בש"פ 337/11 מדינת ישראל נ. מאיר פינטו

בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 26.1.11 או עד למתן פסק-דין בת"פ 321741-04-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיבים ושניים נוספים הוגש כתב אישום שבו מיוחסות למשיב 1 עבירות של סחר בסמים מסוכנים והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, ולמשיבים 2 ו-3 –עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. לפי הנטען ב אישום הראשון , ביום 1.4.10, מכר המשיב 1 כ- 200 גרם של סם מסוג קוקאין למשיב 2, תמורת סכום של 15,000 ש"ח. את הסמים אסף המשיב 3, הוא בנו של המשיב 2.

באישום השני , מתוארת עסקה דומה שבמסגרתה מכר המשיב 1 למשיב 2 סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל נטו של 307.69 גרם , שנאספו על-ידי המשיב 3. במסגרת האישום השלישי , מיוחסת למשיב 1 מכירה נוספת של סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ- 50 גרם

לאדם אחר.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים נגדם. ביום 14.6.10 הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים 1 ו-2 עד תום ההליכים. ערר של המשיב 2 על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה (החלטת השופט א' א' לוי בבש"פ 5499/10). על רקע גילו הצעיר של המשיב 3 ועברו הפלילי המכביד פחות, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. שירות המבחן לא בא בהמלצה על שחרורו של המשיב 3 לחלופת מעצר, נוכח התרשמותו כי מדובר באדם בעל דפוסים עבריינים, המתקשה

לקחת אחריות על חייו ומצבו. בהתאם להמלצת שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב 3 עד לתום ההליכים, אם כי אִפשר לבא-כוחו להציג הצעה נוספת לחלופת מעצר.

3.

הקראת כתב האישום התקיימה ביום 26.4.10. עם זאת, נוכח בקשות דחייה מטעם באי-כוח המשיבים, רק בחודש ספטמבר 2010, נקבעו מועדים לשמיעת ראיות בתיק – לחודשים דצמבר 2010-ינואר 2011. בשל שביתת הפרקליטים, נדחו שתי הישיבות שנקבעו לחודש דצמבר. כן נדחתה הישיבה שנועדה ליום 2.1.11, שכן לא ניתן היה לזמן את העדים בהתראה כה קצרה, ואף הישיבה שנקבעה ליום 9.1.11 בוטלה בהסכמה, שכן הצדדים ביקשו כי ישיבת הגישור תתקיים קודם לתחילת ההוכחות. חלף זאת נקבעו שלושה מועדי הוכחות העתידים להתקיים בחודש פברואר הקרוב אשר להערכת התביעה אמורים להספיק לסיום פרשת התביעה, וכן נקבעה ישיבת גישור ליום 23.1.11.

4.

ביני לביני, חלפו תשעה חודשים מיום מעצרם של המשיבים, והמדינה מבקשת להאריך את מעצרם בתשעים יום נוספים. לדבריה, היא מודעת לקושי בכך שמוגשת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, ששמיעת הראיות במשפטם של המשיבים טרם החלה. עם זאת להשקפתה, אין מנוס מהארכת מעצרם בשלב זה, שכן שחרורם של המשיבים עלול לסכן את שלום הציבור ובטחונו. המעשים המיוחסים למשיבים של סחר בסמים מסוכנים בכמויות משמעותיות, מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית שלא נסתרה. כמו-כן, מצביעה המדינה על עברם המכביד של המשיבים. לחובתם של המשיב 1 ו-2, הרשעות רבות, בין היתר בעבירות סמים, ושניהם ריצו תקופות מאסר משמעותיות. לחובתו של המשיב 3 הרשעה אחת, במספר תיקי משטרה שנידונו במאוחד, לרבות בעבירה של שוד מזוין. באי כוח המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים כי עיקר העיכוב בהליכים הינו פועל יוצא של שביתת הפרקליטים. בשל עיכוב זה, התיק אינו צפוי להסתיים במסגרת הארכת המעצר הנוכחית, ולכן יש להורות על שחרורם. עוד נטען, כי חומרת העבירות המיוחסות למשיבים 2 ו-3 הינה פחותה, ביחס לעבירת הסחר המיוחסת למשיב 1. בדיון שנערך לפניי, הוסכם כי עניינו של המשיב 3 יופרד מזה של המשיבים 1 ו-2. המשיב 3 יציע לשירות המבחן חלופות מעצר לבחינה, ואלה תיבחנה בתסקיר משלים שיוגש לבית המשפט המחוזי, שייתן את החלטתו לאחר שמיעת הצדדים. לשם כך, הוסכם על הארכת מעצרו של המשיב 3 ב-45 ימים (ראו החלטה נפרדת שניתנה בעניינו של המשיב 3).

