בש"פ 10884/08 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים ) בתשעים ימים החל מיום 4.1.09 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1491/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות

1.

ביום 4.4.08 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד המשיב המייחס לו עבירות של בעילת קטינה לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין ) במספר מקרים שונים; עבירות של מעשה סדום בקטינה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין במספר מקרים שונים ועבירות של מעשים מגונים בקטינה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין במספר מקרים שונים. ביום 2.9.08 תוקן כתב האישום כך שנוספו לו פרטים המתארים מעשים נוספים שביצע המשיב בקטינה ל.מ., ילידת 1999 (להלן – המתלוננת).

2.

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, על רקע היכרותו רבת השנים עם אביה של המתלוננת, הכיר המשיב את המתלוננת ואת בת דודתה, ילידת 2000 (להלן יחד – הקטינות). על רקע היכרות זו נתנו הוריהן של הקטינות אמון במשיב והתירו לו לשחק לבד עם הקטינות, להישאר עימן ללא השגחה ולעיתים אף ביקשו ממנו להשגיח עליהן לבדו. המשיב רכש את אמונן של הקטינות ותוך ניצול תמימותן והאמון שנתנו בו בני משפחותיהן, ביצע בהן מעשים מיניים במספר אירועים לאורך שלוש השנים שקדמו להגשת כתב האישום. מעשיו האמורים של המשיב כללו נגיעות באיברים מוצנעים מבעד לבגדיהן, החדרת אצבעותיו לאיבר מינן ולפי הטבעת שלהן, ליקוק איבר מינן, התחככות בגופן עד הגעה לפורקן, והכל תוך שהוא טוען בפניהן כי "כל הבנות עושות את זה" ואינו שועה לניסיונותיהן לחמוק מידיו ולבקשותיהן כי יחדל ממעשיו.

הליכי המעצר עד תום ההליכים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. במסגרת הבקשה נטען כי למבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות עדותן של הקטינות בפני חוקר הילדים, עדות על מצב נפשי וראשית הודיה חלקית, וכי העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות חמורות המקימות חזקת מסוכנות. כן נטען כי קיים חשש טבוע כי אם ישוחרר המשיב הוא יפעל להשפיע על עדים ולשבש הליכי משפט.

4.

ביום 6.4.08 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר וביקש כי יוכן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, במסגרתו תיבחן חלופת המעצר שברצונו להציע. בית המשפט קמא הורה על הזמנת תסקיר מעצר דחוף וקבע את הדיון בבקשה ליום 16.4.08.

5.

ביום 16.4.08 התקיים דיון נוסף בבקשה. שירות המבחן שלל אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת וקבע כי חלופת מעצר צריכה להיות במקום מרוחק מהעיר עפולה, המנוטרל מנוכחות ילדים בבית ובסביבתו של המשיב ותחת פיקוח אנושי צמוד של משמורנים סמכותיים. בא כוח המשיב טען כי קיימת חלופה נוספת בבית אחותו של המשיב באילת וביקש להביא את האחות לעדות למחרת היום וכן ביקש מקצין המבחן לבחון בדחיפות את החלופה המוצעת ולהכין תסקיר משלים. התסקיר האמור לא הוגש בדיון שהתקיים למחרת. בא כוח המשיב חזר על בקשתו, העומדת, לטענתו, בתנאים שקבע שירות המבחן.

מנגד, הגישה המבקשת את חומר החקירה, הפנתה לסכנה הנלמדת מאופן ביצוע המעשים וטענה כי מסוכנותו של המשיב מופנית כלפי כלל ציבור הקטינים ולכן יש לעוצרו. לאחר חקירת הערבים המוצעים, קבע בית המשפט קמא כי יש בידיהם כדי לפקח על המשיב והורה על שחרורו בתנאים מגבילים.

