בש"פ 6659/10 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 30.9.10 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 667/09 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

1.

בכתב אישום שהוגש נגד המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 31.12.09 נטען, כי בהזדמנויות רבות במהלך תקופה של כארבע שנים עובר להגשת כתב האישום, ביצע המשיב בבתו הקטינה (להלן: המתלוננת או הבת ) מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים וכן תקף את המתלוננת ואיים עליה. המסכת המתוארת בכתב האישום היא קשה ביותר ובגינה יוחסו למשיב עבירות של אינוס וניסיון אינוס של בת משפחה; מעשה סדום וניסיון לביצוע מעשה סדום בבת משפחה; מעשה מגונה בבת משפחה; תקיפה בנסיבות מחמירות; ואיומים, כולן עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה קודם תשמע עדותה המוקדמת של המתלוננת ולאחר מכן יתקיים דיון בבקשה למעצר עד לתום ההליכים. ביום 12.1.2010 נשמעה עדותה המוקדמת של המתלוננת בה החלה בתיאור המעשים שלכאורה ביצע בה המשיב. זמן קצר לאחר תחילת העדות ביקש בא-כוחו של המשיב דאז להפסיק את העדות על מנת לשוחח עם מרשו ולאחר מכן הצהיר בפני בית המשפט, כי נוכח דבריה הקשים של המתלוננת, לא תבקש ההגנה לזמן את העדה פעם נוספת וכי בהסכמת המשיב ההגנה הולכת לכיוון של הודאה. לאחר שבית המשפט הפסיק את העדות הוסיף בא-כוח המשיב וציין, כי המתלוננת לא תצטרך להופיע שוב בבית המשפט וכי עדותה בפני חוקר הילדים מקובלת על ההגנה וגם אותו לא תבקש לחקור. בישיבה נוספת בה העידה המתלוננת בשנית, חזרה בה וטענה כי המשיב לא ביצע את המעשים המיוחסים לו. ביום 27.4.2010 – לאחר שהמתלוננת חזרה בה מן הגרסה שמסרה במשטרה ובעדות המוקדמת בבית המשפט – ביקש בא-כוחו של המשיב לקיים דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. דיון כאמור התקיים ביום 24.5.2010 וביום 31.5.2010 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' כרמל ) לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

בית המשפט קבע, כי על אף השינוי שחל בגרסת המתלוננת, נגד המשיב קיימת תשתית ראייתית לכאורית בעוצמה מספקת; וכי את המסוכנות הנשקפת ממנו לא ניתן לאיין באמצעות חלופת מעצר בבית הוריו. ערר על ההחלטה שהגיש המשיב לבית משפט זה, נדחה בהחלטתו של השופט נ' הנדל מיום 21.6.10 (בש"פ 4536/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.6.10)). בית המשפט אימץ את קביעותיו של בית המשפט קמא באשר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והדגיש כי בשלב הדיון בבקשת מעצר עד תום ההליכים, אין בית המשפט נדרש לקבוע את מידת מהימנותה ואמינותה של גרסת המתלוננת המתלוננת ודי בקיומה של מערכת ראייתית לכאורית ברמה הנדרשת. בתגובה לטענת המשיב כי היה על בית המשפט המחוזי להזמין תסקיר מעצר בעניינו, נקבע כי לא קיימת החובה להזמין תסקיר מעצר בכל מקרה ומקרה, וכי ראוי שעריכת תסקירי מעצר תעשה במקרים המתאימים בלבד, במיוחד נוכח העומס המוטל על שירות המבחן.

3.

מאז נעצר המשיב חלפו תשעה חודשים, וההליכים בעניינו טרם הגיעו אל סיומם. מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה עותרת המבקשת להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בבקשתה, סוקרת המדינה את אופן התנהלות התיק העיקרי עד כה. כאמור, ביום 12.1.10 נשמעה עדותה המוקדמת של המתלוננת בפני בית המשפט המחוזי בירושלים והיא הופסקה לבקשתו של בא-כוח המשיב. לאחר מכן נערכה הקראה פורמאלית של כתב האישום ולבקשת הצדדים נדחה מתן תשובת הנאשם לכתב האישום ליום 15.2.10, בשל רצון הצדדים למצות משא ומתן שהתנהל ביניהם. דיון זה נדחה פעם נוספת לאחר שהתקבל מכתב מטעם המתלוננת בו היא חזרה בה מתלונתה וטענה כי שיקרה קודם לכן. עקב כך, נענה בית המשפט לבקשת המדינה לזמן את המתלוננת לעדות נוספת. ביום 24.3.10 העידה המתלוננת בשנית וטענה – כאמור – כי המשיב לא ביצע את המעשים המיוחסים לו. בית המשפט החליט לדחות את המשך עדותה ליום 6.4.10 על מנת שתוכל המתלוננת לחשוב על הדברים. ביום 6.4.10 המשיכה המתלוננת במתן עדותה והוסיפה וחזרה על עמדתה כי תלונתה הייתה שקרית. במהלך הדיון חזר בו המשיב מכוונתו להודות במיוחס לו והודיע כי הוא עומד על חפותו. בית המשפט קבע מועדי הוכחות לסוף חודש מאי 2010. ביום 25.5.10 הוחלף ייצוגו של המשיב לבקשתו והעידה עדת תביעה אחת. כמו כן, נקבעו שלושה מועדי הוכחות נוספים ליום המחרת, לאמצע יוני 2010 ולתחילת חודש יולי 2010. בשני דיוני ההוכחות הבאים, העידו 5 עדי תביעה. דיון ההוכחות השלישי נדחה בשל מחלתו של עד שהיה אמור להעיד באותו היום ונקבעו מועדי הוכחות נוספים לאמצע יולי 2010 ולתחילת ספטמבר 2010. הדיון הראשון בוטל בשל אי יכולתה של אחת העדות להופיע והדיון השני, שנקבע לתחילת ספטמבר 2010, הוקדש לשמיעת עדות נוספת מפי המתלוננת לאחר שחלו שינויים נוספים בגרסתה, לפיהם היא פיתתה את המשיב לבצע בה מעשים מיניים. לאחר העדות ביקשו הצדדים לדחות את המשך ההוכחות על מנת שיוכלו לנסות להגיע להסכמות ביניהם. המשא ומתן בין הצדדים לא צלח ונקבעה ישיבת תזכורת ליום 25.10.10 ושני מועדי הוכחות נוספים לתחילת נובמבר 2010.

