בש"פ 411/11 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 29.1.11 או עד למתן פסק הדין במשפטו המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס, מעשים מגונים בכוח ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, במהלך חודש אוקטובר 2010, תקף המשיב את גיסתו (להלן: המתלוננת ) ואנס אותה, בחדר השינה בביתה. במהלך ביצוע המעשה, איים המשיב על המתלוננת כי אם תפצה את פיה, ירצח את בתה התינוקת, ששהתה עימם בחדר באותה עת. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ט' חיימוביץ' ) קבע כי קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים למשיב, וכן כי ממעשים אלה נגזרת רמת מסוכנות גבוהה. על רקע מצבו הרפואי של המשיב

ועברו הנקי, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר מעצר בעניינו. בתסקירו שהוגש ביום 20.6.10, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר שהציע. על רקע התרשמותו ממצבו הנפשי של המשיב, הורה בית המשפט על הכנת תסקיר משלים שבמסגרתו תיבחן אפשרות ליתן למשיב טיפול נפשי כחלק מתנאי חלופת המעצר. בתסקיר המשלים שהוגש ביום 7.7.10, שב וחזר שירות המבחן על עמדתו, שלפיה לא ניתן לאיין את הסכנה הנשקפת מהמשיב על-ידי תנאים מגבילים, ולכן – לא בא בהמלצה על שחרורו. נוכח המלצתו השלילית של שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי ביום 14.7.10 על מעצר המשיב על תום ההליכים נגדו. ערר על החלטה זו נדחה על-ידי בית משפט זה (החלטת השופט א' גרוניס בבש"פ 5615/10, מיום 1.8.10). בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ד' מגד ) דחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה שהגיש המשיב ביום 7.9.10, לאחר שנקבע כי אין מקום להעדיף חוות דעת פסיכולוגית שהוגשה מטעמו על-פני תסקירי שירות המבחן שבאו בהמלצה ברורה להותיר את המשיב במעצר. בקשה שנייה לעיון חוזר שהוגשה על רקע שביתת הפרקליטים, נמחקה על-ידי בא כוח המשיב.

2.

משחלפו תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, ומשפטו טרם נסתיים, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים. לדברי המדינה, המסוכנות הגלומה במעשים המיוחסים למשיב הינה ברורה, ועולה גם מתסקירי שירות המבחן בעניינו. עוד נטען כי קיים חשש אינהרנטי להימלטות מפני הדין, על רקע העונש הצפוי למשיב אם יורשע בעבירות המיוחסות לו. המדינה אינה מתעלמת מהתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, אך בצד זה מציינת, כי פרשת התביעה עתידה להסתיים ביום 6.2.11, ופרשת ההגנה צפויה להסתיים אף היא בדיון שנקבע ליום 22.2.11. כמו-כן, מעדכנת המדינה, כי נקבע מועד לסיכומים בתיק, ליום 6.3.11, ולכן צפוי כי התיק יתקדם באופן משמעותי במסגרת תקופת הארכת המעצר המבוקשת. המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו פסק הדין בעניינו עתיד להינתן רק כחודשיים לאחר המועד שנקבע לסיכומים, ולכן אין צפי שההליך העיקרי יסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת. כמו-כן, מדגיש המשיב כי נוכח חלוף הזמן יש לבחון את אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר מרוחקת, ומבקש להורות על הכנת תסקיר מעצר נוסף בעניינו שבו תיבחן חלופה כאמור.

3.

לאחר שבחנתי את הבקשה, מסקנתי היא כי דינה להתקבל. הלכה היא כי בעת בחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם, אשר חזקת החפות עומדת לו, לבין אינטרס הציבור בשמירת ביטחונו וניהול הליך פלילי תקין. במסגרת האיזון האמור, נלקחים בחשבון, בין היתר, מידת מסוכנות הנאשם העולה מאופי העבירות המיוחסות לו ומעברו הפלילי; קצב התמשכות ההליך העיקרי והזמן הצפוי להידרש לשם סיומו; וכן הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (ראו: בש"פ 2987/10 מדינת ישראל נ'

פלוני (לא פורסם, 10.5.10); בש"פ 8703/07 מדינת ישראל נ' פלוני

(לא פורסם, 7.11.07)). אכן, ההליך העיקרי לא התקדם בקצב המצופה בחודשים הראשונים למעצרו של המשיב, שכן ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה רק כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב האישום. עם זאת, נראה כי במסגרת הארכת המעצר המבוקשת תסתיים שמיעת הראיות ואף יישמעו סיכומי הצדדים, וההליך יעמוד אפוא לפני סיום. אשר למסוכנותו של המשיב, כפי שנלמד מההחלטות הקודמות בעניינו ומתסקירי שירות המבחן, ניכר כי המסוכנות הנובעת מהמשיב כלפי המתלוננת בפרט, וסביבתו בכלל, הינה גבוהה ביותר. זאת ועוד, בתסקיריו, סבר שירות המבחן כי המשיב יתקשה לקבל גבולות חיצוניים שיוצבו לו, ולכן שלל אפשרות של שחרור לחלופת מעצר. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש בחלוף הזמן כדי להקהות את מסוכנותו הגבוהה של המשיב, ואיני סבור כי נכון להורות, בעת הזאת, על עריכת תסקיר מעצר נוסף – שלישי במספר – בעניינו.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 29.1.11, או עד למתן פסק דין בת"פ 40865-04-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.