6.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית משפט זה, אשר התקבל ביום 18.4.08 (בש"פ 3629/08, כבוד השופטת א' חיות). במסגרת החלטתה, קבעה כבוד השופטת חיות כי רמת המסוכנות של המשיב למתלוננות בפרט ולציבור הקטינות בכלל הינה מן הגבוהות ביותר וכי פער הגילאים בין המשיב למתלוננות והעובדה כי על פי תפיסתו הסובייקטיבית מדובר במערכת יחסים שיוויונית ובמתלוננות "פתייניות ומניפולטיביות" מעצימים את מסוכנותו ומחזקים את המסכנה כי מדובר באדם הלוקה, ככל הנראה, בסטיה המעמידה את ציבור הקטינים שבקרבתו בסיכון.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

7.

ביום 30.4.08 הוקרא כתב האישום ובא כוח המשיב דאז ביקש לדחות את התגובה כדי לקבל את מלוא חומר החקירה ולהסדיר את עניין הייצוג. מועד המענה נדחה ליום 11.5.08. באותו המועד השיב המשיב לכתב האישום וטען לפגמים המצויים בו. בא כוח המבקשת ביקש להגיב בכתב לטענות, בית המשפט נעתר לבקשה ואיפשר למבקשת להגיב בכתב בתוך שבעה ימים וקבע את התיק לשמיעת ראיות לימים 3.9.08 ו-10.9.08. בקשתה של המבקשת, בהסכמה, להארכת המועד להגשת תגובתה התקבלה והמועד נדחה ליום 10.6.08.

8.

ביום 30.6.08 הגיש בא כוח המשיב דאז בקשה לשחרורו מייצוג הואיל והוחלף על ידי בא כוח אחר והבקשה התקבלה. ביום 6.7.08 התקיים דיון תזכורת במהלכו ביקש בא כוח המשיב החדש לטעון טענה מקדמית נוספת. בית המשפט קמא דן בטענה ודחה אותה. הואיל ועלו טענות נוספות הנוגעות לניסוח כתב האישום, קבע בית המשפט קמא כי במידה שלא יעלה בידי הצדדים להגיע להסכמה בעניין זה, תגיב המבקשת על טענות ההגנה עד ליום 20.7.08 וכך היה. בהמשך, ביום 21.7.08 הורה בית המשפט קמא למשיב להודיע בכתב האם יש בפיו טענות כנגד כתב האישום המתוקן עד ליום 5.8.08 וקבע כי במידה שיש טענות כלשהן, תגיב עליהן המבקשת עד ליום 20.8.08.

9.

ביום 21.8.08 הגישה המבקשת בקשה דחופה לתיקון כתב האישום, ביצוע השלמת חקירה וביטול מועד ההוכחות הקבוע ליום 3.9.08, בעבות פנייה של אחת הקטינות לחוקרת הילדים בבקשה לספר פרטים נוספים על מעשיו של המשיב בה ובאחרים. ביום 2.9.08 התקיים דיון בקשה ונוכח הסכמתו של בא כוח המשיב, נעתר בית המשפט לבקשה, התיר את התיקון וביטל את מועד ההוכחות האמור. ביום 10.9.08 הודיעה המבקשת כי השלמת החקירה טרם מוצתה וביקשה להעיד שני עדים שעדותם אינה קשורה להשלמה הנוספת. לפיכך, באותו המועד נשמעה עדותם של שני עדים והמשך פרשת התביעה נדחה ליום 16.12.08.

10.

ביום 16.12.08 נשמעה עדותם של חמישה עדי תביעה, המבקשת ויתרה על עדה נוספת וכתב האישום תוקן כך שהתווספה עדה אחרת. כן הודיעו הצדדים כי הם נכונים להעביר את התיק להליך של גישור. בית המשפט קמא קבע כי התיק יועבר לקביעת מועד לגישור ודחה את המשך שמיעת הראיות ליום 21.4.09 ו-3.5.09. בהחלטתו זו הבהיר בית המשפט קמא כי הוא ער לכך שהמשיב מצוי במעצר עד תום ההליכים, אך ציין כי כל המועדים הזמינים להרכבים עד לתאריכים אלו תפוסים בדיונים בתיקי רצח עם עצורים אחרים המצויים במעצר עד תום ההליכים.

