בש"פ 8703/07 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה (חמישית) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים") להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים.

1.

ביום 29.1.06 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום, המייחס למשיב שישה אישומים הכוללים – בין היתר – עבירות מין ואלימות בקטינות אותן ביצע, על פי הנטען, בבנותיה של בת-זוגו וחברתן, וכן עבירות של הדחה בחקירה. בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בהעדר מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, ונוכח האמור בתסקיר מעצר שהוגש בעניינו של המשיב, אשר עמד על המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו (ב"ש 20193/06).

2.

בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, ומאחר שמשפטו טרם הסתיים, עתרה המבקשת לבית משפט זה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים. המשיב הסכים להארכה זו (בש"פ 8165/06). ביום 12.2.07 הוארך בהסכמה מעצרו של המשיב בשנית למשך 90 יום (בש"פ 668/07). על

הארכת מעצר שלישית לפרק זמן של תשעים יום, אף היא בהסכמה, הוחלט ביום 26.4.07 (בש"פ 3444/07). ביום 17.5.07 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה לעיון חוזר. בעקבות בקשה זו, הוגש תסקיר משלים בעניינו של המשיב, ובגדרו ראה שירות המבחן להמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בישיבה תחת השגחה. על אף המלצת שירות המבחן, לא ראה בית המשפט לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. זאת, הן בשל מסוכנותו הן נוכח דבריו לשירות המבחן כי הוא מבוקש בצרפת בגין מעשים דומים לאלה המיוחסים לו בכתב האישום הנוכחי. נתונים אלה, סבר בית המשפט, מלמדים כי לא ניתן ליתן במשיב את האמון הדרוש לשם שחרורו (ב"ש 21001/07). ביום 24.7.07 האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב בהסכמתו בפעם הרביעית (בש"פ 3444/07).

3.

משלא הסתיים משפטו של המשיב, עותרת המבקשת להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. המבקשת מדגישה את מסוכנותו הגבוהה של המשיב ומצביעה על החשש המובנה לשיבוש הליכי משפט, הנובע מקרבתו המשפחתית של המשיב למתלוננות, ועל החשש להימלטות מן הדין הנובע הן מהחזקת המשיב בדרכון צרפתי הן מדבריו כי הינו מבוקש בצרפת. לבסוף מציינת המבקשת, כי הימשכות ההליכים בעניינו של המשיב הינה פועל יוצא של בקשות דחייה חוזרות ונשנות מצידו. בדיון שנערך לפני, הגישה המבקשת רשימה המפרטת את בקשות הדחייה שהוגשו ומועדיהן. בינתיים נסתיימה פרשת התביעה ועדי ההגנה אמורים להשמיע עדותם בישיבה הקבועה ליום 12.11.07.

המשיב מתנגד לבקשה. עיקר טענתו היא, כי חלוף הזמן הביא להסטתה של נקודת האיזון באופן המאפשר אימוץ המלצות התסקיר המשלים ושחרורו לחלופת מעצר בדמות מעצר בית, בתוספת איזוק אלקטרוני. באשר לחשש להימלטותו מן הדין, מציין המשיב כי דרכונו הופקד אצל רשויות המדינה. ממילא, כך הטענה, מאחר ועדי התביעה העידו כולם, הצטמצם החשש לשיבוש מהלכי משפט.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את הצדדים לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ככל שתקופת המעצר מתארכת, מועתק מרכז הכובד אל עבר אינטרס הנאשם שחירותו לא תיפגע בלא שאשמתו הוכרעה (ראו: בש"פ 4593/06 מדינת ישראל נ' שורפי (לא פורסם, 20.6.06)). אולם התמשכות תקופה המעצר מהווה "שיקול אחד בלבד, אותו יש לאזן מול שיקולים נוספים, וביניהם, העילות שהובילו למעצרו של הנאשם לכתחילה; משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים; גורמי התארכות ההליכים ואופייה; עברו הפלילי של הנאשם; והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה" (בש"פ 3784/04 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.07)). המקרה שלפנינו הוא מקרה בולט בו התארכות ההליכים הינה בעטיו של המשיב ובאי כוחו. על פי הנתונים שהמציאה המבקשת, עליהם לא חלק המשיב, עשרים ואחת ישיבות נדחו לבקשת הסנגוריה, בין בשל חילופי ייצוג ובין בשל טעמים אחרים. הדבר אכן גרם להתמשכות יתר של ההליך, אך אין למשיב להלין בעניין זה אלא על עצמו. מכל מקום בשלב הנוכחי, כפי שכבר הובהר, הסתיימה פרשת התביעה, וקבוע מועד קרוב לשמיעת עדי ההגנה. לכך יש להוסיף כי מהמשיב נשקפת מסוכנות גבוהה עליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטותיו, אליה מצטרף החשש להמלטות מן הדין. מכלול השיקולים מצביע על כך שנקודת האיזון לא הוסטה באופן המצדיק שחרור של המשיב וכי מסוכנותו של המשיב והחשש להימלטותו מן הדין אינם ניתנים לאיון באמצעות חלופת מעצר.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 24.10.07 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1013/06 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.