בש"פ 6310/07 מדינת ישראל נ. שמעון וקנין

בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 40305/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, לפי המוקדם.

1.

ביום 26.10.06 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו כתב אישום, בו יוחסו למשיב שמונה אישומים אשר תמציתם כדלקמן: בחודשים יולי עד אוקטובר 2006, החזיק וניהל המשיב בית בושת סמוך לתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, בו עסק בסרסרות למעשי זנות. במהלך תקופה זו, קשר המשיב קשר עם שני אנשים נוספים, למכירת סמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין ללא היתר כדין. במסגרת הקשר ולשם קידומו, סיפק המשיב לנשים שונות – שחלקן הועסקו בזנות על ידו – סמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין. מחלק מהנשים, גבה המשיב את התשלום עבור הספקת הסמים באמצעות קיזוז התשלום שאמור היה להגיע לידיהן או שרשם אותו במסמכיו, כחוב כלפיו. המשיב היה דורש מהנשים שתרכושנה את הסמים ממנו באופן בלעדי, תוך שהוא מאיים עליהן כי אם לא יעשו כן – יבולע להן ממנו. כעבור זמן מה, מספר נשים אשר נהגו לרכוש מהמשיב סמים, צברו "חוב" בספריו, עזבו את בית הבושת, ועברו לעבוד במכון ליווי בתל-אביב. המשיב היה מגיע אחת ליום למכון הליווי ודורש כי כספו יושב לו, תוך שהוא נוקט באיומים על גופן ורכושן של הנשים ובאלימות פיסית כלפיהן, ומנסה לכפות עליהן לעבוד בבית הבושת על מנת שתפרענה את חובן. בעקבות איומים אלו, חלק מהנשים אכן חזרו לעבוד עבור המשיב בבית הבושת, ואת התשלום שקיבלו עבור עבודתן העבירו אליו.

בגין כל אלה, יוחסו למשיב עבירות של החזקת מקום לשם זנות; סרסרות למעשי זנות; קשירת קשר לביצוע פשע (סחר בסמים); איומים; סחיטה באיומים; סחיטה בכוח; חטיפה לשם עבירת מין; ניסיון להבאת אדם לידי עיסוק בזנות; כליאת שווא; שוד בנסיבות מחמירות; שיבוש מהלכי משפט וריבוי עבירות של סחר בסמים מסוכנים, כל אלה עבירות לפי סעיפים 204, 499(א)(2), 199(א)(2), 192, 428, 427(א), 202, 377, 402(ב), 244, 29 ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג – 1973.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב; כי המעשים המיוחסים למשיב – המאופיינים הן בשיטתיות והן באלימות – מעידים על מסוכנותו לציבור בכלל ולמתלוננות בפרט, ועל חשש לשיבוש הליכי משפט; כי עבירות הסמים בהן הוא מואשם מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים; וכי עברו הפלילי של המשיב, הכולל – בין היתר – הרשעה בעבירות אלימות, מעיד אף הוא על מסוכנותו.

ביום 27.12.06, לאחר שנוכח כי אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר שירות המבחן לבחינת חלופת מעצר. ביום 14.2.07, לאחר שהמשיב הצהיר כי אינו יכול להצביע על חלופת מעצר, ולפיכך מסכים למעצרו, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך שנשמרה זכותו לשוב ולפנות לבית המשפט אם וכאשר יהא בידו להציע חלופת מעצר. המשיב טרם מימש זכות זו. מאז ועד היום חלפו שבעה חודשים נוספים, ומשפטו של המשיב טרם הסתיים.

3.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה עותרת המבקשת להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המבקשת חוזרת על נימוקיה כפי שהובאו לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפה כי העונש החמור הצפוי למשיב – אם יורשע בעבירות המיוחסות לו – מקים חשש אינהרנטי להימלטות מן הדין. המבקשת מציינת כי ההליכים בעניינו של המשיב מתנהלים בקצב סביר, וכי מועד ההוכחות הבא נקבע ליום 5.9.07, ובו עתידה פרשת התביעה להסתיים. בדיון שנערך לפני הוסיפה המשיבה, כי נשקפת מהמשיב סכנה לשיבוש הליכי משפט על דרך של איום ופגיעה בעדים. המשיב טוען, כי עברו הפלילי אינו מעיד על מסוכנות, וזאת משום שהעבירות בהן הורשע בוצעו לפני שנים רבות. לטענתו, ניתן לשחררו לחלופת מעצר, אולם גם בדיון לפני, מעבר לאמירה כללית, לא הצביע המשיב על חלופת מעצר קונקרטית. לבסוף טען המשיב, כי ההליך בעניינו מתעכב בשל אילוצי המערכת, אשר אינם תלויים בו, וגם מן הטעם הזה יש לשחררו.

לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי את הצדדים שטענו לפני, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל. בבואו להחליט בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, מוטלת על בית המשפט מלאכת האיזון בין ההגנה על חירותו האישית של הנאשם מחד, מול ההגנה על שלום הציבור ובהבטחת סיומו התקין של ההליך המשפטי מאידך. ככל שנוקף הזמן ותקופת המעצר מתארכת, נקודת האיזון בין שני האינטרסים עשויה להשתנות (ראו, למשל, בש"פ 3270/00 מדינת ישראל נ' הר שפי (לא פורסם, 11.5.00)).

העבירות המיוחסות למשיב מצביעות על כך כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה. העבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, חזקה אשר ניתן להפיג רק במקרים נדירים (בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.03)). זאת, נוכח אפיה החמור של עבירת הסחר בסמים, עקב הפגיעה הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהיא נושאת לשלום הציבור (ראו, לדוגמא, בש"פ 9245/06 זיתון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.11.06)). עבירות האלימות המיוחסות למשיב, מקימות אף הן חזקת מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. נפסק לא אחת, כי עבירה של סחיטה באיומים כשלעצמה, מעצם טיבה ואופייה, מעידה על מסוכנות (ראו, לדוגמא, בש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.99)), ואף טבוע בה חשש לשיבוש הליכי משפט (בש"פ 1416/02 זינב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.2.02)). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בסחיטה בכוח. עד לשלב זה לא הצביע העורר על חלופת מעצר אשר עשויה לאיין את מסוכנותו, גם כאשר ניתנה לו האפשרות לעשות כן בבית המשפט המחוזי. בנסיבות האמורות, כאשר מדובר בהארכת מעצר ראשונה, וכאשר פרשת התביעה אמורה להסתיים בחודש ספטמבר הקרוב, לא מצאתי כי נקודת האיזון שונתה באופן בו יש להעדיף את חירות המשיב על פני שלום הציבור.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים, החל מיום 27.7.07 או עד למתן פסק דין בת"פ 40305/06, לפי המוקדם.