4.

לטענת המבקשת, העיכובים בהתקדמות ההליך העיקרי נבעו בעיקרם מחילופי הייצוג והצורך להעיד את המתלוננת מספר פעמים עקב השינויים בגרסתה. אולם להערכתה, פרשת התביעה עומדת בפני סיום. המבקשת מדגישה כי קביעות בדבר אמינותה של המתלוננת יתבררו בהליך העיקרי וכי על אף חזרת המתלוננת בה מתלונתה, נקבע במסגרת ההחלטה בעניין המעצר עד לתום ההליכים, כי נגד המשיב קיימת

תשתית ראייתית לכאורית מוצקה. עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותו הרבה של המשיב הנלמדת ממסכת האירועים החמורה המיוחסת לו, לא קהתה עם חלוף הזמן וכך גם יכולתו של המשיב להטיל פחד על המתלוננת מבין כותלי הכלא. עוד ציינה המבקשת כי קיימות אינדיקציות לכך שהמתלוננת נתונה ללחצים והשפעות מצד בני המשפחה.

5.

בדיון שנערך בפניי השיג בא-כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה נגד שולחו. הוא ציין כי לאחר שהתקבלה ההחלטה על מעצר המשיב עד תום ההליכים, מסרה המתלוננת גרסה חדשה ושונה והתגלה חומר חקירה נוסף שטרם נבדק על-ידי ההגנה. על רקע זה העריך בא-כוח המשיב כי ישנו צורך בשמיעה מחודשת של כלל העדים. בא-כוח המשיב הוסיף וטען, כי בראש השנה הגיעה המתלוננת לבית הוריה. להשקפתו, יש בכך כדי להטיל ספק באמינותו של החשש מפני השפעה על עדותה. בא-כוחו של המשיב סבור עוד, כי בנסיבות העניין יש להורות על עריכת תסקיר אשר יבחן את היתכנותה של חלופת מעצר בעניינו של המשיב.

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להתקבל. בפתח הדברים ייאמר כי טענותיו של בא-כוח המשיב, בעיקרן, נסבו על המסכת הראייתית הלכאורית הקיימת נגד שולחו, ובעיקר על השינויים שחלו בגרסתה של המתלוננת. אלא, שהליך של הארכת מעצר מעבר לתשעים ימים איננו הזירה ההולמת לליבונן של טענות אלה. ככל שבפיו של בא-כוח המשיב טענות ביחס לתשתית הראייתית הלכאורית, המסגרת הנכונה להעלאתן של אלה היא בקשה לעיון חוזר. לעת הזו המסכת הראייתית שעל בסיסה קבעו בית המשפט המחוזי ובית משפט זה כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה ואשר נקבעה בשלב שבו חזרתה של המתלוננת מגרסתה כבר היתה ידועה - עודנה שרירה וקיימת.

7.

כידוע, בבואו לבחון בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של נאשם – שלו עומדת חזקת החפות – לחירות לבין הצורך לשמור על ביטחונו של הציבור וניהולו התקין של ההליך הפלילי. במסגרת האיזון, ניתן משקל, בין היתר, למידת המסוכנות הנשקפת מאופי העבירות המיוחסות לנאשם ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ומשך הזמן הצפוי לשם השלמתו; וכן לגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010); בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007); בש"פ 8703/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 7.11.2007)). בענייננו, מיוחסות למשיב עבירות מין ואלימות במדרג הגבוה ביותר. עבירות אלה מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית המקבלת משנה תוקף נוכח המסכת הקשה המתוארת בכתב האישום. בנוסף, בנסיבותיו המיוחדות של העניין, קיים חשש מפני השפעה אפשרית על עדותה של המתלוננת ומפני שיבוש הליכי משפט. אכן, מן ההשתלשלות עליה עמדנו נראה כי קצב התקדמות ההליך איננו משביע רצון. אולם, בהתחשב בכך שחלק ניכר מן העיכוב נבע מן הצורך בשמיעה חוזרת של המתלוננת ולא מהתנהלותה של התביעה, לא מצאתי כי נקודת האיזון נוטה לעבר שחרור המשיב ממעצר ואיני סבור כי בנקודת הזמן הנוכחית יש בחלוף הזמן כדי להקהות את המסוכנות הגלומה בו. בנסיבות אלה, גם לא מצאתי כי יש טעם להורות על עריכת תסקיר לבחינת היתכנותה של חלופת מעצר. הצדדים הבהירו, בהודעות המעדכנות שהוגשו מטעמם כי מעבר לישיבת התזכורת נקבעו לחודש נובמבר הקרוב שני מועדי הוכחות. הנחתי היא, כי בית המשפט יעשה ככל יכולתו על מנת לקבוע מועדי הוכחות נוספים במועד קרוב ככל הניתן על מנת להביא לסיומו של ההליך בהקדם האפשרי.

נוכח כל האמור, בקשת המדינה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים החל מיום 30.9.10 או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.