בש"פ 5615/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הוא מואשם בעבירות של אינוס, מעשים מגונים בכוח ואיומים. בית המשפט נעתר לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו. מכאן הערר שבפניי.

2.

על פי הנטען בכתב האישום תקף העורר את גיסתו, אחות אישתו, ואף אנס אותה ביום 25.4.2010 בביתה. האירוע התרחש בחדר השינה שם נמצאה גם ביתה התינוקת של המתלוננת. העורר הודה בתקיפתה של גיסתו אך מכחיש הוא כי אנס את גיסתו. התשתית הראייתית מבוססת, מטבע הדברים, בעיקר על הודעתה של המתלוננת. לכך מצטרפת הודעה של שכנה וכן סומכת המשיבה על המצב הנפשי של המתלוננת מיד לאחר האירוע. למעשה לא קיימת מחלוקת ממשית, כך נראה, בכל הנוגע לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר והשאלה העיקרית היא האם ראוי לעשות שימוש בחלופה.

3.

דעתי היא כדעתו של בית המשפט המחוזי כי במקרה זה אין כל צידוק לעשות שימוש בחלופת מעצר. בפני בית המשפט המחוזי הונחו תסקירי מעצר, חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי וכן חוות דעת של פסיכולוג מטעם העורר. כל חוות הדעת מצביעות על בעייתיות מסוימת שאין צורך להיכנס לפרטיה. התסקירים מצביעים על מסוכנות ברמה גבוהה לא רק כלפי המתלוננת אלא גם כלפי אחרות. לעורר קיימות בעיות רפואיות אף בתחום הפיזי, אך גם נתון זה אינו מצדיק שחרורו לחלופה. יש להניח שמפקד בית המעצר לוקח לתשומת ליבו את ההערה שבסיומה של החלטת בית המשפט המחוזי באשר לעורר.

4.

הערר נדחה.