בש"פ 9212/09 מדינת ישראל נ. סיורי ג'סאן

בקשה שלישית לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:

חוק המעצרים ) , להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 1.12.2009 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 550/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

1.

ביום 4.9.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום כנגד המשיבים שבמסגרתו יוחס להם דבר ביצועה של עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) ל חוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: החוק ). במסגרת כתב האישום המקורי יוחסה למשיב 1 אף עבירה של שידול לרצח לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 30 לחוק, ואולם ביום 29.12.2008, במסגרת כתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי, בוטל אישומו של המשיב 1 בעבירה אחרונה זו. לפי המיוחס בכתב האישום, תחילתה של הפרשה בסכסוך שנתגלע בשנת 2008 בין המשיב 1 ואחיו לבין חסן נששיבי (להלן: נששיבי ) ואחותו (להלן: האחות ), בעניינם של מספר יחידות דיור ומחסנים ששכרו הראשונים מן האחרונים. בעקבות אותו סכסוך, שנגע לגובה דמי השכירות שדרשו נששיבי ואחותו בעבור השימוש במבנים, ולהתנגדותם של האחרונים לבניה נוספת במבנים המושכרים, הגישה האחות תביעה לסילוק ידם של המשיב 1 ואשתו מן המושכרים. לפי הנטען, בעקבות מחלוקת זו, הגיעו המשיב 1 ואחיו כחודש לפני הרצח לביתו של נששיבי ואיימו עליו כי "ישחטו אותו". בהמשך לכך, ביום 13.8.2008, נפגש המשיב 1 עם המשיב 2, והוביל אותו לדירה שהחזיק בעיר העתיקה בירושלים. באותו ערב, שלח המשיב 1 למשיב 2, ששהה בדירה באותה העת, שקית המכילה פריטי ביגוד, כפכפים, כעכים וחפצים נוספים. לאחר מכן, נפגש המשיב 1 עם מכרו איהאב, העובד כמוכר כעכים, במחסן בו מאחסן איהאב את דוכן המכירה שלו, ושם ביקש המשיב 1 מאיהאב להעביר משטח עץ שהיה מאוחסן באותו מחסן לדירה בה שהה המשיב 2. בהמשך, צייד המשיב 1 את המשיב 2 בשני סכינים, אשר אחד מהם שימש בסופו של יום לביצוע הרצח. ביום 14.8.2008, בשעת בוקר מוקדמת, יצא המשיב 2 את הדירה כשהוא לבוש בביגוד ובכפכפים שהעביר לו המשיב 1 ונושא את משטח העץ כשעליו הכעכים שהועברו לו על-ידי המשיב 1. את משטח העץ הניח המשיב 2 על ראשו, וזאת, לפי הנטען, על-מנת להסתיר את פניו ממצלמות האבטחה המוצבות בעיר העתיקה. לאחר מכן הלך לביתו של נששיבי, והמתין בקרבת מקום. משיצא נששיבי מביתו והגיע לסמטה הסמוכה לבית, תקף אותו המשיב 2 מאחור, תוך שהוא דוקר אותו בחלקי גופו השונים שש פעמים. זמן מה לאחר מכן, נפטר נששיבי כתוצאה מאיבוד דם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לבית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. ביום 6.10.2008 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' בן-אור ) את בקשת המדינה, והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים בעניינם. בית המשפט קבע כי קיימת בעניינם של המשיבים תשתית ראייתית לכאורית שדי בה לצורך מעצרם עד תום ההליכים, וכן ציין כי לא עלתה מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומה של עילת מעצר שלא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר, נוכח מהות המעשים שיוחסו למשיבים.

3.

משחלפו תשעה חודשים מעת מעצרם של המשיבים, וההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם טרם הגיעו לסיומם, עתרה המדינה לבית משפט זה לצורך הארכת המעצר בתשעים ימים נוספים. בהחלטתו מיום 26.5.2009 קיבל בית המשפט (השופט י' דנציגר ) את בקשת המדינה והורה על הארכת המעצר בתשעים ימים ( בש"פ 4370/09 ). בקשת הארכה נוספת הוגשה לבית משפט זה, לאחר שחלפו אף תשעים ימים אלו, וביום 18.8.2009 קיבל בית המשפט (השופטת ע' ארבל) את הבקשה, והורה בשנית על הארכת המעצר בתשעים ימים נוספים ( בש"פ 6460/09 ).

4.

