בש"פ 20/11 מדינת ישראל נ. אשרף מחאג'נה

לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים מיום 13.1.11 או עד למתן פסק הדין בעניינם בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

1.

בחודש ינואר 2010, הוגש נגד המשיבים כתב אישום שבו מיוחסות להם עבירות של רצח, ניסיון לרצח, נשיאת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע. לפי הנטען בכתב האישום, המשיבים קשרו קשר, יחד עם סאטי ופורסאן אגבאריה (להלן: סאטי ו פורסאן ) להביא למותו של כמאל מחאג'נה (להלן: כמאל ) – משום שחשדו שכמאל תקף את אחי המשיבים במהלך קטטה אלימה. בחודש דצמבר 2009, הגיעו המשיבים, יחד עם סאטי ופורסאן, למוסך שבבעלות אחיו של כמאל, עימאד מחאג'נה (להלן: המנוח ) בעיר נצרת. הארבעה המתינו ברכבו של המשיב 2 לבואו של כמאל, כשהם רעולי פנים וברשותם אקדח שרכשו מבעוד מועד וכן אלות. כשהגיע כמאל למקום, יצאו הארבעה מן הרכב ונכנסו אל המוסך תוך שהם יורים לעבר כמאל והמנוח, בכוונה להמיתם. המנוח ניסה להימלט מן הירי, אך נהרג מכדור אקדח שחדר לחזהו. כמאל הצליח לחמוק למוסך שכן, לא לפני שהתוקפים היכו אותו וגרמו לו לשבר בשוק השמאלית ולחבלות נוספות. יצוין, כי כתב אישום נפרד הוגש נגד סאטי ופורסאן.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים. ביום 11.3.10 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא ) את הבקשה, בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית למעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום, וכן כי קיימת עילת מעצר נגדם. ערר על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה (בש"פ 2071/10, השופטת א' חיות ). בקשות לעיון חוזר שהגישו המשיבים בשאלת מעצרם – נמחקו. משלא הסתיים משפטם של המשיבים בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרם, הגישה המדינה בקשה להאריך את המעצר

ב-90 ימים. בית המשפט (השופט ח' מלצר ) נעתר לבקשה, בקובעו כי המעשים המיוחסים למשיבים מעידים על מסוכנות גבוהה ביותר, וכי קצב ניהול ההליך העיקרי הינו משביע רצון.

3.

בחלוף 90 ימים מהארכת המעצר האחרונה, והמשפט טרם נסתיים, הוגשה הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי משפטם של המשיבים מתנהל בקצב סביר, והוא מצוי בשלב מתקדם של פרשת ההגנה. שמיעת הראיות עתידה להסתיים במועד ההוכחות הבא שבגדרו תישמענה עדויותיהם של שלושת עדי ההגנה האחרונים, שלא התייצבו לדיון האחרון. לדבריה, ביטול מועדי ההוכחות נבע בעיקר מבקשות ההגנה ומטעמיה, ועל כן אין זו יכולה להלין על קצב ניהול המשפט. שביתת הפרקליטים הביאה אמנם לביטול דיון הוכחות אחד שהיה קבוע לחודש דצמבר, אך על רקע מסוכנות המשיבים – הנלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים להם – אין בכך כדי לשנות את נקודת האיזון באופן שיטה את הכף לעבר שחרור המשיבים ממעצר. המבקשת הצביעה גם על עברם הפלילי של המשיבים, שגם בו יש כדי להצביע על המסוכנות הנשקפת מהם.

4.

לטענת המשיבים, הגיעה העת לשחררם ממעצר. לדבריהם, ניתן ללמוד מההתפתחויות במסגרת ההליך העיקרי כי קיים סיכוי בלתי מבוטל שהם יזוכו בסופו של יום, ועל-כן אין זה ראוי להמשיך ולהחזיקם במעצר. לדבריהם, הגם שעברם הפלילי אינו נקי, העבירות שבהן הורשעו בעבר אינן חמורות, ואין בהן כדי להעיד על מסוכנות. כך, הרשעותיו של המשיב 2, התמצו בהעסקת שוהים בלתי חוקיים. עוד נטען לגביו כי הוא שימש אך כנהג המילוט ולא השתתף באירוע הירי והתקיפה, ולכן המסוכנות הנשקפת ממנו לכאורה הינה פחותה. אשר לקצב התקדמות ההליך, נטען כי גם לאחר סיום שלב ההוכחות, ההליך אינו צפוי להסתיים בקרוב בשל פרק הזמן שיידרש לשלב הסיכומים ולכתיבת פסק הדין. בנסיבות אלה, מבקשים המשיבים להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינם לשם בחינת האפשרות לשחררם לחלופה.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה והאזנתי לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל. כידוע, ככל שמתמשכים ההליכים בעניינו של נאשם הנתון במעצר, נדרש בית המשפט לשוב ולבחון את האיזון הראוי בין זכותו של נאשם שטרם הוכרע דינו לחירות, לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ולקיים הליך משפטי תקין. במסגרת האיזון, ניתן משקל, בין היתר, למידת המסוכנות הנשקפת מאופי העבירות המיוחסות לנאשם ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ומשך הזמן הצפוי לשם השלמתו; וכן לגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (ראו, למשל: בש"פ

6971/10 מדינת ישראל נ' חנוכה (לא פורסם, 10.10.10); בש"פ 6659/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.10.10)). חלוף הזמן והתמשכות ההליך עשויים להסיט את נקודת האיזון לטובת שחרור הנאשם, אך כאמור, אין מדובר בשיקול בודד או מכריע. בנסיבות העניין, נראה כי שמיעת הראיות במשפטם של המשיבים עומדת לפני סיום. לכך יש להוסיף את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים, על רקע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום ונסיבות ביצועם, שדרגתה גבוהה. המשיבים מואשמים, כמפורט לעיל, בעבירות של רצח וניסיון לרצח, שבוצעו תוך קשירת קשר, על רקע סכסוך אלים מתמשך עם בני משפחה אחרת. לטעמי, מסוכנות זו אינה ניתנת להפגה על-ידי שחרור לחלופת מעצר, ולכן לא ראיתי להיעתר לבקשת המשיבים להורות על הכנת תסקיר בעניינם. ברי כי עברם הפלילי של המשיבים, הגם שאין מדובר בעבירות חמורות, אינו מסייע בעדם בשלב זה.

נוכח המקובץ, אני מורה על הארכת מעצר המשיבים ב-90 ימים נוספים, החל מתאריך 13.1.10 או עד למתן פסק דין בת"פ 19932-01-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.