נימוקי הבקשה

11.

לטענת המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד מ' בוכמן-שינדל – מסוכנותו העצומה של המשיב נגזרת מחומרת המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצוען, כאשר המשיב ביצע לאורך זמן עבירות מין חמורות בשתי קטינות רכות בשנים, תוך ניצול האמון שניתן בו על ידן ועל ידי הוריהן ,כשהוא מנסה לשכנע אותן כי מדובר במעשים שבשגרה ואינו שועה לבקשותיהן כי יחדל ממעשיו. לטענתה, מעשיו של המשיב ונכונותו לנצל ילדות לסיפוק דחפיו המיניים מלמדים כי המשיב הינו חסר מעצורים מוסריים ורגשיים, וכי קיים חשש של ממש לקטינים בכל מקום בו ישהה.

12.

עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותו של עבריין הפוגע בילדים היא גדולה במיוחד, הן בשל חומרת הנזק שעלול להיגרם והן משום שילדים קטנים אינם יכולים להתגונן, אינם ממהרים להתלונן ואף כושרם להעיד על שנעשה להם מוגבל. לטענתה, פגיעות זו מחייבת הגנה על ילדים על ידי הגבלתו של מי שעלול לפגוע בהם, באמצעות מעצר של ממש.

13.

לטענת המבקשת, בית משפט זה קבע כי מסוכנותו של המשיב היא מהגבוהות ביותר, כי מדובר באדם הלוקה, ככל הנראה, בסטייה המעמידה את ציבור הקטינים שבקרבתו בסיכון וכי אין בחלופת מעצר כדי להפחית מסוכנות זו.

14.

לבסוף, טוענת המבקשת כי עד כה התקיימו בתיק שתי ישיבות הוכחות ונשמעה עדותם של מרבית עדי התביעה. לטענתה, היא ערה לעובדה כי נוכח יומנו העמוס של בית המשפט קמא לא עתידים להתקיים מועדי הוכחות נוספים במהלך תקופת ההארכה המבוקשת ואולם, היא סבורה כי נוכח המסוכנות הרבה העולה ממעשי המשיב, אין בדבר כדי להצדיק את שחרורו ממעצר. במסגרת הדיון שהתקיים לפניי הדגישה באת כוח המבקשת כי המבקשת ביקשה מבית המשפט קמא כי יקבע מועדים מוקדמים יותר לשמיעת הראיות ואולם, נוכח יומנו העמוס של בית המשפט קמא, אין הדבר אפשרי.

15.

לאור כל האמור לעיל, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב כאמור.

תגובת המשיב

16.

מנגד, המשיב – באמצעות בא כוחו – עו"ד א' ליכט – מתנגד לבקשה.

17.

ראשית, טוען המשיב כי בהערכות מהימנות שהוגשו בעניינן של המתלוננות לבית המשפט קמא על ידי חוקרת הילדים מציינת האחרונה כי היא מתקשה להעריך את מהימנותן של שתי המתלוננות. לפיכך, טוען המשיב כי קיים כרסום מהותי בראיות לכאורה אשר שומט את הבסיס מהחלטת המעצר של המשיב ומצדיק את דחיית הבקשה ושחרורו ממעצר. בתגובה לטענה זו, טענה באת כוח המבקשת בדיון שהתקיים לפניי כי מקומה של טענה זו בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט קמא ומשעה שבקשה כאמור לא הוגשה, אין מקום לשעות לטענה במסגרת הבקשה להארכת המעצר.