משלא הסתיימו ההליכים המשפטיים המתנהלים נגד המשיבים, גם לאחר הארכת מעצר שנייה זו, עותרת המדינה, זו הפעם השלישית, להארכת המעצר לתקופה נוספת של תשעים ימים. במסגרת בקשתה טוענת המדינה כי להערכתה ניתן יהיה לסיים את שלבי שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת, ובמסגרת שלושת המועדים הקבועים כעת לשמיעת הראיות, שהאחרון ביניהם קבוע ליום 31.12.2009. בהקשר זה, מציינת המדינה, כי עד למועד הגשת בקשה זו, נשמעו עדויותיהם של רוב עדי התביעה, וכי בית המשפט קבע שעל ההגנה להודיע לבית המשפט האם בכוונתה להמשיך בחקירתו הנגדית של עד התביעה האחרון עד לתאריך 15.11.2009. עוד טוענת המדינה, כי הדיון בבקשתה להגיש קלטת מסוימת ותמלולה כראיות, וחקירתו הנגדית של עד התביעה האחרון על-ידי ההגנה (אם תחליט ההגנה על דבר ביצועה של חקירה כאמור), הם השלבים האחרונים בפרשת התביעה. לבסוף, מבקשת המדינה להדגיש בבקשתה את המסוכנות הרבה העולה, לטענתה, מן המעשים המיוחסים למשיבים ומנסיבות ביצוע העבירה המעידות על תחכומם ואכזריותם הרבה של המשיבים – מסוכנות שלטעמה של המדינה אין לאיינה על-דרך של הפנייתם של המשיבים לחלופת מעצר. בדיון שנערך בפני ביקשה ב"כ המדינה אף לעמוד על החשש מפני הימלטות מן הדין אשר עולה מאפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, וזאת בפרט לגבי המשיב 2 שהינו תושב האזור.

המשיבים, מצידם, מתנגדים לבקשה להארכת המעצר. לטענתם, התמשכות ההליכים בעניינם, יסודה בהתנהלות לא יעילה של המדינה. כך, למשל, הם טוענים שהמדינה לא דאגה להעביר לעיונם את חומרי החקירה שנאספו נגדם במועדים הנדרשים, וכי, למעשה, עד לדיון בבקשה זו עוד לא הועברו לעיונם כל חומרי החקירה; וכי מועד הדיון הבא נקבע בהפרש של כחודש מהמועד האחרון, וזאת מחמת היעדרותה של ב"כ המדינה בהליך העיקרי, שנובעת מטעמים אישיים. לטעמם, מאחר שהאחריות להתמשכות ההליכים מוטלת על המדינה, ונוכח הצפי להתמשכות ההליך, אין להיעתר לבקשתה של האחרונה להארכה נוספת של המעצר.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, במסגרת שקילת בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים , יש לבחון את האיזון שבין הרצון להבטיח, מחד גיסא, את חירותו של נאשם שטרם הורשע בדין, לבין הצורך לשמור, מאידך גיסא, על אינטרס שלום הציבור וביטחונו על דרך של השמתם של אלו שנחשדים בביצוען של עבירות מסוכנות מאחורי סורג ובריח עד להכרעה בשאלת אשמתם ( בש"פ 644/07 מדינת ישראל נ'

נאצר (לא פורסם, 20.7.2007); בש"פ 8585/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 12.11.2009)). ככלל, ככל שמתארכים ההליכים המשפטים המתנהלים בעניינו של נאשם המצוי במעצר, כך יש ליתן משקל נכבד יותר לאינטרס הראשון, שעניינו הרצון לשמור על חירותו של מי שנהנה עדיין מחזקת החפות (בש"פ 8125/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 18.10.2009); בש"פ 7903/09 מדינת ישראל נ' אלקדיפאת (לא פורסם, 20.10.2009); בש"פ 8314/09 מדינת ישראל נ' שמעון לוי (לא פורסם, 10.11.2009)). אכן, בשלב מסוים, התמשכות ההליכים תביא להסטת נקודת האיזון שבין האינטרסים הנזכרים לעיל, בצורה שתצדיק את שחרורו ממעצר של נאשם שמתבקשת הארכת מעצרו. את זכויות הנאשם יש לאזן עם אינטרס הציבור. בגדר האמור יש לבחון את המסוכנות העולה מאופי המעשים המיוחסים לאדם שהארכת מעצרו מתבקשת, ומעברו הפלילי; משך הזמן הצפוי להידרש לשם סיומו של ההליך המשפטי העיקרי; הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים; ועוד (בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסם, 20.5.2007); בש"פ 8703/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 7.11.2007)).

בענייננו, מתבקשת בפעם השלישית הארכת מעצרם של המשיבים. אכן, בשלביו המוקדמים של ההליך התעכבה שמיעת הראיות מן הטעמים עליהם עומדים הצדדים, אשר פורטו גם בהחלטות הקודמות שהאריכו את מעצרם של המשיבים. בצד האמור, לעת הזו, שמיעת הראיות נערכת בקצב סביר, עדי התביעה נשמעו כולם, ונקבעו – כאמור - שלושה מועדים נוספים להמשך שמיעת ראיות בחודש דצמבר הקרוב. בבחינת נקודת האיזון בענייננו, יש להעניק משקל נכבד לאופי המעשה המיוחס למשיבים בכתב האישום, ולנסיבות ביצועו הלכאורי של אותו מעשה. מעיון בעובדות המתוארות בכתב האישום עולה כי עסקינן במעשה רצח מתוכנן ואכזרי אשר מאופיין ברמת אלימות גבוהה. בחינת השיקולים המוזכרים, אלו מול אלו, הביאוני למסקנה כי על אף התמשכות ההליכים עד כה, לא חלה הסטה של נקודת האיזון שיש בה כדי להצדיק את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר כלשהי, וזאת נוכח מסוכנותם הלכאורית הרבה של המשיבים, שאין לאיינה בדרך של הפנייה לחלופת מעצר.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים יוארך בתשעים ימים החל מיום 1.12.2009, או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 550/08 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.