד עינת גרוסמן

בשם המשיב:

עו"ד גלאון

קפלנסקי;

עו"ד לירון שרקוביק

החלטה

בחודש יוני 2009 הוגש לבית המשפט כתב אישום בו יוחסו למשיב עבירות כלפי קטינים – מעשים מגונים בנסיבות מחמירות, ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה בפני קטין, הטרדה מינית, וכן תקיפה וניסיון תקיפה. חרף הזמן שחלף מאז החלו ההליכים, טרם החל בית המשפט המחוזי בשמיעתם של העדים, הואיל והתחייב ליבון ביחס למצבו הנפשי של המשיב וכשרותו לעמוד לדין. בסופו של יום, ולאחר שהונחו בפני בית המשפט חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי וועדת האבחון למפגרים, הוחלט לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ונקבע שהוא יוחזק במחלקה הסגורה של בית החולים אברבנאל עד אשר תחול הטבה במצבו. בעקבות הערכה נוספת של מצבו הנפשי של המשיב והאפשרות כי הוא לא סובל עוד ממחלת נפש פעילה, ביקשה המדינה מבית המשפט כי יורה על העברתו למתקן מעצר, אולם בקשה זו נדחתה ביום 16.6.2010. בבקשה הנוכחית עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב מכח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

אכן, מעצרו של המשיב נמשך זמן רב, אולם גם זאת יש לומר, שלא ניתן היה לקדם את ההליכים התקדמות של ממש נוכח מצבו. עתה, כאשר מסתמנת רגיעה במחלתו, ניתן לחדש את ההליכים, ולצורך כך נקבעו שלושה מועדי דיון בחודש נובמבר 2010. אכן, מועדים אלה רחוקים הם, אולם מועדים מוקדמים בחודש יולי נדחו על ידי הסנגור עקב התחייבויות נוספות שיש לו.

השאלה היא כמובן אם מעצרו הנמשך של המשיב הגיע לשלב בו יש להעדיף את זכותו לחרות על פני כל שיקול אחר, ולשאלה זו החלטתי להשיב בשלילה. מהמשיב נשקפת סכנה מרובה, בעיקר לקטינים, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר העובדה שהוא שב לבצע עבירות מין לאחר שהורשע בתחום זה בעבר ואף נשא בעונשי מאסר. במצב זה לא נותר אלא לקוות כי תימצא הדרך לסיים את ההליכים במועד מוקדם ככל שניתן, ולמאמץ זה נדרשים גם בעלי הדין לתת את ידם.

נוכח האמור, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 27.7.10 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 1036/09 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכל לפי המוקדם.

ניתנה היום, י"ז באב התש"ע ( 28.07.2010).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

  • בש"פ 284/11מדינת ישראל נ. פלוניהחלטה

הלכות

  1. 1מעצר הנאשם נמשך זמן רב, אך מצבו הנפשי מנע קידום ממשי של ההליכים, ולכן ההתמשכות אינה מונעת את הארכתו
  2. 2מסוכנות הנאשם לקטינים, והעובדה שביצע עבירות מין לאחר הרשעה קודמת, מצדיקות להעדיף את שיקול המסוכנות על פני זכותו לחירות