יתר על כן, טוענת המבקשת כי גם לגופו של עניין, מעיון בהערכות המהימנות של המתלוננות עולה כי חוקרת הילדים התקשתה להעריך את מהימנותן של המתלוננות ביחס לחלקים מסוימים בהודעתן בלבד, כאשר הערכת המהימנות של אחת המתלוננות מתייחסת להודעתה שנמסרה במסגרת השלמת החקירה ומשכך, ברי כי אין באפשרותה לפגוע בתשתית הראייתית הלכאורית שניצבה לנגד עיניו של בית המשפט קמא ובית משפט זה במסגרת הבקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו והערר שהוגש בעניין זה.

18.

שנית, טוען המשיב כי הואיל ולא קבועים דיונים כלשהם במשך תקופת ההארכה המבוקשת, ברי כי התיק בעניינו של המשיב לא יקודם כלל ועיקר, כאשר מטרת החריג הקבוע בסעיף 62 לחוק המעצרים היא לאפשר לבית המשפט קמא לקדם את שמיעת משפטו של נאשם במהלך התקופה של הארכת מעצרו. לטענתו, שאותה הוא מבסס על החלטותיו של בית משפט זה בבש"פ 7004/02 מדינת ישראל נ' אלעוברה (לא פורסמה, 29.8.02) ובבש"פ 6357/03 מדינת ישראל נ' אדרי (לא פורסמה, 21.7.03), הארכת מעצר כאשר לא קבועים דיונים במהלך תקופת ההארכה עושה את החוק ל"פלסטר" ואין מקום להיעתר לבקשה גם מטעם זה. בתגובה לטענה זו, טענה באת כוח המבקשת כי הגם שהיא מצרה על העובדה כי לא נקבעו דיוני הוכחות במהלך תקופת ההארכה, הרי שנוכח מסוכנותו של המשיב, לא ניתן להעמיד את הציבור בסיכון רק מחמת יומנו העמוס של בית המשפט קמא.

19.

לאור כל האמור לעיל, מבקש המשיב לדחות את הבקשה ולשחררו מן המעצר.

דיון והכרעה

20.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ולאחר שעיינתי בהערכות המהימנות של המתלוננות שהגיש בא כוח המשיב לעיוני, החלטתי להיעתר לבקשה.

21.

ראשית, סבורני כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא ברורה וחמורה. כפי שקבעה כבוד השופטת חיות בהחלטתה מיום 18.4.08, נראה כי המשיב, בהתייחסותו למתלוננות הקטינות (שבמועד ביצוע העבירות היו ילדות רכות בשנים) כ"מניפולטיביות ופתייניות" ובתפיסתו את הקשר ביניהם כמערכת יחסים שוויונית "לוקה בסטייה" אשר מעמידה את ציבור הקטינים שבקרבתו בסיכון. יתר על כן, שירות המבחן התרשם כי התנהגותו של המשיב ויחסיו עם המתלוננות אופיינו ב"חוסר גבולות מצדו ועיוותי חשיבה באשר למהות הקשר" והתקשה לשלול התנהגות פוגענית כלפי ילדים בעתיד.

22.

סבורני כי בצדק טוענת המבקשת כי מקומן של טענות המשיב בנוגע לכרסום בחומר הראיות לכאורה כנגדו היה במסגרת בקשה לעיון מחדש בהחלטת המעצר עד תום ההליכים ואולם, גם לאחר שעיינתי בהערכות המהימנות של המתלוננות שאותן הגיש בא כוח המשיב לעיוני לא התרשמתי כי יש בהערכות אלה כדי לכרסם, וודאי שלא באופן מהותי, בראיות לכאורה הקיימות כנגדו.

אכן, ביחס לחלקים מסוימים מעדותן של הקטינות מציינת חוקרת הילדים כי היא מתקשה להעריך את מהימנותן ואולם, ביחס לחלק הארי של עדותן, מציינת חוקרת הילדים כי היא מתרשמת שהמתלוננות חוו את הפגיעה המינית שאותה תארו. ביחס לעדותה של אחת המתלוננות מציינת חוקרת הילדים כי לא התרשמה ממגמה להפללתו של המשיב. לבסוף, בצדק טוענת המבקשת כי גם אם לא ניתן לייחס מהימנות לעדותה של אחת המתלוננות מחודש ספטמבר 2008, וכאמור - לא כך הדבר, ממילא מדובר בעדות שהיא משלימה לעדות שעמדה לנגד עיניו של בית המשפט קמא ובית משפט זה בהחלטותיהם בשאלת הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו ומשכך, היא אינה מכרסמת בתשתית הראייתית הלכאורית כנגד המשיב.