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל ביחס למשיבים 1 ו-2. כידוע, ככל שמתמשכים ההליכים בעניינו של נאשם הנתון במעצר, נדרש בית המשפט לשוב ולבחון את האיזון הראוי בין זכותו של נאשם שטרם הוכרע דינו לחירות, לבין הצורך לשמור על בטחון הציבור ולקיים הליך משפטי תקין. במסגרת האיזון, ניתן משקל, בין היתר, למידת המסוכנות הנשקפת מאופי העבירות המיוחסות לנאשם ועברו הפלילי; קצב התקדמות ההליך העיקרי ומשך הזמן הצפוי לשם השלמתו; וכן לגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (ראו, למשל: בש"פ

6971/10 מדינת ישראל נ' חנוכה (לא פורסם, 10.10.10); בש"פ 6659/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 17.10.10)).

6.

אין חולק כי קצב התקדמות ההליך העיקרי אינו משביע רצון. המשיבים נתונים במעצר מזה תשעה חודשים, וניהול ההוכחות טרם החל. עמדנו על הטעמים לעיכוב זה. מן הצד האחד, בקשות דחייה מטעם באי-כוח המשיבים. מן העבר השני, מועדים שנקבעו התבטלו, כאמור, בשל שביתת הפרקליטים והשלכותיה. הליך גישור המתנהל במקביל להליך העיקרי, הביא אף הוא לעיכוב מסוים בתיק. עם זאת, עם תום שביתת הפרקליטים, קבע בית המשפט המחוזי שלושה מועדי הוכחות קרובים, תחת אלה שבוטלו בעטיה. במקביל, נקבעה ישיבת גישור.

7.

אכן,

חלוף הזמן והתמשכות ההליך עשויים להסיט את נקודת האיזון לטובת שחרור נאשם הנתון המעצר, אך כאמור, אין מדובר בשיקול בודד. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי חלוף הזמן והעיכוב בניהול ההליך העיקרי מטים את הכף לטובת שחרור המשיבים בנקודת הזמן הנוכחית. העבירות המיוחסות למשיבים מצביעות על המסוכנות הגבוהה הנובעת מהם. עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, שברגיל לא ניתן לאיינה באמצעות שחרור לחלופת מעצר

(ראו: בש"פ 8139/09 מדינת ישראל נ' עומר (לא פורסם, 22.10.09); בש"פ 6310/07 מדינת ישראל נ' וקנין (לא פורסם, 8.8.07) ; בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.03)). זאת, נוכח אופיה החמור של עבירת הסחר בסמים, הפוגעת חמורות בחיי החברה הסדירים, והסכנה הרבה שהיא נושאת עימה לשלום הציבור. בנוסף, לחובת המשיבים 1 ו-2 עבר פלילי מכביד, הכולל הרשעות בעבירות סמים וריצוי עונשי מאסר משמעותיים. גורם זה אף מגביר את הסכנה הנשקפת מהם לשלום הציבור. המועדים שנקבעו עד כה מאפשרים קידום משמעותי של שמיעת הראיות, וחזקה על בית המשפט שאם הליך הגישור לא יצלח, ייקבעו מועדים נוספים להשלמת ההליך מוקדם ככל שיאפשר זאת יומנו של בית המשפט. נוכח האמור, לא מצאתי כי נכון לעת הזו, השתנתה נקודת האיזון באופן המצדיק את שחרורם של משיבים אלו לחלופת מעצר.

מעצרם של המשיבים 1 ו-2 יוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 26.1.11 או עד למתן פסק-דין בת"פ 321741-04-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.