בש"פ 83/11 מדינת ישראל נ. עלי בשתאוי

1 .

בכתב אישום שהוגש נגד המשיב, נטען כי ביום 23.12.09 בשעת לילה הגיעו עלי בשתאוי (להלן: המשיב ) ושני אנשים נוספים (להלן: עלאא ונימר , וביחד, להלן: האחרים ) לדירתה של חפיזה חוג'יראת (להלן: המנוחה ) והצטרפו לחגיגת יום הולדתם של בתה תמרה ובנה קמר. סמוך לשעה 02:30 לפנות בוקר, ביקשה המנוחה מהשלושה לעזוב את הדירה. בעת שיצאו לכיוון רכבם שחנה בחצר הבית, התפתח ויכוח קולני בין המשיב לבין שכנתה של המנוחה לאחר שהשכנה ביקשה מהשלושה שלא להרעיש. המנוחה וקמר, אשר שמעו את המשיב מגדף את השכנה, יצאו למרפסת הדירה וביקשו מהשלושה לעזוב את המקום. המשיב והאחרים עזבו את המקום ברכבם, ואולם, לאחר מרחק נסיעה קצר, שבו לחצר. המשיב יצא מרכבו בצעקות וקללות, כשהוא אוחז בידו סכין. קמר שהבחין בכך ירד לחצר כשבידו סכין וזמן קצר לאחר מכן יצאה אחריו המנוחה. המשיב רץ לעבר קמר ודקר אותו בגבו. לאחר מכן, ניסה לדקור את קמר בשנית אך האחרון התגונן בידיו וכתוצאה מכך נפצע בידו. המנוחה שצפתה במתרחש החלה לצעוק על המשיב, בעודו פונה חזרה לרכבו. או אז, דקר המשיב את המנוחה באמצעות הסכין, באזור שבין בית החזה לכתף הימנית. מיד לאחר מכן, נמלטו המשיב והאחרים ברכב. בשלב מסוים נעצר הרכב על-ידי המשטרה. המשיב השליך את הסכין מבעד לחלון, וכשיצא מן הרכב, בעט בסכין אל מתחת לניידת המשטרה. כתוצאה מהדקירה נפטרה המנוחה. בגין מעשים אלה יוחסו למשיב עבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה וניסיון לשיבוש מהלכי משפט.

2 .

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים לבקשת בא-כוח המשיב לצורך לימוד חומרי חקירה והגשת טיעונים בכתב. ביום 17.3.10 נעתר בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא ) לבקשת המשיבה, והחליט על מעצר המשיב עד לתום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביצוע המעשים המיוחסים למשיב. כמו כן, קבע כי על אף שמדובר בצעיר ללא עבר פלילי ובאירוע חד פעמי, ניכר כי המסוכנות הנובעת ממנו הינה גבוהה. זאת, נוכח חומרת המעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצועם. לפיכך, סבר בית המשפט כי אין מקום לבחון בעניינו שחרור לחלופת מעצר. בית המשפט ציין כי ניתן יהיה לבחון שוב את הראיות ועילות המעצר לאחר שיעידו עדי התביעה המרכזיים, אשר, בעת הזו, קיים חשש להשפעה על עדותם. בתחילת יולי 2010 הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר נדחתה. בית המשפט קבע כי לא חל כרסום בראיות המצדיק עיון חוזר בבקשה. באשר לטענת המשיב בדבר התמשכות ההליכים מעבר לתשעה חודשים, ציין בית המשפט כי העיכוב בדיוני ההוכחות נעוץ היה בהתנהלות בא-כוחו של המשיב, וכי בלאו הכי עניין זה עתיד להיבחן במסגרת הבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ) .

3 .

מבקשת המדינה עולה, כי שמיעת הראיות בתיק העיקרי החלה ביום 14.4.10. במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים התקיימו שלושה דיוני הוכחות שבהם העידו שמונה עדי תביעה מרכזיים. דיון הוכחות ומספר ישיבות תזכורת נדחו לבקשת בא-כוח המשיב, בין היתר, בשל מקרה מוות שאירע במשפחתו. כמו-כן, חלק מעדי התביעה לא הופיעו לדיונים והוצאו נגדם צווי הבאה. משלא הסתיימו ההליכים המתנהלים נגד המשיב בתום תשעה חודשים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו לתקופה נוספת בת תשעים ימים. בדיון שהתקיים ביום 12.10.10 הודיע בא-כוח המשיב על הסכמתו להארכת המעצר, זאת נוכח הצהרת בא-כוחה של המבקשת בדיון כי בהנחה שרשימת עדי התביעה תצומצם והמשיב לא יחזור בו מהסכמותיו בעניין זה, פרשת התביעה צפויה להסתיים בתוך תקופת הארכה המבוקשת. בהתאם להסכמות אלה, האריך בית משפט זה (כב' השופט ח' מלצר ) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים (ראו: בש"פ 7107/10 מדינת ישראל נ' עלי בשתאוי (לא פורסם, 13.10.10)). במהלך תקופת הארכה התקיימה ישיבת הוכחות אחת בתחילת חודש נובמבר 2010 שבה נשמעו ארבעה עדי תביעה. שתי עדות נוספות לא התייצבו והוצא צו הבאה נגד אחת מהן. מועדי הוכחות נוספים שנקבעו, נדחו לבקשת בא-כוח המשיב וכן בשל שביתת הפרקליטים. עם תום השביתה, קבע בית המשפט המחוזי שני מועדי הוכחות לתחילת חודש פברואר 2011.

4 .