23.

שנית, קצב ניהול המשפט הוא אכן אחד השיקולים המרכזיים אותם יש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים, כאשר עם התארכותו של המשפט נעה נקודת האיזון אל עבר חירותו של הנאשם. ואולם, כידוע, חלוף הזמן אינו מהווה שיקול בלעדי ובכל מקרה ומקרה של בקשה להארכת מעצר שוקל בית משפט זה את מכלול השיקולים הצריכים לעניין [למשל: בש"פ 3179/07 מדינת ישראל נ' ג'ינו (לא פורסמה, 28.5.07); בש"פ 1707/06 מדינת ישראל נ' ענבתאוי (לא פורסמה, 7.3.06); בש"פ 2637/04 מדינת ישראל נ' מחאג'נה (לא פורסמה, 21.3.04)]. משך הזמן בו שוהה נאשם במעצר מהווה שיקול חשוב בבואו של בית משפט זה להחליט בבקשה להארכת מעצר ואולם, הוא איננו השיקול היחיד או המכריע [בש"פ 2637/04 הנ"ל]. יש לאזן שיקול זה כנגד שיקולים אחרים, לרבות: העילות שהובילו למעצר מלכתחילה; הזמן הדרוש לניהול המשפט עד לסיומו; הגורמים להתמשכות ההליכים; האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה [ראו: בש"פ 3784/04 מדינת ישראל נ' אלטורי (לא פורסמה, 20.5.07); בש"פ 8703/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסמה, 7.1.107 )]; את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם [בש"פ 2637/04 הנ"ל] וכדומה.

24.

במקרה שלפניי, אין ספק, כי המשפט לא יסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת וניתן להניח כי המבקשת תבקש את הארכת מעצרו של המשיב לפחות פעם אחת נוספת. ואולם, לא די בכך, ואף לא די בעובדה שלא צפויים להתקיים דיונים בעניינו של המשיב במהלך תקופת ההארכה המבוקשת, כדי להצדיק את שחרורו ממעצר. לדידי, במקרה שלפניי מתקיימים הטעמים המפורטים לעיל באופן המצדיק, ואף מחייב, את הארכת מעצרו של המשיב. המסוכנות הנשקפת מן המשיב היא, כאמור, ברורה וחמורה וככל הנראה אינה ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר.

בנסיבות אלה, ומשעה שהגורם להתמשכות ההליכים הוא יומנו העמוס של בית המשפט קמא, לא ניתן להעמיד את הציבור בכלל וציבור הקטינים בפרט בסיכון הנובע משחרורו של המשיב ממעצר. יתר על כן, באת כוח המשיבה העריכה כי פרק הזמן שיידרש לשם סיום שלב ההוכחות, הן עבור פרשת התביעה והן עבור פרשת ההגנה, הוא שלושה דיוני הוכחות. בנסיבות אלה, איזון בין מכלול השיקולים מביא לתוצאה של קבלת הבקשה.

25.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים החל מיום 4.1.09 או עד למתן פסק הדין בת.פ.ח. 1491/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מביניהם.

הנני מכיר בעומס הרב המוטל על בית המשפט קמא. עם זאת, קורא אני לבית המשפט קמא לעשות כל מאמץ אפשרי על מנת לנסות ולמצוא מועדים מוקדמים יותר לקיום ישיבות הוכחות בעניינו של המשיב, על מנת לקדם את המשפט המתנהל בעניינו ככל הניתן במהלך תקופת הארכת מעצרו.