בש"פ 6971/10 מדינת ישראל נ. יצחק חנוכה

לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

נגד המשיב ונאשם נוסף (להלן: השותף וביחד גם הנאשמים ) הוגש ביום 7.10.09 כתב אישום המייחס להם עבירת רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) בתוספת סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי הנטען בכתב האישום, המשיב השותף והמנוח למדו יחד בישיבה שבתחומיה התגוררו, ובאחד הימים התפתח בין המנוח לבין בנו של מנהל הישיבה עימות. על רקע זה, תקף השותף, ביום 8.9.09 את המנוח וחנק אותו בידיו עד שהמנוח החל להשמיע קולות חנק. המנוח נמלט מהמקום תוך שהוא מגדף את השותף ומשליך לעברו אבן אשר פגעה בו וגרמה לו לחתך מדמם. בתגובה נטל השותף סכין והחל לרדוף אחר המנוח במטרה לדקור אותו. מספר בני ישיבה, ביניהם המשיב, מנעו זאת מבעדו. למחרת, בסמוך לשעה 04:15 לפנות בוקר יצאו המשיב והשותף, כאשר הם חמושים בסכין או סכינים, לחפש אחר המנוח ומשאיתרו אותו, תקפו אותו בבעיטות, היכו בו באמצעות אגרופיהם ובאמצעות מקל ודקרו אותו עשרות פעמים. השניים חדלו רק כאשר דיירים המתגוררים באזור צעקו לעברם כי הזעיקו את המשטרה. למנוח נגרמו 39 פצעי דקירה ו-51 פצעי חתך בפניו ובכל חלקי גופו והוא מת מפצעיו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. לאחר דחיות שונות מטעמים שאין זה המקום לפרטם, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז ביום 27.12.09 את בקשת המשיבה והחליט על מעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט (כב' השופטת ז' בוסתן ) קבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למעשים המיוחסים למשיב; וכי מנסיבות האירוע, לרבות האכזריות בה בוצע מעשה הרצח, עולה כי המסוכנות הנשקפת ממנו היא גבוהה ביותר ולא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. ערר על ההחלטה שהגיש המשיב לבית משפט זה, נדחה בהחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ביום 3.3.2010 (בש"פ 938/10 חנוכה נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 3.3.10)). בהחלטה נקבע, כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה ברמה הנדרשת במסגרת הליך מעצר; וכי חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקמה בעניינו לא הופרכה.

3.

משלא הסתיימו ההליכים המתנהלים נגד המשיב בתום תשעה חודשים, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. ביום 6.7.10 נעתר בית המשפט לבקשה (בש"פ 4896/10 מדינת ישראל נ' חנוכה , (לא פורסם 6.7.10), כב' השופט ס' ג'ובראן ). בהחלטה נקבע, כי על אף שקצב התקדמות הדיונים בתיק אינו משביע רצון, הרי שנוכח חומרת העבירה המיוחסת למשיב, ונוכח המסוכנות "הזועקת ממעשיו", בעניינו נוטה האיזון אל עבר הותרתו במעצר ואין מקום לשחררו לחלופה. בצד האמור הורה בית המשפט כי הצדדים ובית המשפט יעשו כל מאמץ לזרז את קצב התקדמות הדיונים בתיק.

4.

אולם, גם בחלוף תשעים ימים, ההליכים בעניינו של המשיב טרם הגיעו אל סיומם, ומכאן הבקשה שלפניי, בגדרה עותרת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בבקשתה, סוקרת המדינה את אופן התנהלות התיק העיקרי עד כה. לדבריה, במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים התקיימו ארבע ישיבות הוכחות, במהלכן נשמעו 15 עדי תביעה וחלק ניכר מהדיונים הוקדש לבירור שאלת כשירותו הנפשית של השותף, אשר לבסוף הוחלט על התליית ההליכים נגדו. מאז החלטתו האחרונה של בית משפט זה, התקיימה ביום 2.9.10 ישיבת הוכחות נוספת בה נשמעו 3 עדי תביעה והוצא צו הבאה כנגד עד תביעה שלא התייצב לדיון. במועד הדיון נדחתה גם עתירתו של המשיב לגילוי ראיה חסויה ונקבעו שלושה מועדי הוכחות נוספים לחודש ספטמבר. במהלך שתי הישיבות הראשונות שהתקיימו בחודש זה נשמעו 9 עדי תביעה והוגשו הודעותיהם של 2 עדי תביעה ומסמכים נוספים, ובכך הגיעה לסיומה פרשת התביעה. בית המשפט הורה לשירות בתי הסוהר לאפשר לבאי כוח המשיב להיפגש עימו על מנת שיוכלו להכין אותו לעדות לקראת ישיבת ההוכחות הבאה. ביום 19.9.10 החלה פרשת ההגנה במהלכה נחקר המשיב בחקירה ראשית וחקירה נגדית. בית המשפט הורה לצדדים להיערך לסיום פרשת ההגנה בדיון הקבוע ליום 6.10.10. כן, נקבע מועד נוסף ליום 7.10.10. לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בבקשה זו הודיע בכתב ב"כ המשיב כי ביום 7.10.10 הוגשו בהסכמה אמרות שניים מהעדים ונותרו שני עדים לשמיעה - השוטר יניב יצחקי שחלה והעד שלמה גניש שהוזמן כדין והודיע כי הוא מסרב להגיע. לבקשת ב"כ המשיב החליט בית המשפט המחוזי להוציא צו הבאה נגד העד גניש ונקבע המשך דיון לסיום פרשת ההגנה ליום 18.10.10 – מועד בו יישמעו שני העדים האמורים.