גם בחלוף תשעים ימים, ההליכים בעניינו של המשיב טרם הגיעו אל סיומם, ומכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה עותרת המבקשת להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. המבקשת טוענת כי נסיבות ביצוע העבירה החמורות והעובדה שהמשיב בחר לשוב לבית המנוחה ולהמשיך בעימות, על אף שהייתה לו אפשרות לנסוע מן המקום ולהימנע מכך, מעידים על אופיו האלים ועל המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו. כמו-כן, לאחר ביצוע העבירות הוא ניסה "להיפטר" מן הסכין שבאמצעותה דקר את המנוחה, דבר העולה – לגישת המדינה, כדי שיבוש מהלכי משפט. לדברי המשיבה, חרף העיכוב בשמיעת הראיות - אשר היה נעוץ בעיקרו בהתנהלות בא-כוח המשיב וכן בשביתת הפרקליטים - מרבית עדי התביעה המרכזיים בתיק העידו, וישנה סבירות גבוהה כי פרשת התביעה תסתיים במהלך שני הדיונים שנקבעו לחודש פברואר. בנסיבות אלה, ונוכח מסוכנותו הרבה של המשיב והחשש מפני שיבוש הליכי משפט, סבורה המבקשת כי אין מקום לשחררו ממעצר.

5 .

בא-כוח המשיב טען בפניי כי פרשת התביעה אינה קרובה לידי סיום. זאת נוכח העובדה שמספר עדי תביעה מרכזיים טרם העידו, ועדים נוספים לא התייצבו לדיונים. בשל כך, לטענתו, נוטה האיזון לעבר שחרור המשיב לחלופה. עוד ציין בא-כוח המשיב כי העיכוב בשמיעת הראיות בתיק היה נעוץ בחלקו בקושי בהבאת המומחים לבית המשפט, ובצורך להתאים את מועדי הדיונים ללוח הזמנים שלהם. כמו-כן, נטען, כי יש לתת משקל לחלוף הזמן, אשר מאיין את מסוכנותו של המשיב, ולכך שהחשש מפני שיבוש הליכי משפט אינו קיים עוד נוכח העובדה שעלאא ונימר העידו ושמעת שהחל משפטו, לא נעשה כל ניסיון מצד המשיב לפגוע בניהול ההליך.

6 .

בהתאם להחלטתי מיום 9.1.11 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מועדי הוכחות נוספים בתיק. מהודעת הצדדים עולה, כי בית המשפט המחוזי קבע מועד הוכחות נוסף ליום 25.1.11. זאת, מלבד שני המועדים שנקבעו קודם לכן לתחילת חודש פברואר 2011. מפרוטוקול הדיון עולה, כי בשל אילוצי לוח הזמנים של בא-כוח המשיב, לא התאפשרה קביעה של מועדים נוספים בעת הקרובה.

7.

לאחר שבחנתי את הבקשה, מסקנתי היא כי דינה להתקבל. הלכה היא כי בעת בחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם, אשר חזקת החפות עומדת לו, לבין אינטרס הציבור בשמירת ביטחונו וניהול הליך פלילי תקין. במסגרת האיזון האמור, נלקחים בחשבון, בין היתר, מידת מסוכנות הנאשם העולה מאופי העבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי; קצב התמשכות ההליך העיקרי והזמן הצפוי להידרש לשם סיומו; וכן הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (ראו: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ'

פלוני (לא פורסם, 10.5.10); בש"פ 8703/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 7.11.07)). במקרה שלפנינו משך התקדמות ההליכים אינו משביע רצון. המשיב מצוי במעצר למעלה משנה ופרשת התביעה טרם הגיעה לסיומה. עם זאת, נראה כי חלק לא מבוטל מן העיכובים בהליך נבעו מאילוצים שונים של בא-כוח המשיב, אשר התקשה למצוא מועדים פנויים ביומנו לקיום דיונים, אף לאחר שנתתי החלטתי בעניין קביעת מועדי הוכחות נוספים. כמו-כן, מהשתלשלות ההליכים ניכר ניסיון ומאמץ כן, הן מצדו של

בית המשפט המחוזי, הן מצד התביעה, לזרז את ההליך במידת האפשר. לכך יש להוסיף כי למשיב מיוחסות עבירות של הריגה וחבלה בכוונה מחמירה, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21 (א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. כן, יש להתייחס לנסיבות ביצוע העבירות המלמדות כי המשיב בחר לשוב אל חצר ביתם של המנוחה ובנה, ולתקוף אותם תוך שימוש בנשק קר, כל זאת בשל עניין של מה בכך, והגם שניתנה לו הזדמנות ממשית להימנע מכך ולעזוב את המקום. נסיבות אלה מעידות אף הן על כך ששחרורו של המשיב עשוי לסכן את שלום הציבור וביטחונו. כמו-כן, למשיב מיוחסת עבירה של שיבוש הליכי משפט בשל ניסיונו במועד האירוע "להיפטר" מן הסכין שבאמצעותה פגע במנוחה ובבנה. בהקשר זה יצוין, כי העובדה שהמשיב לא ניסה לשבש הליכי משפט מעת שהחל משפטו – אין בה כדי להפיג את החשש האמור וזאת נוכח העובדה שהמשיב היה נתון כל העת במעצר אשר נועד למנוע את שיבוש ההליכים. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי בעת הזו יש בחלוף הזמן כדי להקהות את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב.

נוכח האמור, יוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 18.1.11 או עד למתן פסק-דין על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

נ יתנה היום, י"ד בשבט התשע"א (19.1.11).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11000830_M03.doc

נב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il