לטענת המבקשת, במהלך תקופת המעצר האחרונה חלה התקדמות משמעותית בתיק והוא עומד בפני סיומו. עוד מדגישה המבקשת כי מן המשיב נשקפת מסוכנות מובהקת - הנובעת מחומרת העבירה המיוחסת לו והנסיבות האכזריות בהן בוצע המעשה - אשר לא פגה עם חלוף הזמן ולא ניתן להפריכה בכל דרך. על כן, לטענתה לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר.

5.

בדיון שנערך בפניי השיג בא-כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה נגד

שולחו. בנוסף, טען כי העיכוב בשמיעת הראיות בתיק נעוץ היה בהתנהלות המבקשת, אשר לא השכילה להפריד את ההליכים בעניינם של המשיב והשותף כאשר עוד בתחילת ההליך ניתן היה לצפות את הבעייתיות בכשירותו לעמוד לדין. עוד טען בא-כוח המשיב כי התקדמות ההליך איננה משביעת רצון שכן גם לאחר שהוארך מעצרו של המשיב על ידי בית משפט זה, עברו חודשיים בטרם נקבעה ישיבת הוכחות נוספת. בא-כוח המשיב חלק על כך שהתיק עומד בפני סיום. להערכתו, בנפרד מהשלמת שמיעת הראיות, יחלפו עוד מספר חודשים עד אשר יוגשו הסיכומים ויינתן פסק הדין. עוד ציין בא-כוח המשיב כי ההגנה עשתה כל שביכולתה על מנת לקדם את ההליך ובנסיבות אלה יש לטענתו, מקום להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר הכוללת איזוק אלקטרוני וערבויות. בהמשך, הפנה בא-כוח המשיב להחלטות של בית משפט זה, בהן שוחררו נאשמים בעבירות רצח ממעצר עד תום ההליכים נגדם והדגיש כי הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים אמורה להיות חריג ולא הכלל.

6.

בפתח דבריי אציין, כי במסגרת ההליך הנוכחי אין בכוונתי להידרש לטענותיו של בא-כוח המשיב בדבר קיומן של ראיות לכאורה נגד שולחו. טענות אלה נידונו והוכרעו הן בידי בית המשפט אשר הורה על מעצרו של המשיב והן בידי בית משפט זה בהליך הערר. ככל שבא-כוחו של המשיב סבור כי חל שינוי נסיבות שיש בו כדי לשנות מן הקביעות שנקבעו בעניין זה, פתוחה לו הדרך להעלות טענות אלה במסגרת בקשה לעיון חוזר. כפי שנפסק לא אחת, הליך של בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים איננו ההליך ההולם לליבונן של טענות אלה. לגופם של דברים, לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דינה להתקבל. כידוע, ככל שמתמשכים ההליכים בעניינו של נאשם, נדרש בית המשפט לשוב ולבחון מחדש את האיזון הראוי בין זכותו של נאשם שטרם הוכרע דינו לחירות לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ולקיים הליך משפטי תקין. (ראו, למשל: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 10.5.2010); בש"פ 3421/07 מדינת ישראל נ' נאצר (לא פורסם, 25.4.2007); בש"פ 8529/09 מדינת ישראל נ' וסלייב (לא פורסם, 29.10.2009)). חלוף הזמן והתמשכות ההליך עשויים להסיט את האיזון, כך שמשקלה של חזקת החפות יגבר על האינטרסים הציבוריים. לשם כך, על בית המשפט לבחון בכל נקודת זמן את מידת המסוכנות הנשקפת מן המעשים המיוחסים לנאשם ומעברו הפלילי; אופן

התנהלות

ההליך העיקרי; סיבת

הימשכותו

ומשך הזמן

הצפוי עד לסיומו (ראו: בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (לא פורסם, 20.9.2010); בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי

(לא פורסם, 20.5.2007)).

7.

מן הכלל אל הפרט. למשיב מיוחסת עבירת רצח בכוונה תחילה המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית. נסיבות ביצוע המעשה המיוחס לו – שימוש באלימות קשה כלפי המנוח ודקירתו, דקירות קטלניות, עשרות פעמים, על רקע עימות של מה בכך שהמשיב כלל לא היה צד לו – מעצימות מסוכנות זו במידה ניכרת, ומעידות כי שחרורו של המשיב עשוי לסכן את שלום הציבור וביטחונו. אכן, ההליך המשפטי בעניינו של המשיב לא הסתיים בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק. אולם, במהלך התקופה שחלפה מאז הוארך מעצרו של המשיב חלה התקדמות ממשית בהליך, ופרשת ההגנה עומדת, כאמור לפני סיום. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי התארכות ההליכים מצדיקה, לעת הזו, את שחרורו של המשיב לחלופה, מה גם שלגבי עבירות רצח בכוונה תחילה הכלל הוא כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר רק במקרים יוצאי דופן (ראו בש"פ 2081/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 29.3.10); בש"פ 2996/10 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם 28.4.10)). עיינתי באסמכתאות שאליהן הפנה בא-כח המשיב בהקשר זה. נוכח נסיבות ביצועה של העבירה המיוחסת למשיב ומכלול הנתונים האחרים עליהם עמדתי, עניינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו הקונקרטיות ובעניינו, נוכח המעשים המיוחסים למשיב וקצב התקדמות ההליך העומד לפני סיום, נוטה האיזון הראוי לעבר שמירה על בטחונו ושלומו של הציבור.

הבקשה מתקבלת, אפוא. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 5.10.10 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 3192-10-09 ב בית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.